המשרד להגנת הסביבה נ' אליה ואח'

גזר דין

לאחר ניהול הליך של הוכחות הורשעו הנאשמים בעבירות שונות שהן תוצאה של התקופה שבין

שלהי שנת 2006 ועד יוני 2008, במהלכה, הפעילו הנאשמים תחנת מעבר לפסולת בכפר ברא.

כעולה מהכרעת הדין הנרחבת והמפורטת עשו הנאשמים כן בלא רישיון או היתר זמני, הפעילו את תחנת המעבר ללא התשתיות הנדרשות לכך כדין, לא נקטו אמצעים נדרשים למניעת זיהום אוויר וריח בלתי סבירים וכן לא נקטו אמצעים סבירים למניעת זיהום מים, לא מנעו הכנסת חומרים מסוכנים או פסולת חומרים מסוכנים לתחנת המעבר ושיהיה כן על פי ההוראות ואף השליכו פסולת ופסולת בנין בניגוד להוראות החוק.

בנוסף לאלה הורשע הנאשם 1 בהפרעת עבודתו של פקח שהגיע למקום לערוך ביקורת וכן בעבירה של איומים לפי חוק העונשין שהופנו כלפי פקחים שהגיעו למקום לערוך ביקורת.

ב"כ המאשימה – המשרד להגנת הסביבה הדגיש בטיעוניו כי מדובר בנאשם אשר בעברו שתי הרשעות קודמות בעניינים דומים.

גם בענייננו, כך טען נציג המאשימה, מדובר בהפרות שיטתיות ופראיות של ההוראות, תוך יצירת זיהום של מים, אויר וקרקע. מדובר בפעילות בסמוך למקום יישוב ויש בכך כדי להוות סיכון לציבור ולפגיעה בבריאותו ובשלומו. מעבר לכל אלה, הרי שבתחנה נמצאו חומרים מסוכנים אשר ההיחשפות אליהם יכולה לגרום לנזקים קשים כפי שהוכח במהלך ניהול ההליך, סכנה זו מתגברת פי כמה וכמה כאשר פורצות שריפות במקום, כפי שארע בפועל.

הנאשמים פעלו במקום ללא דאגה לתשתיות מתאימות להפעלת תחנת מעבר מעין זו כאשר בקרבת מקום מקורות מים רבים ויש בכך משום סיכון רב למקורות מים אלה.

המאשימה רואה בחומרה רבה תיק זה בשל היקף העבירות, המגוון שלהן, חומרת המעשים ועזות המצח בה הן התבצעו, וזאת במשך תקופה ארוכה ולמרות אזהרות חוזרות ונשנות אשר הועברו אל הנאשמים.

במיוחד אמורים הדברים לגבי נאשם 1, שהינו עבריין חוזר בתחום זה, אשר לא היה בשתי הרשעות קודמות כדי להרתיע אותו מלשוב לסורו.

עוד הדגיש ב"כ המאשימה כי הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו ולא הפנים את לקחו.

ב"כ המאשימה ביקש להפעיל את עונש המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם.

ב"כ המאשימה סקר את העבירות בהן הורשע הנאשם ואת העונשים הקבועים בצידן וציין כי ניתן היה להטיל עליו עונשי מאסר כבדים מאוד וכן קנסות בסכומים מכבידים מאוד. הוא ציין כי דרך כלל העתירה היא למאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות ואולם בנסיבותיו של מקרה זה, כפי שפורטו לעיל, סבורה התביעה כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בדרך של כליאה ממשית שמתחמו בין 12-24 חודשי מאסר בפועל וכן קנס משמעותי שלא יפחת מ-500,000 ₪. כן ביקש ב"כ המאשימה להורות על חילוטה של התחייבות עליה חתם הנאשם בתיק קודם.

ב"כ המאשימה ער לחלוף הזמן, אך הפנה להתנהלותו של הנאשם ובין היתר להחלפת ארבעה סניגורים עד לתחילת ניהול ההליך בעניינו.

ב"כ המאשימה – נציג שלוחת התביעות של משטרת ישראל, הדגיש בטיעוניו לעונש כי מדובר בנאשם אשר איים על עובד ציבור שהגיע לבצע את תפקידו והנאשם באמצעות איומיו ניסה למנוע זאת ממנו. לטעמה של התביעה מתחם הענישה הראוי נע בין מאסר מותנה לעונש מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות.

בשל נסיבות מקרה זה סבורה התביעה כי יש להטיל עונש המצוי ברף הגבוה של המתחם.

ב"כ הנאשם סבור כי רמת הענישה המקובלת על חברות ורשויות מקומיות היא הטלת קנסות בגובה של 60,000 – 200,000 ₪ והתחייבות להימנע מעבירה. על נאשמים מוטלים קנסות בגובה של אלפי שקלים ועד 80,000 ₪ בצירוף התחייבות ואת טיעוניו אלה תמך ב"כ הנאשם בחוברת שהציגה פסיקה שהוטלה על תחנות מעבר שונות במקומות שונים. לדבריו אף כאשר מדובר בחברה אשר לה עבר פלילי עשיר בעבירות מעין אלה, הרי שהוטל עליה קנס גבוה ומשמעותי, אך אין המדובר במקרים מעין אלה בהטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל כפי שעתרה המאשימה.

ב"כ הנאשם הדגיש כי כפי שטען כל העת, תחנת מעבר זו הוקמה באישורה של הרשות המקומית ובמשך שנים קודם לכן אף הופעלה על ידי הרשות עצמה אשר נגדה לא ננקטו כל הליכים, לאחר מכן ועל סמך אותן תשתיות עצמן, הושכרה תחנת המעבר והגם שגם נגד המפעילים הקודמים הוגש כתב אישום, הרי שלא נתבקשו שם עונשים כפי שמבקשת המאשימה לגזור במקרה שלפנינו.

ב"כ הנאשמים הדגיש כי הנאשמים פעלו במקום כפי שפעלו מכורח הנסיבות שנכפו עליהם. הוא הדגיש כי הגם שהנאשם 1 הורשע בהפרעה לפקח שהגיע למקום הרי שבפועל לא נגרמה הפרעה לאיש והפקחים ביצעו את עבודתם כפי שביקשו לבצע אותה ובאשר לאיומים בהם הורשע הנאשם, הרי שמדובר במעשים המצויים ברף הנמוך של מעשים מעין אלה ובדברים שנאמרו בעידנא דריתחא. לטעמו מתחם הענישה הראוי לעבירות מעין אלה נע בין אי הרשעה לשל"צ.

לטעמו של ב"כ הנאשם לא ניתן להפעיל את העונש המותנה אשר נגזר על הנאשם באוקטובר 2007 כיוון שמדובר היה שם בעבירות של אחריות קפידה ולא הוכחה בעניינו מחשבה פלילית. נראה לו, לב"כ הנאשם כי הצדדים אשר הגיעו להסדר הטיעון לא עשו אבחנה בין עבירות הדורשות מחשבה פלילית לבין עבירות של אחריות קפידה ומכאן הגיעו להסדר שאינו חוקי ועל כן גם לעונש מאסר מותנה שאין להפעילו. ועוד ציין כי אין כל ראיה שהושלכה פסולת על ידי הנאשם לאחר מועד מתן גזר הדין בתיק הקודם, דהיינו אוקטובר 2007.