חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

המ"ש 8165-11-14 שאשא נ' מדינת ישראל ואח'

: | גרסת הדפסה
המ"ש
בית המשפט לתעבורה פתח תקווה
8165-11-14
23.12.2014
בפני השופטת:
רות וקסמן

- נגד -
המבקשת:
אורית שאשא
 המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה
 

 

לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החוק).

הדוח שנרשם למבקשת, שהינה הבעלים הרשום של הרכב, הינו בגין חציית צומת באור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, מיום 1.12.13 (דו"ח תנועה מס' 90502685382). מדובר בדו"ח, שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית.

הבקשה להארכת מועד להישפט, המבוססת על רצונה של המבקשת להסב את הדוח על שמו של

מר דוד חבס (להלן: "הנהג") בעל דרכון מקסיקני G01253524, הוגשה ביום 24.11.14.

לבקשה צורף תצהיר הנהג.

המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקשת לא הגישה הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק ולא ציינה בבקשתה כל סיבה מדוע לא עשתה כן.

דיון והכרעה

המבקשת לא עמדה במועדים שנקבעו בסעיף 229(א) לחוק להגשת בקשה להישפט.

סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:

(א)מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

(1)הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);

(2)הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בענין הביטול.

 

עם זאת, סעיף 230 לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט וליתן אפשרות להישפט, בקובעו כדלקמן:

230. הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור...

לשון החוק "מנימוקים שיירשמו", מראה כי אין להיעתר להודעה "מאוחרת", כדבר שבשגרה, אלא אם יש בפי המבקש נימוקים טובים המצדיקים את איחורו, שיש לרושמם בגוף ההחלטה. בנימוקים אלה התכוון המחוקק לנימוקים כגון היות הנאשם בשירות מילואים ארוך, או היותו חולה רתוק למיטה וכיוצא באלה נימוקים. ראה: ע"פ (ב-ש) 7197/02 עמר דוד נגד מדינת ישראל.

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לצפייה הורד קובץ לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>