העליון: הכתבות שפרסם 'ידיעות אחרונות' על עו"ד חוטר ישי לא מהוות לשון הרע

השופטת מ' נאור:

           לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בתביעת דיבה, שהוגשה על ידי עו"ד חוטר ישי.

העובדות

1.        המערער בע"א 7380/06 (להלן: חוטר-ישי) הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה בה טען כי בתקופה בה מילא תפקידו כיו"ר לשכת עורכי הדין, הוצאה דיבתו רעה על ידי המשיבים 1-3 - מרדכי גילת, אריאלה רינגל-הופמן ו-מלי קמפנר-קריץ (להלן: העיתונאים), על ידי המשיב 4 - אלון שלו (להלן: העורך) ועל ידי המשיב 5 - ארנון מוזס (להלן: המפרסם), זאת במספר כתבות שפורסמו בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריכים שונים.

2.        המשיבים 1-3 הינם עיתונאים, אשר עבדו עבור העיתון "ידיעות אחרונות" בתקופת פרסום הכתבות, וכתבו בצוותא חדא או בנפרד, כפי שעוד יפורט, חלק מהכתבות נשוא ההליך. המשיב 4 שימש כעורך אמצעי תקשורת, כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), ובהיותו עורך העיתון היה הגורם שהחליט בפועל על פרסום הכתבות נשוא הערעורים שבפנינו. לגבי המשיב 5 טען חוטר-ישי, כי הוא היה האחראי לאמצעי התקשורת כמשמעותו בחוק, בהיותו המוציא לאור של העיתון.

           חוטר-ישי היה בין מקימיה של האגודה לזכרו של אורי מימון, שהוקמה בשנת 1974 ומפעילה באופן שוטף כ-350 חוגי סיירות בכל הארץ, בהם פועלים כ-4000 בני נוער בני 12-18. פעילות החוגים היא בתחום החינוך לידיעת הארץ, אהבת הארץ ושמירת נופיה, לרבות לימודי ניווט, סיירות ושדאות. בעת התרחשות המאורעות נשוא ערעורים אלו, שימש חוטר-ישי בהתנדבות כיו"ר הנהלת האגודה.

3.        התביעה בבית משפט קמא נסובה על ארבע כתבות, אשר פורסמו בעיתון, ולטענת חוטר-ישי  הוציאו דיבתו:

           הכתבה הראשונה נכתבה על ידי שלושת העיתונאים, פורסמה ביום 12.12.1997 וכותרתה: "לא עוצרים בירוק". הכתבה נכתבה יחד על ידי שלושת העיתונאים. בכותרת המשנה נכתב באותיות גדולות:

"לא עוצרים בירוק.

אלפי דונמים המוגדרים "שטח ירוק" נקנו באחרונה על ידי הקבלן דוד אפל ועו"ד דרור חוטר-ישי; חלק מהקרקעות הצליחו להפשיר, לבנות ולהרוויח מיליונים; השר שרון איים לפטר את ראש מינהל מקרקעי ישראל אחרי פגישה עם אפל וחוטר-ישי; מי שנלחם על הצלת השטחים הירוקים היא החברה להגנת הטבע. עכשיו מנסים מקורבי חוטר-ישי להשתלט על הנהגת החברה. "המקורבים: אנחנו לא בובות של אף אחד, נפעל לטובת החברה". עוד על הפרשה הערב ב"יומן" ערוץ 1."

           ביחס לכתבה זו טען חוטר-ישי כי הוא לא קנה אלפי דונמים של "שטח ירוק", לא הפשיר כל שטח המוגדר כ"שטח ירוק" ולא בנה על שטח שהוגדר ככזה. בהתאם, לא היה כל מאבק של החברה להגנת הטבע "להצלת" שטחים ירוקים שנרכשו, כביכול, על ידו והופשרו לבנייה. כן טען, כי המתמודדים על חברות במוסדות החברה לא פעלו בעצה אחת עמו, ואף אם הכיר את חלקם, לא היו אלו מעולם בגדר "מקורביו", השותפים עמו ל"מזימה" הלכאורית. היו לחוטר-ישי טענות נוספות, על עניינים שוליים הנוגעים לכתבה זו, שבית המשפט לא יחס להם חשיבות, ומכיוון שלא ראינו פגם בעמדתו - אין מקום לפרטם.

4.        בכותרתה של הכתבה השנייה (נספח 3 לכתב התביעה), שפורסמה ביום 14.12.1997, ונחתמה גם היא על ידי שלושת העיתונאים, צוין: "ח"כ שריד: כנופיית חטר-ישי עלולה לחסל את השטחים הירוקים", בגוף הכתבה נכתב:

"נפילת החברה להגנת הטבע בידי כנופיית עו"ד דרור חטר-ישי ודוד אפל עלולה לחסל את הנוף הפתוח ואת השטחים הירוקים בארץ". כך אמר אתמול ח"כ יוסי שריד (מרצ) בעקבות פרסום התחקיר ב "מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות על ניסיונות ההשתלטות של מקורבי עו"ד דרור חטר-ישי על החברה להגנת הטבע [הכוונה לכתבה הראשונה - מ.נ.]. ח"כ שריד הוסיף כי הוא מצטער על כך שגם אנשים טובים והגונים מחוגי הסיור בחברה "משרתים בלי דעת אינטרסים רעים ושליליים".

על פי התחקיר, בשנים האחרונות רכשה חברת "מגדל הזוהר לבנין בע"מ" שעימה קשורים הקבלן דוד אפל ושותפו בעסקים עו"ד דרור חטר-ישי אלפי דונמים של שטחים חקלאיים, בעיקר באזור המרכז, שאינם מיועדים לבנייה. על מגרשים אלה מבקשת החברה להקים אלפי יחידות דיור, וזאת בניגוד לעמדת מינהל מקרקעי ישראל והחברה להגנת הטבע.

ראשי החברה להגנת הטבע הודיעו כבר כי בנייה על המגרשים שנקנו פירושה פגיעה קשה בשטחים הירוקים השמורים לרווחת הציבור, וכי בדעתם לנהל מאבק ציבורי ומשפטי נגד הפשרת הקרקעות האלה לבנייה.

לאחרונה התברר לראשי החברה להגנת הטבע כי קבוצת פעילים המקורבת לעו"ד חוטר-ישי התארגנה לקראת הבחירות הקרובות בחברה באמצע ינואר, כדי לנסות להשתלט עליה. על רקע זה שורר עכשיו מתח רב בחברה, וכן חשש שניצחון של אנשי חוטר ישי יבלום את המאבק להצלת השטחים הירוקים."

           חוטר-ישי תבע בגין כתבה זו בנפרד את ח"כ שריד. ח"כ שריד פרסם הודעת התנצלות בעיתונות, בעקבותיה הוסרה התביעה. ואולם, בשל ציטוט דבריו על ידי המשיבים כאמור, וכן בשל תוכן הכתבה הנ"ל תבע חוטר-ישי את העיתונאים, העורך והמפרסם בגין לשון הרע. טענות חוטר-ישי היו כי הוא אינו "ראש כנופיה", כי מעולם לא ניסה להשתלט, אם בעצמו או באמצעות אחרים, על החברה להגנת הטבע, וכי מעולם לא רכש שטחים ירוקים, או ניהל מהלך כדי להכשיל מאבק על שטחים כאלו. לא זו אף זו, הוא טען, כי כלל לא הציג את מועמדותו בבחירות לחברה, החברה לא ניהלה כל מאבק לגבי השטחים שנטענו בכתב התביעה, והללו היו לכתחילה מיועדים לבנייה כפרית.

5.       הכתבה השלישית, אשר פורסמה ביום 28.12.1997, נכתבה על ידי אריאלה רינגל-הופמן. נאמר בכותרתה: "ח"כים קוראים לחקירה פלילית בפרשת "החברה להגנת הטבע", כאשר כותרת המשנה הייתה: "ממצאים כל כך חמורים, הם עניין לטיפולה של משטרת ישראל. מהמעשים האלה נודף ריח פלילי".

           הכתבה פותחת בציטוט מפי חבר הכנסת דאז, אופיר פינס וכן מעדכנת בדבר קיומם של תמלילי שיחה, אשר הוצגו בפני בית-המשפט קמא, בין חיים איש-שלום, סוכן ביטוח שהציג עצמו כמי שעובד עם חוטר-ישי, לבין אדם שהציג עצמו כ"עסקן חרדי". בשיחה בין השניים הועלתה האפשרות לרשום את תלמידי ישיבת ברסלב כחברים בחברה להגנת הטבע, כדי שישתתפו בבחירות דאז למוסדות החברה. בתמורה הבטיח איש שלום לבן שיחו תקציבים, נכסים ומשרות. בתשובה לשאלה מי עומד מאחורי ההצעה, השיב איש שלום: "נשיא לשכת עורכי הדין, דרור חוטר-ישי." כן צוין, כי לא ניתן היה להשיג את תגובתו של חוטר-ישי.