בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת מהירות, במסגרת ברירת המשפט, אשר צולמה במצלמת מהירות בחודש יולי 2014.
המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי קיימת חזקה מסירה. צירפה העתק הדוח ואישור מסירה שחזר בציון "לא נדרש".
סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחוייבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה וכן בתגובת ב"כ המשיבה לא מצאתי טעם מדוע הבקשה להארכת המועד להישפט, להסבת הדוח, הוגשה על ידה באיחור ואף בתצהירו של הנהג הנטען לא מצאתי טעם כלשהו להגשת הבקשה באיחור.
גם לא הובאו כל "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230).
משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 15/106 קריב נ' מ"י, 20.1.15).
המבקשת לא עמדה בנטל להפריך את חזקת המסירה, כפי שעולה מאישור המסירה, לא הצביעה על הסיבה שבגינה נמנע ממנה להגיש הבקשה במועד ואף לא העלתה טענה אחרת המצדיקה הארכת המועד להישפט כמבוקש.
אמנם דחיית הבקשה משמעה נעילת שערי בית המשפט בפני המבקשת, אך בנסיבות העניין לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.
ולעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל:
"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים." (27.12.11).
