המ"ש
בית המשפט לתעבורה תל אביב-יפו
|
5074-09-14
23/09/2014
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
| - נגד - |
מבקש:
שמעיה עזרא
עו"ד בנימיני
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 13.8.12, נערכה כנגד רכב המבקש הודעת תשלום קנס שמספרה 90500498606 (להלן – הדו"ח) ועניינה נהיגה במהירות מופרזת, עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה.
המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק, אך שילם את הקנס ביום 11.6.14.
טיעוני הצדדים
היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם שבמועד העבירה, היה הרכב בחזקתה הבלעדית של אשתו, שהייתה בעלים משותפים ברכב וכי הקנס שולם בהיסח הדעת, כחלק מהסדר תשלום קנסות.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הודעת תשלום הקנס נשלחה אל כתובתו הרשומה של המבקש, עוד ביום 13.6.12 .
לטענת המשיבה, המבקש איחר בהגשת הבקשה להישפט, מבלי שהציג כל טעם המצדיק שיהוי זה ובשל כך וכן מהטעם כי שילם את הקנס ובכך, הפכה הרשעתו לחלוטה, יש לדחות את הבקשה, תוך שהיא מפנה להחלטות במספר פסקי דין בסוגיות אלה.
דיון והכרעה
כאמור לעיל, הקנס בגין הדו"ח שולם כבר ביום 11.6.14 ולמבקש לא עומדת עוד הזכות לעתור לביטול הדו"ח והתשלום או להגשת ערעור על הרשעתו בגין התשלום.
אין מחלוקת כי המבקש ידע כי האישום תלוי ועומד נגדו, מקום בו שולם הקנס ולכן, אין כל טעם המצדיק חריגה מהמועדים הקבועים בחוק.
בע"פ 7038/05 פלר נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' אלון:
"הדרך בה בחר המחוקק להסדיר הליכי עבירות הקנס בסעיפים 221-230 לחסד"פ מלמדת על שמירת מהותן כ"עבירות בפלילים" תוך הקפדה על זכויותיו הדיוניות של הנאשם מחד גיסא, לבין איפיונן ה"מעין מינהלי" מאידך גיסא, כאשר הנאשם הוא בעל זכות הבחירה לניתוב ההליך אם לכאן או לשם.