החלטה
1.לפני בקשה למתן סעד זמני שיורה על עיכוב יציאתו מן הארץ של המשיב. הבקשה הוגשה במסגרת המרצת פתיחה בה התבקש סעד מכוח סעיף 8(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), שעניינו הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. לבקשה צורפה המרצת הפתיחה, הנתמכת בתצהירה של גב' תמר עוזרי, מנהלת מדור.
2.חובו של המשיב כלפי המבקש עומד על 70,148 ₪ בגין 58 תיקים וכן פתוחים נגדו 3 תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של כ- 9,530 ₪.
במסגרת תיק הוצאה לפועל הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד המשיב ביום 5.8.10, דהיינו היה לרשם ההוצל"פ יסוד להניח שהחייב עומד לצאת מהארץ בלי לפרוע את חובו. מבדיקת המרכז עולה כי אין על שם החייב רכבים, אין לו זכויות במקרקעין ואף לא כספים בחשבון בנק, הוא עובד כשכיר בלהקת מנדרין בע"מ. משנת 2005 ועד 2010 יצא החייב 61 פעמים את הארץ.
המרכז טוען כי פעל באופן שקול ומידתי עובר לפנייה זו ומיצה את יתר ההליכים שהחוק העמיד לרשותו אף ללא הועיל. בקשתו זו מוגשת כצעד הכרחי לתכלית ראויה של אכיפת שלטון החוק וגביית חוב ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
ביום 22.2.99 השית בית משפט השלום בעכו על החייב תשלום קנס בסך 750 ₪ בגין עבירה מיום 22.11.98, התיק נקלט במרכז ביום 24.6.02, נשלחו מספר דרישות תשלום למשיב, אך החוב לא נפרע. ביום 4.2.10 בוצעו עיקולי צד ג' בבנקים אך לא אותרו כספים לגבייה, ביום 2.3.10 בוצע עיקול משכורת אך טרם התקבלו כספים מהמעסיק.
הערכתו הסבירה של מנהל המרכז לפיה החייב עומד להימלט מהארץ מאימת נושיו ולהשתקע בחו"ל למשך תקופה ממושכת נתמכת במספר אדנים – היקף חובותיו לגורמים שונים, העדר נכסי מקרקעין בארץ, יציאות תכופות לחו"ל, המחזקות יכולת השתקעות בחו"ל. העובדה כי שהה בחו"ל פרקי זמן ארוכים מחזקת המסקנה כי מרכז חייו בחו"ל והוא מגיע לארץ לביקורים.
3.להמרצת הפתיחה מצורפת רשימת תיקים ארוכה של המשיב בגין קנסות תעבורה ומשטרה, סה"כ 58 קנסות, שהוטלו עליו משנת 1998 ועד 2005, שסכומם המצטבר כאמור בבקשה; מצורפת החלטת רשם ההוצאה לפועל בתיק ההוצל"פ אליו הפנה המבקש; מצורפת רשימת כניסות ויציאות מן הארץ, ממנה עולות נסיעות תכופות לחו"ל לפרקי זמן קצרים של ימים ספורים; מצורף דו"ח איתור החייב ואישור מסירה של דרישת תשלום מרוכזת משנת 2005, כנראה לאמו של המשיב; מצורפת דרישת תשלום קנס ובה נמחקו הפרטים.
4.סע' 8 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות תשנ"ה-1995, שכותרתו "עיכוב יציאה מן הארץ" קובע:
"(א) היה למנהל המרכז יסוד סביר להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל בכך את גביית החוב או הליך לשם גבייתו, רשאי הוא לפנות לבית משפט שלום ולבקשו לצוות על עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ ועל הפקדת דרכונו או תעודת המסע שלו.
(ב) בית המשפט לא יתן צו כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם כן סכום החוב אינו פחות מהסכום שקבע שר המשפטים, ובית המשפט שוכנע כי יציאתו של החייב לחוץ לארץ עלולה לסכל את גביית החוב וכי לא ניתן להבטיח את גבייתו בדרך של מתן ערובה מתאימה, או בדרך אחרת.
(ג) תוקפו של צו עיכוב יציאה מן הארץ, לפי סעיף זה, לא יעלה על שנה, אולם רשאי בית המשפט, על פי בקשתו של מנהל המרכז, להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו".
5.תקנה 13 לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996, העוסקת בעיכוב יציאה מן הארץ מורה:
"(א) בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ תוגש בדרך של המרצת פתיחה. הבקשה תוגש בידי המנהל או מי שהוא הסמיכו.
(ב) בבקשה יפורטו העובדות המצביעות על כך שנתקיימו התנאים כאמור בסעיף 8(א) לחוק ויפורטו פעולות הגביה אשר ננקטו עד להגשת הבקשה.
(ג) הוראות תקנה 22 לתקנות ההוצאה לפועל יחולו, בשינויים המחוייבים, וכל הסמכויות הנתונות לפיהן לראש ההוצאה לפועל, יהיו נתונות לבית המשפט.
(ד) בית המשפט לא יתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, לפי החוק, אם סכום החוב פחות מ-10,000 שקלים חדשים ".
6.עיכוב יציאתו של אדם מהארץ הינו צעד דרסטי, הפוגע בזכות יסוד חוקתית, שאף מעוגנת במשפט הבינלאומי (בג"ץ 2390/10 עלא חליחל ואח' נ' שר הפנים ואח' (23.5.10). מדובר בסעד קיצוני שמשמעותו הגבלה חמורה על חופש התנועה (רע"א 7815/09 אופיר יונתן נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ (3.11.09)). לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה לא שוכנעתי כי יש מקום להעתר לבקשה במעמד צד אחד.
7.עולה מהבקשה כי חובו של המשיב קיים מזה מספר שנים, דרישת תשלום נשלחה בשנת 2005, מאז יצא את הארץ פעמים רבות ושב אליה. אכן נראה כי המשיב יוצא תדירות את הארץ אך מדובר בנסיעות קצרות שמטרתן לא הובהרה, בתקופה בה, לשיטת המבקש, ידע המשיב על חובו כלפיו ובסיומן הוא שב ארצה. אמנם ייתכן ואין למשיב רכוש או כספים אותם יכול המבקש לעקל, אלא שהדבר מלמד כי לא יציאתו מהארץ דווקא היא זו שעלולה לסכל את גביית החוב.
