המ"ש
בית המשפט לתעבורה פתח תקווה
|
8165-11-14
23/12/2014
|
בפני השופטת:
רות וקסמן
|
| - נגד - |
המבקשת:
אורית שאשא
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החוק).
הדוח שנרשם למבקשת, שהינה הבעלים הרשום של הרכב, הינו בגין חציית צומת באור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, מיום 1.12.13 (דו"ח תנועה מס' 90502685382). מדובר בדו"ח, שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית.
הבקשה להארכת מועד להישפט, המבוססת על רצונה של המבקשת להסב את הדוח על שמו של
מר דוד חבס (להלן: "הנהג") בעל דרכון מקסיקני G01253524, הוגשה ביום 24.11.14.
לבקשה צורף תצהיר הנהג.
המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקשת לא הגישה הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק ולא ציינה בבקשתה כל סיבה מדוע לא עשתה כן.
דיון והכרעה
המבקשת לא עמדה במועדים שנקבעו בסעיף 229(א) לחוק להגשת בקשה להישפט.
סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:
(א)מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:
(1)הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);
(2)הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.
מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2), אלא תוך שלושים ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בענין הביטול.
עם זאת, סעיף 230 לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט וליתן אפשרות להישפט, בקובעו כדלקמן:
230. הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם ההודעה האמורה ניתנה באיחור...
לשון החוק "מנימוקים שיירשמו", מראה כי אין להיעתר להודעה "מאוחרת", כדבר שבשגרה, אלא אם יש בפי המבקש נימוקים טובים המצדיקים את איחורו, שיש לרושמם בגוף ההחלטה. בנימוקים אלה התכוון המחוקק לנימוקים כגון היות הנאשם בשירות מילואים ארוך, או היותו חולה רתוק למיטה וכיוצא באלה נימוקים. ראה: ע"פ (ב-ש) 7197/02 עמר דוד נגד מדינת ישראל.
השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק.