המרמן נ' אסרף ואח'

החלטה

התנגדות לביצוע שטר חוב בלשכת ההוצאה לפועל.

המשיב אוחז בשטר חוב בחתימת המבקשים 1-2 ובערבות אוואל של מבקש 3.

המשיב הגיש את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המבקשים הגישו התנגדות. טענות המבקשים 1-3 נחלקות לשתי קטגוריות: הראשונה – טענות הערב בשטר, מבקש 3. השניה – טענות עושי השטר – מבקשים 1-2. למותר לציין כי על פי דין כל טענת הגנה העומדת לעושי השטר עומדת גם לערבים על פיו כך שתחילה יש להציג ולדון בטענות עושי השטר ולאחר מכן נייחד את הדיון לטענותיו של הערב, מבקש 3.

המבקשים 1-2 טוענים כי בינם למשיב נחתם הסכם שכירות ביום 3.2.06 למשך שנה עד ליום 28.2.07. בפועל ניצלו המבקשים אופציה שעמדה להם להארכת תקופת השכירות וגם לאחר תום תקופת השכירות הפורמאלית המשיכו להחזיק במושכר כנגד תשלום דמי שכירות האחרונים הידועים על פי ההסכם בין הצדדים וזאת עד לפינויים מן המושכר בלחץ המשיב בחודש יולי 2009.

לדברי המבקשים, שטר החוב ניתן על ידם להבטחת התחייבויותיהם על פי הסכם השכירות עם המשיב. הם טוענים כי עמדו בכל התחייבויותיהם והיה על המשיב להשיב להם את שטר החוב.

המבקשים 1-2 טוענים כי הועלתה כלפיהם טענה בנוגע ליתרת חוב מים אולם לדבריהם הם ביקשו אסמכתא לחוב המים בגין המבנה שהחזיקו. זו לא הומצאה להם. מה שהומצא להם היה לדבריהם מסמך ובו פירוט כלל חובות המים של המשיב בגין נכסיו (כעשרים במספר) שמתוכם לא ניתן היה לחלץ את גובה חוב המים למשיב. המבקשים 1-2 טוענים כי שילמו עבור מים סך של 2,500 ₪. עוד נאמר כי המשיב חייב למבקשים 1-2 כסף עבור שכירות פטריית חימום כשנה וחצי לפני הגשת ההתנגדות כאשר יום שכירות עולה לדבריהם 200 ₪. המבקשים 1-2 טוענים כי יש לקזז מכל חוב שיש להם למשיב סכום זה. עוד טוענים המבקשים 1-2 כי יש לקזז מכל חוב שימצא כי הם חייבים למשיב הפרשי שער בסך 500 ₪ לחודש שכירות ובסך הכל 15,000 ₪.

עד כאן טענות המבקשים 1-2. נפנה לטענות הערב, מבקש 3. הערב טוען כי ערבותו נועדה להיות בתוקף רק במסגרת תקופת השכירות המקורית. לדבריו, לא חתם על הערבות בסוף הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים ולא היה שותף להסכמה על ניצול האופציה. עוד נאמר כי לאחר מימוש האופציה המשיכו מבקשים 1-2 לעשות שימוש בנכס ללא הסכם ולגבי תקופה זו וודאי שאין לחייבו.

במועד הדיון נחקרו המבקשים 1-3 והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

אין חולק כי המבקשים 1-2 – עושי השטר – חתמו עליו וכן חתם עליו הערב, מבקש 3. חתימה על גבי שטר מקימה חזקה כי החותם קיבל תמורה עבור חתימתו. משמעותה של חזקת התמורה במקרה של שטר חוב היא, כי על המתנגד לביצוע השטר מוטל הנטל להוכיח כי לא התקיימו התנאים המזכים את אוחז השטר בהגשתו לביצוע (ראה: ע"א 205/87ס.מ.ל. בע"מ נ' מגדל בע"מ, פ"ד מג (4) 680 (1989)).

האם עמדו המבקשים 1-2 בנטל זה? ספק. אשר לחוב המים, נאמר בעדות מר אסרף מוטי כי "ידעתי שאנו צריכים להתחשבן על מים". בהמשך כאשר נשאל אם חוץ מאותם 2500 ₪ שנטען ששילם - שילם העד סכום נוסף עבור מים, ציין העד "בתצהיר ציינתי שיש הפרשים בתשלומים חגב'. כל פעם שאמרתי לה מה עם ההפרשים היא אמרה נתקזז עם המים" (עמ' 6 ש' 8-9). משמע, העד מודה בקיומו של חוב עבור מים מעבר לסכום שנטען ששולם על ידי המבקשים 1-2 והא ראיה שלדבריו הוסכם עם רעייתו של המשיב כי חוב זה יקוזז כנגד הפרשי שער. חיזוק לכך נמצא בדברי העד יובל פוני שציין: "ידענו שיש חוב מים שצריך להתקזז איתו מול הפרשי דולר" (עמ' 9 שו' 26). מה גובה חוב המים שנותרו מבקשים 1-2 חייבים? לא ידוע. ברי, לאור ההלכה שצוטטה לעיל כי הנטל להוכיח את גובה החוב ולטעון כי נפרע מוטל על המבקשים 1-2 ולא על המשיב אך אלה מילאו פיהם מים בנקודה זו ולא עלה בידם להניח את הדעת כי אין חוב שבגינו היה המשיב זכאי להגיש את שטר החוב לביצוע. אוסיף ואומר כי טענות המבקשים 1-2 בתצהיר כאילו ביקשו פירוט בנוגע לחוב המים מן המשיב לצורך תשלום ונענו בתשובות לא מספקות אין בהם די שכן שכן אילו היה מוכח כי הייתה פניה לבא כוח המשיב לקבלת פירוט חוב מים לצורך הכנת ההתנגדות ופנייה זו הייתה מושבת ריקם היה בכך די כדי להקנות למבקשים רשות להתגונן. ברם, נראה כי אין אלה פני הדברים בענייננו.

נקודה נוספת נוגעת להפרשי השער. טענות המבקשים בהקשר זה הן טענות בעלמא. אין הסבר בתצהיר על פי איזה חישוב הגיעו המבקשים למסקנה כי בגין כל חודש שכירות הצטברו לזכותם הפרשי שער בסך 500 ש"ח לחודש. ברור וידוע כי המבקש רשות להתגונן בטענת קיזוז נדרש לפרט טענותיו כדבעי ולהראות בתצהירו כיצד נוצרו אותם הפרשי שער העומדים לזכותו. כך, ולשם המחשה בלבד, היה על המבקשים 1-2 לפרט את שער הדולר הרלוונטי במהלך תקופת השכירות (ולא רק את השער אליו הוצמד תשלום דמי השכירות) ולציין מהו סכום ההפרשים שהצטבר לטובתם מדי חודש (שהרי ידוע ששער הדולר משתנה מעת לעת) ומה מספר חודשי השכירות אליו מתייחס תחשיבם. בהיעדר פירוט לא ניתן לקבל את הטענה ודינה להידחות. נוכח דחיית טענת הקיזוז בגין הפרשי שער ברי כי גם דין הטענה לפיה יש לקזז את חוב המים מן החוב (העלום) בגין הפרשי שער להידחות לצורך הליך זה.

אשר לפטריית החימום – לגבי מכשיר זה טוענים המבקשים טענת קיזוז בנימוק כי עבור כל יום שכירות היה על המשיב לשלם להם סך של 200 ₪. בנקודה זו אני סבור שיש לקבל את טענת הקיזוז. אינני סבור שיש לייחס חשיבות רבה לדברי אחד העדים שנשאל אם השאיל את פטריית החימום למשיב והשיב "השאלנו, השכרנו" (עמ' 10 ש' 21). וודאי שאין לראות בתשובה כזו כסותרת את טענות המבקשים 1-2 בתצהיר לפיה הושכרה הפטרייה ולא הושאלה למשיב. לפיכך, ניתן לתת למבקשים 1-3 רשות להתגונן בטענת קיזוז בהתייחס לסך של 15,000 ₪ כאמור בתצהיר המבקשים.

נפנה כעת לטענות מבקש 3. מבקש זה היה ערב בשטר החוב אך לא חתם על הסכם השכירות. שטר החוב על פי לשונו אינו מוגבל לתקופת זמן זו או אחרת. לדברי מבקש 3 מתמצית ערבותו לגבי חובות שנוצרו, אם בכלל, בתקופת השכירות המקורית אך לא מעבר לכך שכן מבקש 3 "לא היה שותף להסכמה על ניצול תקופת האופציה".

לדעתי יש להבחין בין שיתוף בהסכמה על ניצול תקופת האופציה לבין ידיעה על מימוש האופציה. המבקש 3 אינו צד להסכם השכירות והאופציה כלל לא הוענקה לו מכוח הסכם השכירות. משכך, הסכמתו לניצול תקופת האופציה כלל אינה נדרשת. מה שנדרש הוא כי המבקש 3 יהיה מודע לכך שיש כוונה לממש את האופציה ועל מימוש האופציה ויסכים לערוב למבקשים גם במסגרת תקופת האופציה. גם אם המבקש 3 אינו חתום על הסכם השכירות שבין המשיב למבקשים 1-2 אין טענה כי תניות אותו הסכם אינן ידועות לו. ואכן, אין טענה כי מבקש 3 לא ידע כי בהסכם השכירות בין המבקשים 1-2 למשיב קיימת אופציה שהמבקשים 1-2 זכאים לממשה. לדידי, הסכמת המבקש 3 לערוב להתחייבויות המבקשים 1-2 במסגרת תקופת השכירות המקורית בהינתן הידיעה על קיומה של תקופת אופציה במהלכה ימשיכו תניות ההסכם לעמוד בתוקפן – לרבות הערבות להבטחת התחייבות המבקשים 1-2 על פי ההסכם בתקופת האופציה – מקפלת בתוכה הסכמה של המבקש 3 להעמיד את ערבותו גם לתקופת האופציה ולא רק לתקופת השכירות המקורית. יחד עם זאת, עולה מן העדויות כי השכירות בין הצדדים נמשכה אף מעבר לתקופת האופציה תוך שהמבקשים 1-2 משלמים דמי שכירות האחרונים הידועים. במצב כזה קשה לראות כי הסכמת המבקש 3 לערוב להתחייבויות המבקשים 1-2 נמשכת גם מעבר לתקופת האופציה וככל שהחוב נשוא שטר החוב נוצר בתקופה פקעה ערבותו של מבקש 3 (קרי – עם סיום תקופת האופציה) הרי שאין מקום לחייבו בתשלום שטר החוב ויש ליתן לו רשות להתגונן כנגד התביעה, ללא קשר לטענות ההגנה שמעלים מבקשים 1-2.

סוף דבר: ניתנת למבקשים רשות להתגונן בטענת קיזוז עד לסך של 15,000 ₪. בנוסף, ניתנת למבקש 3 רשות להתגונן בטענה כי ערבותו פקעה בהתייחס לחיובים שנוצרו לאחר תום תקופת האופציה ובכלל זה החיובים בגינם הוגש שטר החוב לביצוע. התצהירים ישמשו בנקודות הרלוונטיות ככתבי הגנה. הוצאות הליך זה יקבעו בהתאם לתוצאות.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"א, 22 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.