המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה
|
1194-12-14
20/01/2015
|
בפני השופטת:
רות וקסמן
|
| - נגד - |
המבקש:
עבדול רחים טהה
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החוק), שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 4.12.14.
על המבקש הוטלו קנסות בגין עבירות מיום 25.9.12, 14.12.12, 10.3.13, 16.3.13 של נהיגה במהירות מופרזת (הודעת תשלום קנס מס' 90500668901, הודעת תשלום קנס מס' 90501004957, הודעת תשלום קנס מס' 90501412184, הודעת תשלום קנס מס' 90501448964).
מדובר בדו"חות שניתנו עפ"י צילום במצלמה אלקטרונית של רכב הרשום על שם המבקש.
לטענת המבקש, באוגוסט 2014 התקבלה במענו פנייה ממשרד הרישוי עקב ניקוד ושימוע בענייננו.
מיד לאחר השימוע בעניינו, פנה דרך עורך דינו הקודם, לבדוק את נושא הדו"חות במשטרה. בבדיקה שנערכה הוברר כי הרכב בו בוצעו העבירות בבעלותו, כי אחיותיו שהינן המחזיקות בו בפועל לא ידעו דבר בעניין, וכי הדו"חות נשוא העבירות הגיעו חזרה בציון "לא ידוע במען".
לטענתו, בתאריך 26.3.14 פנה עורך דינו הקודם של המבקש לתובע בבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט וביום 1.6.14 התקבלה במענו של ב"כ המבקש הנוכחי הודעה על סירוב להאריך המועד להישפט.
לבקשה לא צורפו תצהיר המבקש ותצהיר הנהג/ת בפועל, וכן לא צורפו מכתב הפנייה לתובע ותשובת מפנ"א.
ביום 30.12.14 הוגשה תגובת המשיבה, אשר התנגדה לבקשה בטענה כי שלושה מתוך ארבעת הדו"חות שולמו (90500668901, 90501004957 ו- 90501412184). דו"ח מס' 90501448964 הוא היחיד שחזר בציון "לא ידוע במען". עצם תשלום הקנס מהווה כשלעצמו הודאה בעבירה, ולפיכך מתייתר הדיון בשאלת מבצע העבירה.
לתגובה צורף פלט "דותן".
דיון והכרעה
מעיון בפלט הדות"ן שהוגש לעיוני עולה, כי שלושה מתוך ארבעת הדו"חות שולמו זה מכבר, בטרם הגשת הבקשה.
כפי שקובע סעיף 229(ח) לחוק: "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו...".
הכלל הוא כי כאשר משלם אדם את הקנס שנקבע בדו"ח העבירה, בתוך 90 יום מיום המצאת הדו"ח, רואים אותו כמי שהודה בביצוע העבירה, הורשע ונגזר דינו. לפיכך מובן כי לא ניתן להאריך מועד במקרה של תשלום הדוח, וזאת אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 2096/07 צפורה כוכבי נ' מדינת ישראל – מקרה בו לא ידע אדם ולא יכול היה לדעת כי תלוי נגדו אישום. אין זה המקרה שבפניי.
על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:
(א)מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:
(1)הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);
