המ"ש
בית משפט השלום עכו
|
5644-12-16
02/02/2017
|
בפני השופטת:
אסתר טפטה–גרדי
|
| - נגד - |
מבקש:
עבד אל והאב קוסאי
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה להארכת מועד להישפט, בגין דו"ח מס' 13-1-1128192-2 שניתן כנגד המבקש ביום 30.06.16 בשעה 16:20 בגין עבירה שימוש בטלפון בעת שהרכב נע שלא באמצעות דיבורית (סמל הסעיף 6577), בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.
הדו"ח נמסר לידי המבקש, ושולם ביום 09.08.16. המבקש טוען כי הדו"ח שולם בידי אמו. עוד טוען כי הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח בטרם עבר המועד (ביום 24.09.16) אולם בקשתו נדחתה רק בשל תשלום הדו"ח.
כידוע ממשולם הקנס רואים את המבקש כאילו הודה במיוחס לו, והשתכללה הרשעות בגין הדו"ח, ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן יש מקום לקבל את הבקשה להארכת מועד, וזאת "מקום בו לא ידע ולא יכול היה אדם לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו, עשויה להימצא הצדקה לחריגה מסד זמנים זה." (ראו רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (מיום, 01.05.07)).
בעניינו, לא מצאתי כי נתקיימו תנאים המצדיקים את קבלת הבקשה להארכת מועד להישפט.
מעיון בדו"ח עולה כי המבקש לא פירט כל נימוק המצדיק להארכת מועד להישפט. המבקש ציין רק באופן כללי "שיש נסיבות מצדיקות לקבלת בקשות".
אין די בכפירה בעלמא לצורך קבלת הבקשה. בעניין יפים דבריה של כב' השו' ר' בן יששכר שוורץ בב"ש (ק"ג 1569/09 מורדכי נ' מדינת ישראל (מיום 03.01.10) :
"כפירה בעלמא, כמו זו של המבקש, אינה מספקת, כשלעצמה, לצורך הנעת ההליך מחדש [עיין והשווה: רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ. מ"י, כב' הש' א.לוי (25.10.09) עפ"ת (מחוזי חיפה) 11389-07-09 איאד חאגי נ' מ"י (פורסם בנבו)]"
יתרה מזאת, מעיון בבקשה עולה כי המבקש לא מציין כי תשלום הקנס נעשה ללא ידיעתו וללא הסכמתו, אלא כתוב באופן ככלי ולקוני "כי מי ששלם את הקנס הינו אמו, וכי מוכן לזמן אותה בפני ביהמ"ש". כמו גם, המבקש לא טרח לצרף תצהיר של אמו שהיה בו לאשש את טענותיו.
לנוכח האמור, הבקשה נידחת.
5129371זכות ערר כחוק.
המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.