המ"ש
בית המשפט לתעבורה עכו
|
12/12/2014
|
בפני השופט:
אבישי קאופמן
|
| - נגד - |
מבקשים:
נסראת אבו ריא
|
משיבים:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 31.10.13.
המבקש הצהיר כי לא ידע על הדוח עד קבלת הודעה מרשות הרישוי בחודש אוגוסט.
המשיבה התנגדה לבקשה ולאחר ששקלית את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את עמדתה.
מתברר כי טענת המבקש שלא ידע על הדוח עד חודש אוגוסט אינה נכונה. המבקש ידע על הדוח ואף פנה בעניינו למרכז פניות הנהגים בחודש אפריל, דהיינו שבעה חודשים בטרם הגשת בקשתו בפניי. בקשתו של המבקש להסבת הדוח נדחתה בחודש יוני, והוא הגיש בקשתו להארכת המועד רק חמישה חודשים לאחר מכן.
ההלכות בעניין הארכת המועד הינן ברורות ושמות את הדגש על מידת האיחור והסיבה לו (עפ"ת 42904-01-14 אברהם מויאל נ' מדינת ישראל. .
איחור של חמישה חודשים בהגשת בקשה אינה סביר בעיני. החוק קובע תקופה של שלושה חודשים להגשת בקשה, ולא הגיוני כי בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה תוגש בחלוף זמן רב יותר מאשר קצב המחוקק מלכתחילה. ראו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 453-10-09 אבו אלמוהנד נ' מדינת ישראל:
"ההסבר של המערערים לאיחור בהגשת בקשתם להישפט למשטרה, היה עשוי להוות נימוק סביר וראוי, לו היו פונים מייד לבית המשפט בבקשה להארכת המועד. המערערים שקטו על שמריהם, חדלו מלפעול במשך מספר חודשים עד שפנו לבית המשפט. ההיגיון הסביר והנוהל התקין מחייב מי שמבקש סעד מבית המשפט בעניין שלגביו לא נקבע מועד בדין, לפנות מיד או לפנות תוך זמן סביר וכי הגשת הבקשה כעבור מספר חודשים אינה נכנסת למתחם פרק הזמן הסביר. על כן ומשום שהמערערים נקטו בשב ואל תעשה במשך כששה חודשים ורק אז פנו לבית המשפט, לא ניתן לומר כי נפלה שגגה בהחלטת בימ"ש קמא שדחה את בקשתם להארכת מועד להישפט. בהחלטתו הוא פעל כדין."
בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בידי בית המשפט העליון ברע"פ 511/10.
מעבר לכך, לא ברור מהבקשה הכיצד יכול אביו של המבקש לומר בביטחון כי הוא היה זה שנהג ברכב במועד הרלוונטי, עשרה חודשים קודם לכן. בעניין זה כבר נקבע לא אחת, כי:
התופעה של הסבת דוחות תעבורה, הינה תופעה שכיחה למדי והיא נעשית לרוב על ידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרישוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון – כגון הודעות על פסילת רישיון נהיגה או חובת ביצוע קורסים בנהיגה נכונה. או אז מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון. בבקשה מסוג בקשה זו מוטל הנטל על כתפי המבקש להוכיח כי לא הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב בעת ביצוע העבירה. תצהירים סתמיים וריקים מתוכן, אשר אין בהם כדי להסביר ולהבהיר מדוע יש לראות באדם האחר כאחראי, לא יתקבלו.
ע"פ 5242/08 באסם אבו קטן נ' מדינת ישראל.
