המ"ש
בית המשפט לתעבורה חיפה
|
8119-12-17
07/02/2018
|
בפני השופט:
אבישי קאופמן
|
| - נגד - |
מבקש:
יצחק כליף
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח מחודש יולי 2013 וטען כי מי שנהג ברכב וביצע את העבירה היה עובד העסק שבבעלותו. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי מאחר והמבקש שילם את הקנס שבצד הדוח, אין מקום להארכת המועד כיום.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את עמדת המשיבה ודוחה את הבקשה להארכת המועד.
כידוע, לפי הוראת סעיף 229(ח') לחסד"פ: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו".
לאור הוראה זו, קבע בית המשפט העליון כי הארכת מועד להישפט לאחר התשלום אפשרית רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בהן לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו. ראו לעניין זה
רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל והחלטות רבות אחרות.
בנסיבות דנן אין מחלוקת כי המבקש ידע על הדוח, שילם אותו ואף גבה את הסכום מהעובד. אין מדובר במקרה בו אדם לא היה מודע לדוח נגדו, ולפיכך לא ניתן להאריך את המועד להישפט לאחר התשלום.
בנסיבות דומות לנסיבות שבפניי קבע בית המשפט המחוזי בחיפה:
"המערער טוען כי הדו"ח הגיע לידיו ואז הוא העביר אותו לידי הנהגת גב' שירין אבני, שהתחייבה בפניו להסדיר את הסבת הדו"ח על שמה, לרבות תשלום הקנס על ידה. כאן המקום לציין כי גב' אבני, אמו של המערער, הצהירה בפניי כי היא אכן ביצעה את העבירה ושילמה את הקנס והביעה הסכמתה שהדו"ח ירשם על שמה ועל אף חלוף הזמן, לא תעלה כל טענת התיישנות…
המערער קיבל את הדו"ח לידיו, ומכאן שידע על קיומו, הוא העבירו לאמו בכדי שתשלמו ואכן כך היה. המערער לא קיבל כל ייעוץ משפטי, לא השכיל לקרוא את הודעת תשלום הקנס, שם כתוב במפורש, שישנה אפשרות לבטל את הד"ח ולשם כך יש לפנות לתובע, תוך 30 יום. כיום אחרי זמן רב, בא המערער ומבקש לשנות את רוע הגזירה.כאמור, בענייננו אין מחלוקת שהמערער קיבל הודעת הקנס וידע עליה, מכאן שאין לערכאת הערעור דרך להתערב כמובא לעיל".
ע"פ (חיפה) 2626/07 אהוד אבני נ' מדינת ישראל.
באופן דומה קבע אף בית המשפט המחוזי בירושלים:
המערער, כשם שציין בעצמו ובאין חולק, היה מודע לקיומו של הדו"ח והסתפק בהעברתו לגפני, לשם טיפול בזקיפתו על שמו הוא ותשלום הקנס המעוגן בו. משלא נעשה הדבר חש לבית משפט קמא במטרה להסדיר ענייניו. ואולם, המערער פנה לבית המשפט לתעבורה בחלוף שנתיים כמעט ממועד ביצוע העבירה בעוד היה עליו לעשות כן תוך 90 ימים לכל היותר מיום שהומצאה לו הודעת תשלום הקנס, לאור סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי. ברי, כי המערער לא היה אחראי דיו לבדוק, הכיצד בדיוק פעל גפני להסבת הדו"ח על שמו הוא. אילו דאג לעשות כן ולברר עם הרשויות הנוגעות בדבר האם נעשה הדבר בהקדם ובסמוך לקבלת הדו"ח, היה מגלה השגגה ופועל להסדרת המצב, במסגרת הזמנים הקבועה לדבר בחוק סדר הדין הפלילי