העליון דחה בקשה להעברת בורר מתפקידו ולביטול פסק בוררות

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון) בהפ"ב 38481-02-11 מיום 26.2.2012, בו נדחו בקשותיו של המבקש להעברת הבורר מתפקידו ולביטול פסק הבוררות מיום 18.1.2011.

רקע עובדתי בתמצית והליכים קודמים

1.        כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, תחילתה של הבוררות בהתדיינות משפטית בין הצדדים במהלכה הסכימו להעביר את ההכרעה בסכסוכים שנתגלעו ביניהם לבוררות. עו"ד יהודה זהבי מונה כבורר בין הצדדים. לאחר שניסיון הצדדים במהלך תקופת הבוררות לסיים את המחלוקות ביניהם בהסכמה באמצעות מינוי מעריך שווי לא צלח, המשיכו הצדדים בהליך הבוררות. ביום 15.4.2004 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה להעברת הבורר מתפקידו. ביום 13.9.2004 ניתן הפסק (להלן: פסק הבוררות הראשון) והוא תוקן בהחלטת הבורר מיום 14.10.2004. בהמשך הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הבוררות הראשון. בית המשפט המחוזי דן בשתי הבקשות ולבסוף ביטל את פסק הבוררות הראשון בהתבסס על העילה הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה (רע"א 8026/06), הגיעו הצדדים להסכמה בהמלצת המותב (המשנה לנשיאה, השופט א' ריבלין והשופטים א' פרוקצ'יהו-ס' ג'ובראן) כי הדיון יוחזר לבורר על מנת שישמע את כלל הראיות שטרם נשמעו לפניו ויכריע בנושאים שלגביהם התגלעה מחלוקת בין הצדדים.

2.        לאחר שהצדדים הגישו לבורר טיעוניהם באשר לנושאים שלדידם נדרשה בהם הכרעה, הגישו המשיבים בקשה לבורר בה נטען כי טענותיו של המבקש מהוות הרחבת חזית אסורה ביחס לאמור בהחלטת בית משפט זה מכוחה הושב הדיון לבורר. בהחלטת הבורר בבקשת המשיבים פורטו הנושאים שכבר נדונו על ידו במסגרת פסק הבוררות הראשון ומשכך אין בכוונתו לשוב ולדון בהם. עוד התייחס הבורר לטענות שונות שהעלה המבקש לפיהן עת ניתן פסק הבוררות הראשון התעלם הבורר מראיות שונות. ביום 10.5.2010 הגיש המבקש לבורר בקשה כי יפסול עצמו, בין היתר נוכח העובדה כי החלטתו מרוקנת מתוכן את הבוררות ועומדת בסתירה לאמור בפסק דינו של בית משפט זה. הבורר דחה את הבקשה. בעקבות זאת הגיש המבקש בקשה להעברת הבורר מתפקידו לבית המשפט המחוזי אשר דחה אותה בהחלטתו מיום 21.11.2010 (הפ"ב 49414-07-10). על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור והיא הפכה לחלוטה.

3.        ביום 18.1.2011 התקיימה ישיבה בבוררות. בתחילת הדיון ציין בא כוח המבקש כי המבקש ביקש ממנו שלא לייצגו ולא לקיים את הישיבה באותו היום ולכן הוא מבקש לדחות את הישיבה למועד אחר. משלא נעתר הבורר לבקשה עזבו המבקש ובא כוחו את ישיבת הבוררות. בטרם עזבו את הישיבה הבהיר הבורר למבקש ולבא כוחו את משמעות עזיבתם. לאחר שעזבו השניים את הישיבה ביקש בא כוח המשיבים מהבורר ליתן פסק דין הדוחה את התובענה שהגיש המבקש כנגדם. בו ביום ניתן על ידי הבורר פסק בוררות הדוחה את טענותיו של המבקש (להלן: פסק הבוררות השני). כנגד פסק הבוררות השני הוגשה בקשת ביטול לבית המשפט המחוזי וכן בקשה להעברת הבורר מתפקידו ולמינוי בורר חליף. הבקשות נדונו כאמור בפני אותו מותב שדן גם בבקשות הקודמות.

4.        בבקשתו טען המבקש, בין היתר, כי הבורר נהג בניגוד לפסק דינו של בית משפט זה מכוחו הושב הדיון לבורר ולפיכך קמה לו עילת ביטול מכוח סעיפים 24(4) ו-24(5) לחוק הבוררות. לטענת המבקש הבורר מחק בהחלטתו מיום 26.4.2010 את מרבית הנושאים שנטענו על ידו ואשר היוו את היסוד להסכמה שניתנה על ידו להשבת הדיון לבורר. כמו כן טען המבקש כי הוא אינו נותן עוד אמון בבורר. בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי נטענה טענה נוספת בדבר היעדר הנמקה מספקת של פסק הבוררות השני. במסגרת בקשה להגשת ראיה נוספת מטעם המבקש נטען כי בין הבורר לבין המשיב 1 קיים קשר משפחתי אודותיו לא גילה. בית המשפט המחוזי הורה על קבלת הראיה.

5.        בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי הן את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו והן את הבקשה לביטול פסק הבוררות. בית המשפט קבע כי לאחר שניתן פסק הבוררות לא ניתן עוד לבקש את העברת הבורר מתפקידו, אך ניתן לטעון לביטול פסק הבוררות מכוח ניגוד עניינים ומשוא פנים ככל שזה יוכח. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין מדובר בקשר משפחתי רחוק ביותר שנוצר בין הבורר לבין המשיב 1 בעקבות קשר נישואין שהתרחש כתשע שנים לאחר תחילת ניהול הליכי הבוררות אצל הבורר ולאחר שכבר ניתנו פסק הבוררות הראשון ושלל החלטות בעניינם של הצדדים. עוד הוכח כי הן הבורר והן המשיב 1 כלל לא היו מודעים לקשר המשפחתי ביניהם עד לשלב בו הוגשה הבקשה להוספת ראיה. באשר לטענות המבוססות על פסק דינו של בית משפט זה מכוחו הושב הדיון לבורר, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בטענות ממוחזרות שהוכרעו בעיקרן כבר בהחלטתו מיום 21.11.2010, עליה לא הוגש ערעור, והן מבטאות את חוסר נכונותו של המבקש להשלים עם הכרעה שיפוטית חלוטה. עוד הוסיף בית המשפט כי לאחר שהמבקש ובא כוחו נטשו את ישיבת הבוררות רשאי היה הבורר לדחות את התובענה מכוח סעיף 15(א) לחוק הבוררות. בית המשפט לא מצא ממש בטענה בדבר היעדר הנמקה מספקת וקבע כי פסק הבוררות השני נהיר וברור שכן הוא נועד להשלים את הפסק הראשון ולא לבטלו. משכך, אישר בית המשפט המחוזי את פסק הבוררות השני וכתוצאה מכך גם אישר את פסק הבוררות הראשון כפי שתוקן בהחלטת הבורר מיום 14.10.2004.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

6.        בבקשה נטען כי בית המשפט המחוזי לא היה רשאי לאשר פסק בוררות שהוא עצמו מצא לנכון לבטלו בשלב מוקדם יותר. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא התבקש כלל לאשר את פסק הבוררות השני ובכך חרג מסמכותו. כמו כן נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד בניגוד לפסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה בהסכמת הצדדים. לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי תיקן את החלק האופרטיבי בפסק הבוררות השני מבלי שהתבקש לכך. בנוסף לכך נטען כי לבית המשפט המחוזי לא הוגשו ראיות מטעם המשיבים לפיהן הם לא ידעו על הקשר המשפחתי בין הבורר לבין המשיב 1, בעוד שמהראיות שהוגשו על ידי המבקש עולה כי המשיבים ידעו אודות קשר זה. לטענת המבקש משהבורר לא אפשר לו להביא את ראיותיו, לאור הקשר המשפחתי שנוצר בינו לבין המשיב 1 ולאור הודעתו של הבורר שהוגשה לבית המשפט לפיה הוא מוכן כי בית המשפט יעבירו מתפקידו, נכון וראוי היה למנות בורר חליף ולבטל את פסק הבוררות השני.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

8.        רשות ערעור על פסקי דין והחלטות של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל החלטותי: רע"א 9765/11 י.א גלבוע חברה לבנין בע"מ נ' פרופ' דן ביין, בורר (לא פורסם, 9.2.2012); רע"א 1096/12 איגוד ערים לענייני ביוב נ' מקורות חברת מים בע"מ(לא פורסם, 12.3.2012)]. איני סבור כי מבחנים אלו מתקיימים בנסיבות העניין מהטעמים המפורטים להלן.

9.        באשר לטענתו של המבקש כי בית המשפט המחוזי לא היה רשאי לאשר את פסק הבוררות הראשון לאחר שמצא בתחילת הדרך כי יש לבטלו - לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי ב"גלגול הראשון" חלו התפתחויות שנבעו מהסכמת הצדדים שניתן לה תוקף בפסק דינו של בית משפט זה. לאחר שהצדדים שבו לבוררות עתר המבקש בשנית לבית המשפט המחוזי ולאחר שטענותיו נדחו הוא לא הגיש בקשת רשות ערעור והחלטתו של בית המשפט המחוזי הפכה לחלוטה. מאחר שנמצא כי טענותיו של המבקש במסגרת "הגלגול השלישי" אינן אלא "מיחזור" טענות שנדחו בהחלטה שיפוטית חלוטה אין להתפלא כי בית המשפט המחוזי דחה את בקשותיו של המבקש ואישר את פסק הבוררות השני וכתוצאה מכך אף את פסק הבוררות הראשון, שכן פסק הבוררות השני נועד להשלים את פסק הבוררות הראשון ולא לבטלו.

           לא מצאתי ממש בטענה כי בית המשפט המחוזי לא היה רשאי לאשר את פסק הבוררות השני. בית המשפט המחוזי רשאי ואף חייב היה לאשרו מכוח סעיף 28 לחוק הבוררות.

           לא מצאתי יסוד לטענת המבקש כי בית המשפט המחוזי תיקן את החלק האופרטיבי של פסק הבוררות השני. בפסק הבוררות השני נדחו טענותיו הנוספות של המבקש ולכן פסק הבוררות הראשון המשיך לעמוד בעינו שכן פסק הבוררות השני היה אמור אך להשלים את פסק הבוררות הראשון. משכך, אין ממש בטענה לפיה אישור פסק הבוררות הראשון תיקן הלכה למעשה את החלק האופרטיבי של פסק הבוררות השני.

           לא זאת אף זאת, משעה שבית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי כי הקשר המשפחתי הנטען בין הבורר לבין המשיב 1 הינו רחוק ובפרט נוכח העובדה שהוא נוצר כתשע שנים לאחר שניתן פסק הבוררות הראשון, ממילא אין עוד נפקות לטענותיו של המבקש בהקשר זה.

           זאת ועוד, גם אם הבורר לא התנגד להעברתו מתפקידו כנטען על ידי המבקש, צדק בית המשפט המחוזי עת דחה את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו בשים לב לעובדה כי לא נוצרה בנסיבות העניין עילה לכך. העברת הבורר מתפקידו הייתה מורידה לטמיון הליך בוררות שנמשך שנים ארוכות ושהושקעו בו משאבים רבים (לעניין שיקולי יעילות מסוג זה ראו למשל: החלטתו של השופט א' רובינשטייןברע"א 5780/11 עיריית שדרות נ' אבנר אשר אדריכלים (לא פורסם, 15.11.2011), פסקה ט"ז).

10.      אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.