לפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, (להלן: "החוק"), שעניינה – הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות שכן אין בנימוקיה טעם כלשהו המצדיק את מתן הסעד המבוקש.
בפסיקה נקבע כי טענה לפיה נהג אחר לכאורה נהג ברכב המבקש, אינה מהווה עילה למתן הסעד המבוקש. (ראו – רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל, רע"פ 2754/12 פול ביסמוט נ' מדינת ישראל, רע"פ 8653/13 לוי נ' מדינת ישראל, רע"פ 8651/13 סקה נ' מדינת ישראל, רע"פ 7018/14 טיטלבאום נ'מדינת ישראל וכן ראו פס"ד שניתן לאחרונה עפ"ת 7150-10-15 עבד אלחלים נ' מד"י)..
זאת ועוד, בית המשפט הנדרש לבקשה להארכת מועד להישפט שוקל את אותם שיקולים הדומים לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם, לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק, (לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6) 793). על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע לכך בחוק וכן נדרש בית משפט לשקול האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם עיוות דין לנאשם אשר יהיה בו כדי להיעתר לבקשתו.
בענייננו, הבקשה הוגשה באיחור ניכר, המבקש הודה במסגרת הבקשה כי ידע אודות הדוח עוד שנת 2013, לא הגיש בקשה להישפט אלא שילם את הקנס וכיום הוא טוען שהונחה לעשות כן ע"י מפנ"א. ראו לעניין זה, (שיהוי בהגשת הבקשה), פסק דין שניתן ע"י כב' השופט דבור עפ"ת 35639-04-15 סעיד סעדי נ' מדינת ישראל.
איני מקבל את טענת המבקש אשר שונה מזו העולה בגוף הבקשה, (ראו תצהיר מבקש מול נימוקי הבקשה), שכן הטענה אינה נתמכת באסמכתא כלשהי ונראה כי מדובר בטענה אשר התגבשה במטרה לגבות נימוקים מלאכותיים שאין בהם ממש.
זאת ועוד, המבקש לא הסביר את הסיבה להעברת הרכב אל צד ג' וכן לא סיפק הסבר כלשהו הכיצד "זוכר" הוא כיום שהרכב אכן היה בחזקת צד ג' במועד ביצוע העבירה, אשר נעבר בשנת 2013.
הגשת בקשה הנתמכת בתצהיר מטעם צד ג', בשילוב שיהוי ביחס למועד הגשתה ומבלי שנימוקיה ייתמכו באסמכתאות כלשהן, אינה עומדת בדרישות החוק והפסיקה, הן מהפן המהותי והן מהפן הפרוצדוראלי, לעניין זה ראו דבריו של כב' השופט סאאב דבור, בימ"ש מחוזי נצרת, עפ"ת 7150-10-15 עבד אלחלים נ' מדינת ישראל:
"...הכללים הפרוצדוראליים הנוגעים לדיני-תעבורה אינן בבחינת כלי-משחק שניתן לעשות בהם שימוש כל אימת שאבני-נגף מזדקרים להם בדרכו של מערער זה או אחר, בעקבות סנקציות כגון; תוספת פיגורים או צבירת נקודות בהתאם לשיטת הניקוד הנהוגה. כן, בצדק פעל בית-משפט קמא עת הפנה לפרוצדורה הנהוגה ולסד הזמנים הקיים בצידה. המועדים הקבועים בהוראות של סדרי הדין הנוגעים לענייני תעבורה, אינן בבחינת אות מתה. נהפוך הוא, דווקא בתחום התעבורתי, מצופה מבית-המשפט להקפיד על קיום הוראות הדין ועל הליכה במתווה הדיוני כפי שהוא קיים בתקנות ובהוראות הדין. הליכה במסלול חיצוני למתווה שכזה תחטיא את המטרה ותביא לחוסר אחידות, חוסר שוויוניות ואף לתוצאה בלתי צודקת."
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית, (גם ללא עמדת המשיבה).
