פסק דין
א. פתח דבר
בפניי ערעור, אותו הגיש עו"ד ראיד הנדי (להלן – "המערער" או "הנאשם" או "עורך הדין"), על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי (בהרכב: סולי וואנו, עו"ד - אב"ד; ערן מרנברג, עו"ד - חב"ד; מיכאל הנדלסמן, עו"ד - חב"ד), במסגרת בד"א 94/12, אשר קיבל את ערעורה של לשכת עורכי הדין, ועד מחוז חיפה (להלן – "המשיבה" או "הלשכה"), על גזר דינו של בית הדין המשמעתי המחוזי, והחמיר בעונשו של המערער, וגזר עליו עונש של שנת השעיה בפועל מחברותו של המערער בלשכת עורכי הדין.
במסגרת ההליך בבית הדין המשמעתי בחיפה, בבד"מ 90/10 (בהרכב: יצחק גריינפלד, עו"ד - אב"ד; יגיל מרון, עו"ד - חב"ד; חוסאם קאסם, עו"ד - חב"ד), גזר בית הדין המשמעתי המחוזי, על המערער עונש של השעיה על תנאי למשך 12 חודשים, וכן תשלום הוצאות ללשכה בסך של 4,000 ₪.
השאלה המרכזית השנויה במחלוקת, בין המערער למשיבה, הינה - חומרת העונש.
ב. הקובלנה
ב.1. עובדות
כתב הקובלנה, מתייחס לאירוע שבו, עומר איוב (להלן: "המתלונן"), הגיע להסכם פשרה, בתיק אזרחי שהגיש כנגד חברת אסיה תורס בע"מ (להלן – "החברה"). ביום 30/5/2001, ניתן תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה שהושג, בין המתלונן לחברה, ואשר חייב את החברה לשלם למתלונן, סכום של 10,000 ₪.
החברה לא שילמה את חובה למתלונן. על כן, שכר האחרון, את שירותיו של המערער, כדי שייצגו בהליכי גביית הסכום האמור מן החברה.
לאחר מספר רב של פניות מצד המתלונן אל המערער, במטרה לברר היכן הדברים עומדים, ולאחר שהמערער טען בפניו כי לא קיבל את הכסף, פנה המתלונן לעו"ד צנעני איתן (להלן – "עו"ד צנעני"), כדי שהלה יסדיר את עניינו של המתלונן, ויגבה את המגיע למתלונן מן החברה.
לאחר בירור שערך עו"ד צנעני, התגלה כי מלוא הסכום התקבל מן החברה, אצל המערער, עוד ביום 21.4.2002, כאשר המערער הכחיש את קבלת הכסף, בפני עו"ד צנעני.
גם לאחר שכבר היה ברור לעו"ד צנעני ולמתלונן כי הכסף התקבל אצל המערער - זאת מאחר ובידי עו"ד צנעני כבר הייתה הוכחה מאת החברה, לכך כי התשלום הועבר למערער במלואו - המשיך המערער להכחיש את קבלת הכסף.
המתלונן הגיש תביעה כספית נגד עורך הדין השני לבית המשפט השלום בחדרה. הנאשם הגיש תביעה שכנגד.
בפסק דין, מיום 8.3.09, חייב בית המשפט השלום בחדרה את המערער להשיב למתלונן את הסך של 10,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מחודש אפריל 2002. בנוסף, חויב המערער לשלם למתלונן בשל עוגמת נפש סך של 5,000 ₪, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום נוסף של 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.
בכתב הקובלנה נאמר, כי לא נחתם הסכם שכר טרחה בין המערער לבין המתלונן. כמו כן, לא הייתה הסכמה לגבי קיזוז כספים, שלטענת המערער, המתלונן חב לו בגין טיפולו בעניינים אחרים.
בפסק הדין הנ"ל של בית המשפט השלום בחדרה נפסק לזכות המערער שכ"ט, בסכום כולל של 5,500 ₪, ונקבע כי הוא רשאי לקזז סכום זה מהסכומים שנפסקו לטובת המתלונן.
מיד לאחר פסק הדין שניתן בבית משפט השלום האמור, שילם המערער למתלונן את יתרת הסכומים שנפסקו לו, לאחר ניכוי שכר הטרחה בשיעור 5,500 ₪ הנ"ל.
כשנה לאחר שניתן פסק הדין בבית משפט השלום, ולאחר ששולמו הסכומים נשוא פסק הדין הנ"ל למתלונן, הגיש האחרון, בחודש מרץ 2010, תלונה ללשכת עורכי הדין, נגד המערער.
ב.2. העבירות שיוחסו למערער בכתב הקובלנה
בכתב הקובלנה שהוגש לבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה, הואשם המערער בעבירות להלן:
