הנשיא יגאל פליטמן
1.ביום 22.6.2014 הגיש התובע תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע בשבתו באילת (סע"ש 42684-06-14). בתביעתו טען כי הועסק על ידי המבקשת משך כ-9 שנים כמפקח על אתרי בנייה שונים שלה בעיר אילת, וכי בינו ובין המבקשת התקיימו יחסי עובד ומעביד. משכך תבע תשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות.
2. לאחר שקיבל הודעה על מועד הדיון, שנקבע בבית הדין האזורי בבאר שבע, הגיש התובע ביום 24.6.2014 בקשת הבהרה. בהחלטתה מיום 25.6.2014 קבעה הנשיאה סלע כך: "מעיון בכתב התביעה עולה כי העבודה בוצעה בעיר אילת. על כן, הסמכות המקומית לדון בתביעה היא של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע בשבתו באילת. המזכירות תקבע מועד חדש בבית הדין בשבתו באילת. הדיון הקבוע ליום 3.12.14 - בטל." לפיכך נקבע דיון מקדמי בבית הדין האזורי בבאר בשבתו באילת ליום 15.12.2014.
3. ביום 21.7.2014 הגישה המבקשת בקשה זו שלפניי להעברת מקום הדיון לבית הדין האזורי בתל אביב, או לחלופין לבית הדין האזורי בבאר שבע. המבקשת טענה, כי מאזן הנוחות של הצדדים להליך נוטה להעברת העניין לבית הדין האזורי בתל אביב, שכן מקום עסקה של המבקשת הוא בתל אביב, משרדם של באי כוחה של המבקשת נמצא במודיעין עילית, משרדה של ב"כ התובע מצוי בתל אביב, ומקום מגוריו של התובע עצמו אמנם מצוי נכון להיום באילת, אולם על פי טענתו בכתב התביעה שהגיש, הוא עתיד לעבור להתגורר ברעננה במהלך חודש אוגוסט הקרוב. לטענתה, בקשתו של התובע לקיים את הדיון דווקא בעיר אילת, נוכח האמור, נגועה בחוסר תום לב ונועדה להכביד על המבקשת ולגרום לה "טרטור" והוצאות מיותרות. עוד טענה המבקשת, כי לכל הפחות יש להותיר את הדיון בבית הדין האזורי בבאר שבע, ולא באילת, נוכח תנית השיפוט שנקבעה בהסכמים שבין הצדדים, מיום 1.10.2005 ומיום 1.9.2011, בה נקבע כי לבית הדין האזורי בבאר שבע תהיה סמכות המקומית לדון בכל עניין הנובע מאותם הסכמים.
4.התובע התנגד לבקשה, וטען, כי מענה הרשום של המבקשת הוא דווקא בבאר שבע, וכי מאחר שלמבקשת ישנם פרויקטים רבים לבניה בעיר אילת, ממילא נוהג בעלי המבקשת להגיע לעיר אילת לפחות פעם בשבוע. אשר למקום מגורי באי כוח הצדדים טען התובע, כי לבחון את מאזן הנוחות של הצדדים ולא של עורכי דינם. מעבר לאמור טען, כי לב"כ ישנם מספר לקוחות בעיר אילת, ולפיכך לא יכבד עליה להגיע לעיר אילת גם לצורך הדיון בעניינו. עוד טען, כי נכון להיום הוא עודנו מתגורר באילת, ולפיכך אין חשיבות למעבר עתידי שלו למקום אחר. זאת, במיוחד משמקום ביצוע העבודה משך 9 השנים האחרונות היה באילת, ומשכך גם כל העדים הצפויים להעיד בתיק מטעמו הם תושבי אילת. אשר לתנית השיפוט טען התובע, כי קיום הדיון בבית הדין האזורי בבאר שבע בשבתו באילת אינו סותר את תנית השיפוט הקובעת סמכות מקומית לבית הדין האזורי בבאר שבע. עוד טען, כי בהתאם לתקנות, מקום השיפוט ייקבע לפי מקום העבודה או מקום ביצוע העבודה, שבענייננו היה באילת, וכי בהתאם לפסיקה, בעלי הדין אינם רשאים להתנות על כללי הסמכות המקומית שנקבעו בחיקוק.
5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הריני מחליט לדחותה. בהתאם לתקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, מקום השיפוט הוא בתובענות לפי סעיף 24(א)(1) לחוק, יהיה ל"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". אשר לטענות המבקשת בדבר תנית השיפוט שנקבעה בהסכמים בין הצדדים ייאמר, כי כבר פסקנו לא אחת, כי כאשר הסמכות המקומית נקבעה בחיקוק, בעלי הדין אינם רשאים לסטות הימנה (ע"ע 97/ 600036 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות - המועצה המקומית ערערה, ניתן ביום 30.7.2000).
כמו כן פסקנו בעבר לא אחת, כי הבחירה בין החלופות המנויות בתקנה 3(א)(1) נתונה לעובד התובע, וכי תכליתן של אותן חלופות היא להקל על העובד התובע בבחירת מקום השיפוט הנוח לו, בין השאר, בהתחשב במקום מגוריו.
במקרה שלפנינו, אין חולק כי מקום ביצוע העבודה היה בעיר אילת, וכי נכון להיום ולמועד הגשת התביעה, מתגורר התובע בעיר אילת. לטענת התובע, העדים שיוזמנו לדין מטעמו מתגוררים אף הם בעיר אילת. עוד יוזכר, כי בהתאם לטענות התובע, מרכז עסקיה של המבקשת מצוי בבאר שבע, אף שיש לה מען נוסף בתל אביב, ויש לה מספר פרויקטים לבנייה בעיר אילת. בנסיבות אלה, אין חשיבות למקום משרדם של באי כוח הצדדים. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.
6.סוף דבר - הבקשה נדחית. תיק סע"ש 42684-06-14 ימשיך להתברר כסדרו בבית הדין האזורי בבאר שבע, בשבתו באילת.
ניתנה היום, ב' אב התשע"ד (29 יולי 2014), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.
