המ"ש
בית המשפט לתעבורה פתח תקווה
|
4257-11-14
25/11/2014
|
בפני השופטת:
לאה שלזינגר שמאי
|
| - נגד - |
המבקש:
גיל שפירא
|
משיבים:
1. מדינת ישראל
2. המטה הארצי / מדור פניות נהגים
|
| החלטה |
1.בפני בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש] התשמ"ב-1982, שהגיש המבקש ביום 12.11.14.
2.על המבקש הוטל קנס בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת (דו"ח תנועה מס' 90501191044) מיום 6.2.13.
3.מדובר בדו"ח שניתן עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום ע"ש המבקש. לטענתו, מדובר ברכב שבבעלותו, אולם ביום ביצוע העבירה היה הרכב בחזקתו של מר אבי פנטורין והוא אשר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, ועל כן ברצונו להסב הדו"ח על שמו.
לבקשה צורף מסמך ("הצהרה", שאינה תצהיר כדין) החתום ע"י אבי פנטורין המאשר, כי ביום ביצוע העבירה הרכב היה ברשותו ובשימושו.
4.הבקשה הועברה לתגובת המשיבה אשר התנגדה לה וציינה, כי הדו"ח נשלח למבקש, וכפי העולה מהבקשה, לא הוגשה בקשה במועד הקבוע בחוק להישפט במסגרת המועדים הקבועים בחוק או לחלופין בקשה להסבה , מבלי שניתן כל הסבר לכך ולפיכך יש לדחות הבקשה.
5.דיון והכרעה
לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, בבקשה ובתגובה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
במקרה דנן, הדו"ח נשלח לכתובתו של המבקש והתקבל על ידו. המבקש אישר בבקשתו, כי הודעת תשלום הקנס התקבלה על ידו במועד אך לא נתן כל הסבר מדוע לא בקש הסבת הדוח לאחר תוך המועד הקבוע בחוק.
לפיכך, משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה אחרי המועד של 90 יום שנקבע בסעיף 229(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, הרי שהשתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה, כאמור בסעיף 229(ח) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.
גדרי הזמן הקבועים בחוק מחייבים ואין לסטות מהם. בית המשפט העליון בפסיקתו עמד על נחיצות ההגבלה בלוח הזמנים משיקולי הגנה על סופיות הדיון ויעילות ההליך, להוציא החריג של אי-ידיעת המבקש על אישום התלוי ועומד נגדו.