המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מחודש אפריל 2014. המדובר בדוח מצלמה והמבקש טען כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, אלא אחותו, אשר תצהירה צורף לבקשתו.
המבקש טען כי לא קיבל את הדוח ולא ידע עליו עד "לאחרונה" לפני הגשת בקשתו.
המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי הדוח נשלח לכתובתו של המבקש ולא נדרש על ידו, וכי פנה למשטרה ובקשתו נדחתה זה מכבר.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי הדין הוא עם המשיבה והחלטתי לדחות את הבקשה.
ראשית, אכן מאישורי המסירה שצורפו עולה כי הדוח הוחזר ולא נמסר למבקש מאחר ועל פי רישום הדואר לא נדרש על ידו. המבקש לא סתר את החזקה כי מדובר במסירה כדין וכי סיבת אי המסירה מסורה במחדל מצידו.
אולם חשוב מכך, מהמסמכים עולה כי על הדוח לא נודע למבקש בסמוך להגשת הבקשה, אלא שכבר בחודש מאי פנה למשטרה בבקשה להסבת הדוח ובקשתו נדחתה ביום 4.6, כלומר יותר מארבעה חודשים לפני שהגיש בקשתו לבית המשפט.
החוק אינו קובע מועד להגשת בקשה להארכת מועד, אולם מובן כי בקשה כזו יש להגיש בסמוך למועד בו נודע לאדם על הצורך לעשות כן, וכאשר המועד להגשת בקשה רגילה להישפט הינו 90 יום, סבורני כי השתהות בת יותר מארבעה חודשים בהגשת בקשה להארכת מועד אינה סבירה, ובמיוחד כאשר אין לה כל הסבר בבקשה שהוגשה בפניי. ראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 453-10-09 אבו אלמוהנד נ' מדינת ישראל:
"ההסבר של המערערים לאיחור בהגשת בקשתם להישפט למשטרה, היה עשוי להוות נימוק סביר וראוי, לו היו פונים מייד לבית המשפט בבקשה להארכת המועד. המערערים שקטו על שמריהם, חדלו מלפעול במשך מספר חודשים עד שפנו לבית המשפט. ההיגיון הסביר והנוהל התקין מחייב מי שמבקש סעד מבית המשפט בעניין שלגביו לא נקבע מועד בדין, לפנות מיד או לפנות תוך זמן סביר וכי הגשת הבקשה כעבור מספר חודשים אינה נכנסת למתחם פרק הזמן הסביר.על כן ומשום שהמערערים נקטו בשב ואל תעשה במשך כששה חודשים ורק אז פנו לבית המשפט, לא ניתן לומר כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא שדחה את בקשתם להארכת מועד להישפט. בהחלטתו הוא פעל כדין."
בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בידי בית המשפט העליון ברע"פ 511/10.
במקרה דנן פנה המבקש לייעוץ משפטי וערך את תצהירי ההסבה בחודש אפריל 2014, אך הגיש את הבקשה כאמור רק שישה חודשים מאוחר יותר, ויותר מארבעה חודשים לאחר שבקשתו נדחתה בידי המשטרה וסבורני כי בהעדר כל הסבר לכך הדבר מצדיק דחיית הבקשה. כפי שנקבע לא אחת, בהליך זה של הארכת מועד יש לשים דגש על עניינים פרוצדורליים, אשר מהווים חלק מרכזי ממהות הסוגייה שכן "גישה אחרת תוציא את העוקץ מההליך, ותביא להגשת בקשות להסבת דוחות באופן סיטוני" עפ"ת 41937-02-14 ארז סהר נ' מדינת ישראל.
