גזר דין
נאשמת 1 טופית בע"מ ומנהלה נאשם 2 שמואל בן יצחק (להלן "הנאשמים") הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות שעניינן איסור התקנת שלטים על פי חוק הדרכים (שילוט) התשכ"ו – 1966 (להלן "חוק השילוט") ועבירות של איסור לכלוך רשות הרבים על פי חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק שמירת הניקיון").
ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש ציין הדברים הבאים:
"הנאשמים הורשעו בעבירות לפי חוק הדרכים שילוט ולפי חוק שמירת הניקיון. מדובר בהפרה שיטתית של החוק בעשרות רבות של מקרים בראש חוצות כאשר במקרה הזה הביטוי בראש חוצות פשוטו כמשמעו. מדובר בשלטים גדולים ובולטים לעין שהציפו כבישים בין עירוניים. מדובר בעבירות כלכליות במהותן אשר נועדו להביא את העבריין לרווח כספי. הקנס הכספי המקסימלי שניתן להטיל בגין כל עבירה לפי חוק הדרכים שילוט הוא 202,000 ₪ ביחס לנאשמת מס' 1 שהיא חברה ועל הנאשם 2 מחצית מסכום זה דהיינו 101,000 ₪ כאשר מדובר בכל עבירה ועבירה לחוד.
הנאשמים קיבלו התראות חוזרות ונשנות לחדול מביצוע עבירות אך המשיכו בכך. נאשם 2 אף הגדיל לעשות כאשר טען שעבורו הכביש הוא בבחינת לוח מודעות, מדובר בעבירות שבוצעו בעזות מצח שממש. העבירות הללו פוגעות בציבור בשני היבטים עיקריים ראשית הם יוצרות מפגע חזותי ומכערות את הסביבה, שנית, הם יוצרות מפגע בטיחותי לציבור נהגים אשר השלטים מסיחים את דעתם. הוראות החיקוק שבהם הורשעו הנאשמים נועדו למגר את המפגעים האלה ולכן גם נקבעו עונשים משמעותיים כדי לשרש את התופעות שפוגעות בציבור כולו ואף מסכנות את בטיחות הנהגים והעוברים בדרך. אמנם מדובר בעבירות שבוצעו לפני מספר שנים לא מבוטל אך יש לשים לב שכתב האישום הוגש בתחילת שנת 2006. ההליך התמשך בגין דחיות חוזרות ונשנות מצד הנאשמים. הנאשמים לא חסכו מזמנו של בית המשפט וזאת למרות שהראיות היו ברורות וחד משמעותיות. מפנה לגזר דין שניתן ע"י בית משפט זה בעניין משתלות רפאלי ת.פ. 5384/06 מדובר בכתב אישום בגין עבירות דומות שבוצעו באותו אזור ואותו תקופה וגם כתב האישום הוגש באותה תקופה, שם נגזר על הנאשם במסגרת הסדר טיעון קנס בסך 70,000 ₪ וכן התחייבות להמנע מאותה עבירה באותו סכום זאת לאחר שהנאשם חסך מזמנו של בית המשפט והודה בביצוע עבירות ואף לאחר שנמחקו במסגרת הסדר הטיעון מקצת סעיפי האישום. זאת נקודת המוצא לטעמנו ביחס לענישה בתיק הנוכחי והענישה כאן צריכה להיות חמורה באופן משמעותי שכן אי אפשר לזקוף לזכות הנאשמים חסכון בזמנו של בית המשפט להיפך. לא יהיה זה מוצדק להעדיף לטובה נאשמים אלה על כך שהצליחו למשוך את ההליך במשך שנים. בנוסף אני מפנה לפסיקה שבה הוטלו קנסות כוללים על עבירות דומות בסכומים כוללים למעלה מ- 100,000 ₪. לסיכום מבקשים לגזור על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 100,000 ₪ וכן לחייב אותם בחתימה על התחייבות להימנע מעבירה בסכום דומה. מבקש להורות שקנסות ככל שייגזרו ישולמו לקרן לשמירת הניקיון.
מגיש את הפסיקה – מוגש ומסומן A".
ב"כ הנאשמים עתר להקלה בעונשים של הנאשמים בציינו כדלקמן:
"מדובר באישומים של שלטים שחלקם היו של הנאשמים וחלקם לא היו של הנאשמים. ביום ה- 20.8.04 אכן שלח הנאשם 2 מכתב שמסומן ת/2 שהוא מתחייב להסיר את השלטים שלו ולא שלו ואכן בסמוך למועד זה הוסרו השלטים. מאז ועד ליום זה אין שלטים של הנאשמים על הדרך בין עירונית. האישומים שניתנו ניתנו בגין שלטים שהיו תלויים יום לאחר יום. הפקחים על פי חוק יכלו להסיר את השלטים ככל שהיה בהם מפגע לציבור או מפגע בטיחותי ומשלא עשו זאת, ניתן להניח כי לא היה בהם מפגע בטיחותי ולא כל מפגע אחר.
השלטים היו שלטים מאוד קטנים ולא כפי שציין ב"כ המאשימה שלטים גדולים. מצבם של הנאשמים כיום מבחינה כלכלית הוא מצב ירוד – מציג את הדוח של החברה – מוגש ומסומן B שנמצאת בקשיים כלכליים וחובותיה נאמדים מעל 3 מיליון ₪. כמו כן בשנה האחרונה חלק מבית העסק נשרף. נאשם 2 בכל התקופה הזו עבר תהליך של גירושין ונפגע כלכלית באופן משמעותי וכיום מנסה לשקם את חייו וגם את העסק.
הנאשמים לא פעלו ולא התחמקו מקבלת הדין אלא נהפוכו לאורך כל הדרך היתה הידברות בין הצדדים לסיים את העניין מחוץ לכותלי בית המשפט כאשר לאורך כל הדרך השלטים שלא היו על שם טופית נדרשה המאשימה להביא לביטולם כך עשתה גם המאשימה בפסק הדין אל מול רפאלי דני. אין הרשעות קודמות לנאשמים. הנאשמים מבקשים ככל שיוטל עליהם קנס לפרוס את הקנס בפריסה גדולה מאוד כי אין ביכולתם כיום לעמוד בתשלומים כאלו ואחרים. לכן אני מבקש להקל בעונש ככל שניתן תוך התחשבות בכל הנימוקים כפי שפרטו.
לאחר ששמעתי הטיעונים ועיינתי בתקדימים ובמסמכים שהוגשו ע"י ב"כ הצדדים אומר כי העבירות שעברו הנאשמים הינן עבירות חמורות ביותר.
בהכרעת הדין המפורטת קבע ביהמ"ש שהנאשמים אחראים לתלייתם ו/או הנחתם בשטח פתוח ברשות הרבים ולאורך דרך בינעירונית של עשרות שלטי פרסום גדולים של עסקם כששלטים אלו הוצבו ו/או הונחו כולם מבלי שניתן לכך היתר לפי החוק ואף שנדרשו הנאשמים להפסיק את תלייתם ו/או הנחתם של שלטים אלו ולהסירם מייד הם נמנעו מלעשות כן ובכך עברו הנאשמים העבירות המיוחסות להם, עבירות שהינן חמורות ביותר ושעניינן איסור התקנת שלטים על פי חוק השילוט ועבירות של איסור לכלוך רשות הרבים על פי חוק שמירת הניקיון, עבירות הפוגעות באיכות הסביבה ובביטחון ציבור המשתמשים בדרך.
נפסק לא אחת כי השמירה על איכות הסביבה, ערכי טבע ונוף ותרבות שמירת הניקיון ברשות הרבים הינם ערכים בעלי חשיבות עליונה אשר לא זכו בעבר למודעות ולהגנה הראויים להם, דבר ההולך ומשתנה עם הזמן ויחד עמו ההכרה בחשיבות העליונה של שמירת ערכים אלו.
ברע"פ 244/96- כים ניר ניהול שירותי תעופה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (3) 529, עמ' 531-532) הביע ביהמ"ש העליון דעתו לכך שמגמת הענישה בעבירות מסוג זה תוחמר ותשקף כראוי את הפגיעה באינטרס הציבורי בציינו הדברים הבאים: "מחומר שלפני יוצא, לכאורה, שעד כה הטילו בתי המשפט עונשים מתונים בשל עבירות של איכות הסביבה ואם כך הוא הגיע השעה להעלות את רף הענישה".
הצבת שלטים בדרך בין עירונית, מהווה בנוסף לזיהום ולפגיעה באיכות הסביבה, מפגע בטיחותי משום שיש בהם בשלטים אלה כדי להסיח תשומת לב הנהגים מהנעשה בדרך באופן שעלול לסכן אותם ולסכן אחרים. על מנת למנוע מפגע זה אסר המחוקק להציב שלטים בכבישים בין עירוניים ללא היתר מיוחד.
כפי שנפסק לא אחת הרי על פי רוב ניתן הנזק הסביבתי למניעה, והוא נגרם כתוצאה מאדישות, חוסר אכפתיות, רצון לחסוך בעלויות אינטרסים עסקיים כלכליים וכיוב'. כך גם בענייננו שעה שהנאשמים העדיפו את האינטרסים הפרטים שלהם על פני אינטרס הציבור, ביצעו עבירות בהיקף נרחב ביותר תוך התעלמות בוטה מפניות של גורמי אכיפת החוק וניסיונם להביא להסרת המפגעים בדרך של הבנה והכל כאמור תוך העדפת האינטרסים הפרטים שלהם והרווח הכלכלי שבצד ביצוע עבירות אלו, על פני אינטרס הציבור ובטחונו.
הלכה היא שבגין ביצוע עבירות שמטרתן כלכלית, על העונש המוטל לשלול את הכדאיות הכלכלית של חזרה על העבירות ולעקור את כדאיותן. קנסות נמוכים מגובה הרווחיות הגלומה בבצוע העבירות, יש בהם כדי לעודד עבריינות. העונש צריך להיות כזה שמבחינה כלכלית ביצוען לא ישתלם.
ניתן היה לצפות מהנאשמים כי ערכי שמירת הטבע והסביבה, איכות הסביבה, הימנעות מלכלוך רשות הרבים ופגיעה באיכות הסביבה ובביטחון הנהגים המשתמשים בדרך ישמשו נר לרגליהם אלא שלא כך נהגו הנאשמים אשר התעלמו כאמור אף מפניות גורמי אכיפת החוק אליהם פעם אחר פעם וניסיונם להסרת המפגעים כאמור.
מאידך אני מתחשבת לקולא בכך שאין לנאשמים הרשעות קודמות המחדלים הוסרו בדיעבד, מצבה הכלכלי של נאשמת 1 קשה וחובותיה כפי שנטען נאמדים מעל ל- 3 מיליון ₪ (הוצג דוח נאשמת 1 – מוצג B), נאשם 2 עבר הליך גירושין, מצבו הכלכלי קשה וכיום מנסה הוא לשקם את חייו ואת עסקו.
בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי כאמור בזהירות יתרה הטיעונים כולם אני מורה בזאת כדלקמן: