א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דותן) מיום 23.11.05 בע"א (ת"א) 2094/05, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הרשם השופט ברוך מיום 18.4.05 בבש"א 26911/04 .
ב. המשיבים הגישו תביעה ייצוגית ובקשה לאישורה כנגד המבקשת וחברה נוספת-Inc. Philip Morris Products. למחרת הגשת התביעה והבקשה נמסרו עותקים מהן לידי חברת מנשה ח. אלישר בע"מ (להלן אלישר), המפיצה סיגריות בישראל. אלישר הודיעה לבית המשפט כי אינה מוסמכת לקבל את כתבי הטענות בשם המבקשת. המשיבים החליטו לבצע מסירה של כתבי הטענות באמצעות חברה בשםPhilip Morris Services S.A (להלן פיליפ מוריס סרוויסז) אשר לטענתם היא מורשית של המבקשת, המנהלת עסק מטעמה בתל אביב. אולם, גם היא טענה כי אינה מוסמכת לקבל את המסמכים האמורים.
ג. (1) נוכח סירובן של שתי החברות לקבל את הבקשה והתביעה, הגישו המשיבים בקשה לראות במסירת כתב הטענות לחברות הללו מסירה בהתאם להוראת תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984. הרשם השופט ברוך קיבל את הבקשה, וקבע כי החברות הללו - אלישר ופיליפ מוריס סרוויסז, הן בגדר "מורשה" של המבקשת, ובפרט חברת פיליפ מוריס סרוויסז המייצגת את האינטרסים של המבקשת - כנאמר - בפני גורמים שונים, בין היתר, בוועדת הכלכלה של הכנסת.
(2) בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת וקבע כי צדק הרשם בקבעו כי ההמצאה בוצעה כדין הן באמצעות אלישר והן באמצעות פיליפ מוריס סרוויסז. בין היתר, סמך בית המשפט המחוזי את קביעתו זו על פרוטוקול דיון שנערך בועדת הכלכלה של הכנסת ביום 6.1.04 ועסק בהגבלת הפצתם של מוצרי טבק. בדיון השתתפה גב' איריס אפשטיין, אשר ליד שמה צוין "פיליפ מוריס סרוויסז ס.א - משרד תאום", ומדבריה עלה - כך קבע בית המשפט - כי היא מדברת בשם שולחתה - המבקשת, וכן נלמד כי יבואני הסיגריות מנחים את היצרנים באשר לשינויים שיש לעשות ביחס לעיצוב החפיסות. לעומת זאת בכל הנוגע לחברת Philip Morris Products נקבע כי לא הוכח קיומו של קשר בין "המורשות" ל"מרשה" בהתאם להוראות תקנה 482.
(3) לרקע יצוין כי חברת Philip Morris Products S.A מנוישטל, שויץ, שנתבעה אף היא לא התנגדה למסירה והיא משתתפת בהליך.
ד. לטענת המבקשת בהליך הנוכחי, בעוד אמת המידה לבחינת תחולתה של תקנה 482 היא "מבחן אינטנסיביות הקשר" בין המורשה למרשה, היעדרם של כללים מנחים בשאלת אופן יישומו גורר חוסר אחידות בבתי המשפט. עוד נטען, כי רף הבחינה לצורך הכרעה בשאלה האם חברה ישראלית היא "מורשה" של נתבע זר בהתאם לתקנה 482, צריך להיות גבוה יותר כאשר מדובר בהמצאת בקשה לאישור תביעה ייצוגית. נטען כי יש לקבוע קריטריונים ברורים באשר לשאלה מיהו "מורשה בניהול עסקים" אשר באמצעותו ניתן להמציא בקשה לאישור תובענה כייצוגית. כן נטען כי מתעוררת השאלה האם רשאי בית המשפט להתעלם מעובדות המוצהרות בתצהיר, כאשר הצד שכנגד ויתר על חקירת המצהיר ולא הגיש תצהיר סותר. מטעם המבקשת הוגש תצהיר של עובד בכיר שלה, פ' פאוסט, שהתנער מייחוס קשר לאלישר, לפיליפ מוריס סרוויסז ולועדת הכלכלה של הכנסת. עוד נטען כי פרוטוקול הדיון בועדת הכלכלה של הכנסת שעליו נסמך בית המשפט קמא אינו כולל אמירה כי גב' אפשטיין מייצגת את המבקשת, והדבר לא הוכח.
ה. (1) לאחר העיון סבורני כי אין מקום להיעתר לבקשה. על אף האיצטלה שהמבקשת רואה להעטות על הבקשה, אין מתעוררת בה שאלה בעלת חשיבות החורגת ממחלוקת הצדדים ומיישומן של הלכות קיימות. בפרט אמורים הדברים באשר עסקינן בעניינים דיוניים (ראו רע"א 8952/05 נור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות דשם). אכן, ער אני לכך שאין מדובר בעניין דיוני "פשוט", שכן משמעות החלטותיהן של בתי המשפט הקודמים היא ניהול הליך לעומת חדלונו; אך פתוחה הדרך בהליכים להתמודדות עם הטענות המהותיות, ואיני מביע כל עמדה לגביהן.
(2) אף לעיצומם של דברים, אכן תקנה 482 מלכתחילה דומה שלא נועדה לסיטואציות בכגון דא, ודרך המלך לעיסוק בהן היא תקנה 500, שעניינה הישיר בהמצאה מחוץ לתחום המדינה. תקנה 482(א) כותרתה "המצאה למורשה בהנהלת עסקים", והיא מאפשרת המצאה בתובענה "בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט", "למנהל או מורשה העוסק ... מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו איזור שיפוט". תקנה זו ביסודה עניינה איזור שיפוטו של בית המשפט בישראל (סמכות מקומית), אך בפסיקה הורחבה תחולתה. כפי שכתב בית המשפט המחוזי, נדרש בית משפט זה עוד משכבר הימים לאפשרות יישומה של תקנה זו במצבים חוצי גבולות (ראו רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל, פ"ד מ"ב (4) 762, השופט - כתארו אז - ש' לוין), ונתן לה את ברכתו. ברבות הימים הצטרפה גישה זו למגמה המרחיבה את האפשרויות לתביעות בעולם, של גלובליזיציה והקטנת מרחקים. ראו לעניין תקנה 482 גם רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטרנה (ישראל) (לא פורסם), שאף אותה ציטט בית המשפט קמא, באשר להחלתה הרחבה נוכח "המציאות דהיום של 'עולם קטן'..." (כדברי השופט - כתארו אז - ש' לוין); זאת בנימוק שהרחבת סמכות השיפוט מכוח תקנה זו "מוצדקת ומותאמת לאופן הפעילות של חברות רב לאומיות, שעסקיהן חובקי עולם" (כן ראו ט' קונפינו-שר, סמכות שיפוט על נתבע זר (תש"ס), עמ' 33; זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), ס' 189 בעמ' 235-234; גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 8), 652). מכל שכן חלה המגמה לגבי תקנה 500 (ראו רע"א 11119/05 Invensys נ' אריה (טרם פורסם) והפסיקה דשם), אף כי כמובן כל מקרה נבחן לנסיבותיו. הרחבה דומה נמצא גם באשר לתחום נוסף של המסגרת הדיונית בהקשרים בינלאומיים, לעניין השימוש הזהיר בדוקטרינת הפורום הלא נאות (ראו מ' קרייני "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תוך האלף השני ומעבר לו" מחקרי משפט יט (תשס"ב) 67, 68-72; רע"א 2736/98 Habboub Bros ואח' נ' Nike International, פ"ד נד(1), 614, 621 (השופט טירקל); רע"א 2705/02 הגבס נ' The Lockformer, פ"ד נב(1) 109, 114 (השופט - כתארו אז - אור); רע"א 6325/04 וינברג נ' נבו (טרם פורסם). הרעיון שביסוד כל אלה אחד הוא: משנתרחבה הפעילות הבינלאומית, ולאחר שהאמצעים הטכנולוגיים למיניהם - בתנועה, בתקשורת ושינוע - נשתפרו וקיצרו דרמטית את המרחקים, המבקש למכור מוצריו בארץ פלונית צריך להניח כי אף ייחשף לתביעות, וכמובן ייבחן כל מקרה לנסיבותיו.
(3) "מבחן אינטנסיביות הקשר" לעניין תקנה 482(א) נקבע משכבר בפסיקה, והוא ביסודו עניין של דרגה, וכבר נאמר בפרשת ג'נרל אלקטריק נ' מגדל הנזכרת (עמ' 768) כהאי לישנא: "מחד גיסא, לא הייתי רואה 'סוכן מכירות' הקונה טובין מחברה זרה ומוכרם בארץ על חשבונו הוא, הא ותו לא, כ'מורשה העוסק אותה שעה מטעם האדם בהנהלת העסק'; אך מאידך גיסא, ככל שניתן יהיה לדלות מן העובדות יותר סממנים של שיתוף פעולה עסקי בין הנתבע לבין מנהל 'עסקיו', כן תגבר הנטיה לראות ב'סוכן המכירות' 'מורשה'".
(4) אכן מיקוד הדברים צריך שיהא בזיקה שבין המבקשת לבין המורשה הנטען. עיינתי בתצהיר מר פאוסט ובטענות המבקשים, ולא מצאתי כי יש באמור בהם כדי לפגוע במסקנת בית המשפט המחוזי בדבר התקיימותו של מבחן אינטנסיביות הקשר, זאת - במיוחד נוכח התבטאותה של הגב' אפשטיין בוועדת הכנסת. קשה להלום כי גב' אפשטיין, על פי הדברים שאמרה בועדה, לא קיימה זיקה גם למבקשת. כה אמרה הגב' אפשטיין: "בכל הדיונים שלנו עם משרד הבריאות ... סוכם שתהיה לנו שנה להיערכות. ייצור חדש של חפיסה אחת הוא בסביבות שמונה חודשים ... היבואנים לא יכלו להעביר הנחיות ליצרנים בחו"ל. שצריך לעשות את כל הייצור של כל החפיסות מחדש, וזה צריך לייבא אותם ... פה מדובר על תהליך ייצור של חברה בינלאומית, שיושב צוות ומעצב מחדש את כל החפיסות, 12 חודשים זה המינימום שאנחנו יכולים". מיהם ה"שלנו", "אנחנו" וכיוצא בזה, לא הוברר.
(4) בדומה, נקודה נוספת המצדיקה אי התערבות באשר נפסק עניינה עמימות התמונה בשאלת הזיקה בין המבקשת לחברה PHILIP MORRIS PRODUCTS S.A בשוויץ, ונשוב לכך להלן.
(5) ועוד, המבקשת השתיתה את גישתה על הצורך להבטיח אחידות באשר ליישומו של המבחן. בעניין ג'נרל אלקטריק התווה בית המשפט כאמור את הדרך לכך, ומטבעו משתנה הדבר בהתאם לנסיבות הקונקרטיות ולטיב מערכת היחסים הספציפית בין המורשה למרשה. לטעמי לא עלה בידה של המבקשת להראות כי המבחן מיושם באופן שונה בבתי המשפט השונים באופן שעשוי לגרום עוול למי מהמתדיינים, ולהצדיק התערבותו של בית משפט זה. אזכיר כי בש"א 1856/05 PHILIP MORRIS USA נ' ג'ריס (טרם פורסם) (השופט ארבל) עסק בתקנה 500 ובחן את עילותיה וכן את שאלת הפורום הנאות; הוא לא עסק בתקנה 482. אין נחיצות איפוא להידרש כאן לקביעות דשם.
(6) המבקשת תמהה על המשיבים על שלא דאגו להביא את גירסתה של הגב' אפשטיין. ואולם לכאורה התמיהה היא על המבקשת עצמה; שהרי אם סברה, בשעה שהכינה את תצהירו של מר פאוסט בינואר 2005, שנה לאחר הופעת גב' אפשטיין בועדת הכלכלה בינואר 2004, כי יש מקום להפריך טענות בעניין אינטנסיביות הקשר, יכלה לומר מפורשות את מי בדיוק מייצגת גב' אפשטיין ומה תפקידה, ואף להביא תצהיר מטעמה, והרי משתייכת היא ל"משפחת" המבקשת. אך בעוד מוכחש בתצהיר מר פאוסט הקשר עם גורמים אחדים כנזכר מעלה, נפקד שמה של גב' אפשטיין אף כשמוזכרת ועדת הכלכלה של הכנסת. לכל הדעות יש זיקה בין המבקשת לבין החברה השויצרית - הרי כאמור בתצהיר מר פאוסט לשתיהן "חברת אם של אחזקות" שהיא זהה - וזאת אף כי טיב הזיקה, כמו טיב מעמדה של פיליפ מוריס סרוויסז, נותר עמום בכתבי בית דין של המבקשת. ושוב, הרי בתצהיר מר פאוסט ניתן היה לומר מלכתחילה "ברחל בתך הקטנה" מה תפקידה של גב' אפשטיין, שתגובת המשיבות לבקשה להכרה בתוקף ההמצאה הוגשה לאחר הופעתה בכנסת. לכן האמירה בפי המבקשת שלא הוכח הנחוץ בעניין זה צריכה להיות מופנית בראש וראשונה אליה. לא הובאו גם רישומי רשם החברות לעניין החברות הרלבנטיות. עמימות התמונה די בה כדי להצדיק אי התערבות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. העמימות באה לביטוי כאמור גם בשאלת הזיקה בין המבקשת לחברה PHILIP MORRIS PRODUCTS S.A. בשוויץ, שלא ברור מי מביניהן הוא היצרן לענייננו; מכתבי בית הדין עולה, כי הגם שהסיגריות מיוצרות בפועל בארה"ב, ועל כך אין חולק גם לפי האמור על הקופסאות, החברה השויצרית היא כנטען היצרן לצורך הנאמר בכנסת, למשל. קשה ליישב את אלה. בסעיף 87 לבקשה נאמר "היצרן היחיד אשר יש לו אינטרסים לעמוד בדרישות הדין הישראלי הוא היצרן אשר עומד בקשר עם הגורמים המפיצים את הסיגריות בישראל, הלא היא PMPSA (החברה הרשומה בשוויץ - א"ר)", וזו אינה חולקת על היותה נתבעת. אך האם חברה זו היא אכן היצרן? כדברי גב' אפשטיין נזכרים "היצרנים בחו"ל" - אך עולה מן המכלול כי הסיגריות מיוצרות בפועל על-ידי המבקשת.
ו. אשר לטענה בדבר גובה הרף הנדרש לצורך תקנה 482 שעה שמדובר בתביעה ייצוגית, זו לא הועלתה בהליכים בפני הרשם ובפני בית המשפט המחוזי בערעור. מכל מקום, הדין מציב כידוע רף גבוה לצורך הכרה בתביעה כייצוגית, בדמות התנאים שעל בית המשפט לבחון טרם אישור התובענה כייצוגית. לכך אין קשר לשאלת ההמצאה, הנבחנת בהתאם לאמור מעלה.
ז. נוכח כל אלה, אין בידי להיעתר למבוקש.
ניתנה היום, י' באייר תשס"ו (8.5.2006).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. לח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il
