המשרד לאיכות הסביבה ירושלים קרן קיימת לישראל אגף הלשכה המשפטית נ' זועבי

החלטה

לפניי בקשת הנתבע (להלן: "המבקש" או "הנתבע") לסילוק התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

רקע

ברקע לבקשה עומדת תביעה שעניינה סילוק ידו של המבקש מהמקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 17095 השוכנים בתחום המועצה האזורית גלבוע (להלן: "המקרקעין"), שזכויות הבעלות בהם שייכות למנהל מקרקעי ישראל, ואשר לפי הנטען פלש אליהם הנתבע ועושה בהם שימוש שלא כדין. עוד נתבקש בגדר התביעה להורות לנתבע להסיר ולהרוס את כל הבנוי, המחובר והנטוע במקרקעין וכן חיוב הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים בסך 69,578 ₪.

הנתבע התגונן מפני התובענה וטען, כי במשך השנים עשה הוא ובני משפחתו שימוש במקרקעין הנ"ל בהסכמת ו/או בהרשאת המינהל הן במפורש והן מכללא וגם על דרך ההתנהגות ובשתיקה. עוד נטען, כי המינהל נתן רשותו לנתבע לעשות שימוש במקרקעין בבחינת בר רשות בלתי הדירה או לחלופין בר רשות הדירה, כאשר פינוי המקרקעין במקרה שכזה מותנה בתנאים שונים, לרבות פיצוי כספי על הסתמכות הנתבע והשקעותיו במקרקעין במהלך השנים.

תמצית טענות המבקש

המבקש טוען, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה זו וכי הסמכות קנויה לבית המשפט המחוזי בנצרת, זאת משום שעסקינן בתביעה לסילוק יד ממקרקעין אשר במסגרתה נתבקש בית המשפט ליתן צו הריסה.

בבקשתו, נשען הנתבע על פסק הדין שניתן בעניין ע"א 37/59 שמש נ' מפעל המים כפר סבא, אגודה חקלאית שיתופית, פ"ד יג 834 (1959) (להלן: "עניין שמש"), ובו נקבע כי סמכות בית משפט השלום מוגבלת לתביעות שעניינן שימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס. ולכן, בתביעה דנן שבגדרה נתבקש סעד של סילוק יד בצד סעד ההריסה, נתונה הסמכות לבית המשפט המחוזי בלבד.

תמצית טענות המשיבה

מנגד טוענת המשיבה, כי התביעה דנן עיקרה בסילוק ידו של הנתבע ממקרקעין מוסדרים אליהם פלש שלא כדין, כאשר סעד ההריסה הינו סעד טפל לסעד העיקרי, היינו סעד הפינוי. בנסיבות אלה, מצוי סעד ההריסה בתחום סמכותו של בית משפט השלום מכוח הלכת "העיקר והטפל" ו/או מכוח סמכות שבגררא.

בהקשר זה, מפנה המשיבה לסעיפים 16.4- 16.6 לכתב התביעה ולמדרג הסעדים המבוקשים המנויים שם, כאשר סעד ההריסה כמו גם דמי השימוש הראויים שנתבעו, טפלים לסעד הנוסף והעיקרי שנתבקש בכתב התביעה ואשר עניינו פינוי המקרקעין וסילוק ידו של הנתבע.

תשובת המבקש

בתשובתו, ביקש הנתבע להורות על עיכוב ההלכים בתיק דנן וזאת עד לקבלת החלטתו של בית המשפט העליון בעניין רע"א 3749/12 עו"ד ששון בר עוז נ' סטר, שם הורה כב' השופט נעם סולברג ביום 13.06.12 על העברת הדיון בשאלת הסמכות העניינית לדון בתביעות בדבר "שימוש במקרקעין" ובתחולתה של פרשת שמש, בפני מותב תלתא של בית המשפט העליון.

עוד נטען, כי אין תחולה בענייננו לכלל "הולך הטפל אחר העיקר", מכיוון שצו ההריסה הנדרש במקרה שלפנינו מתייחס להריסתו של מבנה מגורים ששטחו 290 מ"ר לעומת צו פינוי אשר נדרש לסילוק ידו של הנתבע משטח בגודל 830 מ"ר בלבד. בנסיבות אלה, יש לראות בסעד הפינוי כטפל לסעד ההריסה, או למצער, מדובר בשני סעדים נפרדים, כאשר כל אחד עומד בפני עצמו ואינו טפל ביחס למשנהו.

המשיבה מתנגדת לעיכוב ההליכים בתיק דנן עד למתן החלטה סופית בעניין בר עוז הנ"ל וטוענת כי הכלל של "עניין תלוי ועומד" אינו חל בנסיבות המקרה שלפנינו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובתשובה לה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את הבקשה, כפי שיפורט להלן.

המסגרת הנורמטיבית

על מנת לבחון את קיומה של סמכות עניינית של בית משפט השלום בענייני מקרקעין, יש לפנות להוראותיו של סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 הקובעות את אמות המידה לעניין הסמכות העניינית של בית משפט השלום בתביעות מקרקעין.

סעיף 51 (א) (3) שלעיל קובע את גדר סמכותו של בית משפט השלום בענייני מקרקעין, בהאי לישנא: