המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח מיום 2.11.13. לטענת המבקש לא הוא שנהג ברכב, אלא עשתה זאת אשתו, אשר אף שילמה את הדוח. עוד טען המבקש כי לא ידע על הדוח עד קבלת הודעת רשות הרישוי בדבר פסילת רשיונו.
המשיבה מתנגדת לבקשה, טוענת כי אין להאריך מועד לאחר תשלום, טוענת כי הדוח הומצא לכתובתו הנכונה של המבקש וכי מתוכן תצהירו עולה כי ידע עליו בטרם התשלום.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את עמדת המשיבה ודוחה את הבקשה.
סעיף 229(ח') לחוק סדר הדין הפלילי קובע:
שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו.
לפיכך קבע בית המשפט העליון כי הארכת מועד לאחר תשלום אפשרית רק בנסיבות מיוחדות בהן לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו.
במקרה דנן, אין חולק כי הדוח הומצא לכתובתו הנכונה של המבקש. המבקש לא נתן הסבר של ממש לשאלה כיצד לא ידע על הדוח שהתקבל על ידי אשתו ושולם. בנסיבות דומות כבר נדחו לא מעט בקשות. ראו למשל החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל שם הראתה המבקשת כי היא כבר אינה מתגוררת בבית הוריה אשר קיבלו את הדוח, אולם בקשתה נדחתה, וזאת לאחר שהדוח עצמו שולם. מקל וחומר שהדברים נכונים מקום שאין טענה כי הכתובת בה קיבלה אשתו של המבקש את הדוח אינה כתובתו של המבקש עצמו.
מעבר לכך, ממסמכי רשות הרישוי עולה כי המבקש יודע על ההליך כבר מחודש אוקטובר 2014, אולם הגיש בקשתו רק לאחר כחצי שנה. לשיהוי זה אין כל הסבר מצידו. החוק אינו קובע מועד להגשת בקשה להארכת מועד, אולם מובן כי כאשר המועד להגשת בקשה להישפט הינו שלושה חודשים, הרי הגשת בקשת להארכת מועד לאחר שישה חודשים מהווה שיהוי בלתי סביר ובלתי מוסבר בנסיבות אלה. ראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 453-10-09 אבו אלמוהנד נ' מדינת ישראל:
"ההסבר של המערערים לאיחור בהגשת בקשתם להישפט למשטרה, היה עשוי להוות נימוק סביר וראוי, לו היו פונים מייד לבית המשפט בבקשה להארכת המועד. המערערים שקטו על שמריהם, חדלו מלפעול במשך מספר חודשים עד שפנו לבית המשפט. ההיגיון הסביר והנוהל התקין מחייב מי שמבקש סעד מבית המשפט בעניין שלגביו לא נקבע מועד בדין, לפנות מיד או לפנות תוך זמן סביר וכי הגשת הבקשה כעבור מספר חודשים אינה נכנסת למתחם פרק הזמן הסביר.על כן ומשום שהמערערים נקטו בשב ואל תעשה במשך כששה חודשים ורק אז פנו לבית המשפט, לא ניתן לומר כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא שדחה את בקשתם להארכת מועד להישפט. בהחלטתו הוא פעל כדין."
