הנחיות להפעלת ביקורת שיפוטית על צו כליאה ע"פ חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים

1.            הליך זה נועד לקיים ביקורת שיפוטית על צו כליאה שהוצא כנגד המערער על-פי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, תשס"ב-2002 (להלן - חוק הכליאה או החוק). זהו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט עדיאל) מיום 29.7.08, בה נקבע כי אין מקום לבטל צו כליאה שניתן בעניינו של המערער.

2.            המערער, תושב דיר-אל-באלח ברצועת עזה, נעצר ביום 20.12.07 במהלך פעילות צה"ל בגיזרת מגוריו. לאחר מעצרו, הועבר לחקירה בידי שירות הביטחון הכללי.

3.            ביום 22.1.08 הוצא על-ידי ראש אגף המבצעים בצה"ל, האלוף טל רוסו, צו כליאה מכוח סעיף 3(א) לחוק הכליאה. על-פי סעיף 2 לצו, נתקיים למוציא הצו יסוד סביר להניח, על בסיס חוות דעת מודיעינית מבוססת שהוצגה בפניו, כי הכלוא הוא "לוחם בלתי חוקי" כמשמעו בחוק, וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה.

4.            בהמשך, המערער הובא בפני בית המשפט לשם קיום ביקורת שיפוטית על צו הכליאה במסגרת סעיף 5 לחוק. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט כרמל) החליט ביום 25.3.08 כי צו הכליאה כנגד המערער הוצא כדין.

5.            בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על כך כי למערער מיוחסות פעולות במסגרת "ועדות ההתנגדות העממית" ברצועת עזה, אשר במהלכן אסף מידע שסייע בביצוע פיגוע שהתרחש ביום 5.9.02, ונעשה באמצעות הטמנת מטען גחון כנגד טנק של צה"ל. בעקבות הפיגוע, נהרג חייל צה"ל, ושלושה חיילים אחרים נפצעו (להלן - הפיגוע). בפני בית המשפט הוצגה חוות דעת הפורשת את התשתית הראייתית של אירוע זה, ושל חלקו של המערער בו, ונוסח גלוי ומצונזר של חוות דעת זו הוצג בפני המערער.

6.            בית המשפט קמא בחן את חומר הראיות שהוצג בפניו, והסתמך, בין היתר, על תעודת שר הביטחון מיום 17.2.08, לפיה ארגון "ועדות ההתנגדות העממית", שאליו משתייך המערער, מבצע פעולות איבה נגד מדינת ישראל, וכי טרם תמו פעולות האיבה של הכוח נגד מדינת ישראל. הוא קבע בהחלטתו, כי על-פי החזקה שבסעיף 7 לחוק הכליאה, עצם השתייכותו הארגונית של המערער לוועדות ההתנגדות משמעה כי מתקיימים לגביו התנאים למתן צו כליאה כאמור בסעיף 3(א) לחוק, קרי: כי מדובר ב"לוחם בלתי חוקי", וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה. עם זאת, הוא מוסיף, כי על-פי חוות הדעת שהוגשה על נספחיה, נשקפת גם מסוכנות אישית מהמערער, לאור מעורבותו בפיגוע, אשר גרם לאובדן חיי אדם ולפציעת אחרים. המידע לענין שיוכו הארגוני של המערער עלה מפיו עצמו, ונתונים בדבר פעילותו בארגון פורטו בחוות הדעת של שירות הביטחון, ממנה ניתן להסיק כי קיים יסוד סביר הן להיותו של המערער "לוחם בלתי חוקי" והן לכך ששחרורו יפגע בביטחון המדינה. לאור זאת, קבע בית המשפט כי מהמערער נשקפת מסוכנות אישית. נוכח כל אלה קבע כי צו הכליאה הוצא כדין.

7.            בחלוף שישה חודשים, נתקיימה ביקורת שיפוטית נוספת בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני כב' השופט עדיאל, שהחלטתו היא נשוא הערעור שלפני. במסגרת ההליך האמור, הגישה המדינה חוות דעת מעודכנת, ונציגת שירותי הביטחון נחקרה עליה, ונמסרו הסברים במעמד צד אחד. עמדת המדינה היתה כי איכות החומר המודיעיני, וגיוון מקורות המידע עליהם מתבססת חוות הדעת, מצביעים על קיום מסוכנות אישית במערער, אשר לא קהתה גם בחלוף הזמן.

8.            המערער טען בדיון בבית המשפט המחוזי, כי גם אם יש ראיות נגדו, הן מתייחסות לפעילות חד-פעמית שבוצעה בעבר הרחוק, והזמן שחלף הפיג את מסוכנותו, ככל שנשקפה ממנו מסוכנות כזו בעבר. הוא טוען כי הוא חקלאי בעיסוקו, אינו משתייך לשום ארגון המקיים פעילות בלתי חוקית, הוא אב למשפחה עם ילדים קטנים, ומבקש להשתחרר.