העדר פירוט בכתב התביעה לא יביא בהכרח לסילוק התביעה על הסף

א.           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא בן-דוד) מיום 14.7.08 בבר"ע 59/08; בהחלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופט סוהיל) מיום 5.2.08 בת"א 1345/07, בה נדחה ערעור על החלטת הרשמת שרקאוי באותו התיק מיום 9.9.07.

רקע

ב.            המשיבה הגישה תביעה לבית משפט השלום כנגד המשיבה הפורמלית וכנגד המבקשים, לתשלום חוב כספי הנובע, כנטען, מעסקה בה סיפקה המשיבה סחורה למשיבה הפורמלית. חבותם של המבקשים יסודה בין השאר, כנטען בכתב התביעה, בפעילותם כמנהליה של המשיבה הפורמלית.

ג.            המבקשים ביקשו כי התביעה תימחק על הסף, בהעדר עילה. הבקשה נדחתה, כאמור, על ידי הרשמת. נוכח המגמה להימנע ככל האפשר מסילוק תביעות על הסף, נקבע כי העדר פירוט בכתב התביעה באשר למעשי המבקשים אינו חורץ את גורל התביעה, וכי "די בכך שהמבקשים משמשים כאורגנים בהנהלת החברה כדי להקים עילת תביעה לכאורית נגדם, בשלב כתב התביעה", וזו תוכל להתברר במסגרת תהליך הבאת הראיות. יצוין, מעבר לגדרי הבקשה הנוכחית, כי עילה של הרמת מסך כנגד המבקשים נדונה ונמחקה, אך נותרה העילה האישית.

ד.            ערעור המבקשים לבית משפט השלום נדחה. נקבע, כי "בשלב ניסוח התביעה אין התובע נדרש לפרט את העוולות והעילות המיוחסות לנושאי המשרה". עם זאת, ככל שלא יוכחו העילות כנגד נושאי המשרה יתבטא הדבר בהוצאות.

ה.           בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי נדחתה, מן הטעם שבנסיבות העניין, אין מקום להכריע בשאלה המתעוררת בה בטרם הסתיימה ההתדיינות: "עם מתן פסק הדין... ניתן יהיה להגיש עליו ערעור בזכות... אם הבקשה הנוכחית תהיה עדיין אקטואלית, יוכל המבקש לבקש לבחון אותה במסגרת הערעור על הפרשיה כולה".

ו.             מכאן הבקשה הנוכחית. בתמצית, נטען כי אין די בציון העובדה שנתבע משמש אורגן בהנהלת חברה נתבעת, כדי להקים עילת תביעה אישית; וכי פסקי הדין הקודמים סוטים מתקנות 71 ו-78 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ומפסיקת בתי משפט מחוזיים, ומכל מקום יש אי ודאות בקשר להיקף ההגנה לנושאי משרה בחברה מסחרית. אשר להנמקת בית המשפט המחוזי נטען, כי הואיל והמדובר בבקשה לסילוק על הסף, אין משמעות לדיון בנושא זה במסגרת ערעור בזכות, אחר שינוהל המשפט כולו.

הכרעה

ז.             לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, אין בידי להיעתר לה. תחילה, אין אמנם לומר שדינה של כל בקשת רשות ערעור, אשר עניינה החלטת ביניים, להידחות על שום כך בלבד. אולם, כפי שציינתי בפרשה אחרת:

"סבורני כמדיניות שיפוטית ראויה, כי התערבות בית משפט זה בגלגול שלישי בהחלטות ביניים צריכה להיעשות במשורה ובאורח חריג, הן בשל העובדה שפתוחה הדרך להליכים ערעוריים כסדרם משייפסק הדין בתיק בסיומו, והן נוכח העומס המופלג שבית משפט זה נתון בו. לא בכדי מצא המחוקק לקבוע כי החלטות ביניים ניתנות לערעור אך ברשות (ובמשפט הפלילי אף אין ערעור כזה בנמצא), ואם כך בגלגול ראשון, כל שכן בגלגול ערעורי שני, קרי גלגול שלישי של הדיון [ובנדון דידן, בגלגול ערעורי שלישי, ובגלגול רביעי של הדיון - א"ר]. התערבות בהחלטת ביניים צריך לדעתי שתהא אך כשהדברים יורדים לשורש, כשנגרם עוול, כשחובת הצדק מתייצבת בעליל" (בע"מ 1511/05 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 20.7.05); רע"א 7095/97 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזרא (לא פורסם, 13.1.98); רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (לא פורסם, 4.1.07)).

ובמקום אחר נאמר, כי:

"צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת. מעבר לנושא לעיצומו, מדיניות שיפוטית ולוא גם הליברלית ביותר, אינה יכולה ככלל להלום, בעומס שבו נתונים בתי המשפט, גלגול רביעי. ראוי שהמבקשים לפתוח הליך כזה - ואף אם חשים הם טרוניה - יתנו דעתם לזאת, ולא יכלו זמנם, ממונם וזמנו של בית המשפט" (רע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 18.3.07)).

כן ראו שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד סעיף 185, בעמ' 180­181 (1999), המציין כי "נטיית בית המשפט שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור תהיה חזקה ביתר שאת כשהבקשה סבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור לאחר נטילת רשות על 'החלטה אחרת' של בית משפט השלום".

ח.           אמת, יכול האומר לומר, כי אין ערך מרובה לדיון בבקשה לסילוק על הסף אחר שנדון התיק וניתן פסק דין; אך מאידך גיסא, הנזק למי שתביעה כנגדו לא סולקה על הסף מוגבל הוא, הואיל וסוף התביעה להידחות לגופה, ככל שאין בה ממש; ואטעים כי זהו אכן מקרה מתאים לחיוב משמעותי בהוצאות, וכלי זה ראוי לעשות בו שימוש.

ט.           אף לגוף העניין מקובלת עלי הכרעת הערכאות הקודמות; לא נתבקשה תשובה כדי שלא להכביר בהוצאות, אך לא אמנע מלומר מה באשר לנושא הכללי. כשלעצמי, ומבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי אפשר והלשון בו נקט בית המשפט המחוזי, כאילו "בשלב ניסוח התביעה אין התובע נדרש לפרט את העוולות והעילות המיוחסות לנושאי המשרה", מקילה היא מדי; יש לצפות מתובעים, בגדרי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, שיבהירו ככל הניתן את מהות התביעה, לרבות הפרטים והעובדות הנחוצים לעניין (ראו למשל יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 133­136 (מהדורה שביעית, בעריכת שלמה לוין, 1995); אליהו וינוגרד תקנות סדרי הדין 139, 146 (מהדורה רביעית, עדכון 2008)), וכך הדבר גם בתביעה כנגד נושא משרה בתאגיד. יתכן, ואיני מביע דעה לעיצומו, שכן אין נושא זה בפני, כי במסגרת הליכים מקדמיים כאלה ואחרים בסדרי הדין ניתן היה במקרה דנא לצמצם את הקושי שהועלה בבקשת המחיקה.

י.             ואולם, הדין עם בתי המשפט הקודמים, כי המדיניות השיפוטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות (ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155­156; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724­725; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668, 671­672; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 166­168 (מהדורה תשיעית, 2007); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה 641­642 (מהדורה 15, 2007); זוסמן, בעמ' 384, 387); על כן, במקרים בהם עשוי התובע לזכות בסעד אם יוכיח את העובדות להן הוא טוען, ואפילו יהא עליו לתקן לשם כך את כתב תביעתו - ולעתים יכול בית המשפט להביע דעתו בהקשר אחרון זה - אין למהר לסלק את התביעה על הסף (ראו גורן, שם; זוסמן, בעמ' 392­393). אטעים גם כאן, כי טרדה ונזק הנגרמים לבעל דין שכנגד ניתנים במידה רבה לתיקון בפסיקת הוצאות.

יא.         המקרה דנא, גם אם הוא גבולי במידה מסוימת בניסוח כתב התביעה, אינו מאלה המצדיקים סילוק על הסף. בפרט נציין, כי חרף הנטען, כתב התביעה אינו מסתפק אך ורק באמירה סתמית שהמבקשים הם אורגנים של המשיבה הפורמלית, ויש בו מעט יותר מזה, אם גם בלשון כללית למדי. למשל, נטען בין השאר כי הסחורה נשואת התביעה הוזמנה על ידי המשיבה הפורמלית באמצעות המבקשים (סעיף 7 לכתב התביעה), ומפורטים שורת מעשים ומחדלים המיוחסים למבקשים (כיום, לאחר ההחלטה בעניין הרמת המסך, רלבנטי במיוחד סעיף 26 לכתב התביעה).

י"א.    גם פסיקת בתי המשפט המחוזיים, אליה מפנים המבקשים, עולה בעיקרה בקנה אחד עם האמור: אף במקרים בהם קיבלו בתי המשפט טענת העדר פירוט בכגון דא, והורו על סילוק על הסף, התאפשר לתובע, ככלל, לתקן את כתב תביעתו, כך שלא נסתם עליה הגולל (בש"א (מחוזי ת"א) 13815/02 ו.ק.ש.פ. נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (לא פורסם, 12.12.02); כן ראו בש"א (מחוזי י-ם) ויגדור נ' Roche Diagnostics (לא פורסם, 25.9.07), בו לא נמחקה התביעה כלל); וכך ראוי, נוכח השיקולים הנזכרים, והכל כמובן בגדרי השכל הישר.

י"ב.     סיכומו של דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.