המ"ש
בית משפט השלום באר שבע
|
10605-12-16
18/01/2017
|
בפני השופט:
דוד לנדסמן
|
| - נגד - |
מבקשים:
ואל אבן נגאד
|
משיבים:
1. מדינת ישראל
2. משטרת ישראל-פניות נהגים
|
| החלטה |
בפני בקשה להישפט באיחור בהתאם לסעיף 230 ל-חסד"פ.
המדובר בדו"ח ב.מ. שמספרו 90111049939 שניתן בגין אי ציות לאור אדום, בניגוד
לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.
במסגרת הבקשה, טען ב"כ המבקש כי המבקש כופר באשמה.
עוד נטען כי חתם על בקשה להישפט ונתן אותה לאחיו על מנת שזה ישלח אותה, אולם אחיו אשר ראה את הקנס, החליט לשלם עליו מתוך מחשבה כי אולי אחיו זקוק לסיוע כלכלי (צורף תצהיר מטעם האח).
המבקש המתין לזימון למשפט וזה בושש להגיע. לימים פנה למשרד הרישוי על מנת לחדש רישיונו, ונודע לו כי דו"ח זה מופיע בהרשעותיו ולכן עליו לעבור מבחני נהיגה מחדש.
לכן , מבקש המבקש כי יינתן לו יומו בבית משפט.
ב"כ המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה, מהטעם שחלפו כשנתיים מיום ביצוע העבירה. מה עוד, שבחר לשלם את הדו"ח במקום להגיש בקשה להישפט וגם אם הדו"ח שולם על ידי אחיו, מדוע המבקש שקט על שמריו במהלך השנתיים ולא בדק מה קרה לבקשה להישפט.
לאחר עיון בבקשה ונימוקיה ובתגובת המשיבה, שוכנעתי כי אין מקום לקבל את בקשת המבקש.
למבקש היה מספיק זמן במהלך שנתיים, לבדוק מה עלה בגורל הבקשה להישפט – ולא עשה כן.
גם אם העביר את הבקשה להישפט לאחיו על מנת שישלח אותה, היה עליו לשאול מה עלה בגורלה, שכן אם נשלחה – היה צריך לקבל קבלה או אישור מהדואר על המשלוח. ואם לא – הרי שמיד היה נודע לו כי אחיו שילם את הקנס וכבר אז היה עליו לפעול ולפנות בבקשה לבית משפט.
ממילא, האחריות על המבקש עצמו והוא לא היה צריך להסתמך על אחיו, לפחות, לפי גירסאתו.