המערער ירצה 6 חודשי מאסר בעבודות שירות

השופט ר. שפירא

בפנינו ערעור המופנה כנגד גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (להלן: "בית משפט קמא"). הערעור מופנה כנגד העונש. למעשה, מופנה הערעור כנגד אופן גזירת עונש מאסר, כאשר טוען ב"כ המערער כי היה על בית המשפט קמא לגזור את עונשו של המערער למאסר בעבודות שרות, וכן כי יש לראות את גזר הדין שגזר בית המשפט קמא, כמאסר החופף מאסר אחר  שנגזר על המערער בבית משפט השלום בנצרת, בת"פ 4144/04. לטענת הסניגור, אם יתקבל ערעורו, הרי שעל המערער לרצות עונש של חודש מאסר אחד בלבד, זאת מאחר ובית המשפט קמא גזר עליו 6 חודשי מאסר וש לראותם כחופפים לחמישה חודשי מאסר שכבר ריצה בת"פ 4144/04 הנ"ל, וכן כי יש לאפשר את ריצוי עונש המאסר בעבודות שרות.

כנגד המערער הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה לפי סעיפים 406(א) ו- 384 לחוק העונשין. בשלב ראשון של הדיון (ביום 11/7/04) לא היה המערער מיוצג. הוא התייצב בבית המשפט קמא והודה במיוחס לו. בית המשפט הרשיעו והורה על הגשת תסקיר מבחן. בהמשך נדחה הדיון מספר פעמים עד שביום 20/11/06 הבהירה המאשימה כי בדעתה לבקש מבית המשפט לגזור על המערער עונש של מאסר. באותה ישיבה מונה למערער סניגור מהסניגוריה הציבורית. הדיון נדחה וביום 28/1/07 נגזר דינו של המערער ל- 6 חודשי מאסר, כאשר בית המשפט אפשר למערער לרצות את עונשו בעבודות שירות, בכפוף לחוות דעת חיובית שתוגש על-ידי הממונה על עבודות שרות.

בית המשפט קמא הפנה את המערער לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השרות. בין לבין, נגזר על המערער לרצות עונש של מאסר בעבודות שרות בבית משפט השלום בנצרת, בת"פ 4414/04 הנ"ל. תחילת עבודות השרות בתיק הנ"ל היתה לאחר מועד שנגזר העונש בבית המשפט קמא. הממונה על עבודות השרות הודיע לבית המשפט כי לא יוכל לתת חוות דעת בענין התאמת המערער לריצוי עונש מאסר בעבודות שרות, כל עוד לא יסיים את ריצוי עונש עבודות השרות בת"פ 4414/04 הנ"ל. בהתאם, נדחה הדיון בעניינו שוב. לאחר שסיים המערער לרצות את עונש המאסר בעבודות השרות שנגזר בנצרת, נשלח לו זימון לשם התייצבות אצל הממונה על עבודות השרות, בטרם תוגש חוות דעת לתיק בית המשפט קמא. המערער לא התייצב. בהחלטה מיום 21/10/07 קבע בית משפט קמא כי, עקב אי התייצבותו של המערער למספר רב של ישיבות לא ידחה עוד הדיון ובנסיבות אלו, כאשר לא התייצב גם אצל הממונה על עבודות השרות, הורה כי עונש המאסר של ששת החודשים שנגזר ביום 28/1/07, ירוצה כמאסר בפועל במתקן כליאה.

המערער טוען כי לא היה מקום לגזור עליו בנסיבות אלו עונש של מאסר בפועל. לטענתו, וכפי שעולה גם מטיעון בא-כוחו, נשלח הזימון מהממונה על עבודות השרות אל בא-כוחו, ועקב תקלה, לא נמסר לו. בנסיבות אלו, לא היה מקום "להענישו" על שלא התייצב אצל הממונה על עבודות השרות. עוד טוען הוא, כי בהעדר הוראה אחרת בגזר הדין, הרי יש לראות את עונש המאסר שגזר עליו בית המשפט קמא, כחופף את עונש המאסר שגזר עליו בית משפט השלום בנצרת, בת"פ 4414/04, ובהתאם, יש להפחית מתקופת המאסר שעליו לרצות, ארבעה חודשים שכבר ריצה במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת.

דין הערעור, ככל שהוא נוגע לחפיפת עונשי המאסר, להדחות.

סוגיית האפשרות לחפוף עונשי מאסר המרוצים בעבודות שרות נדונה ברע"פ 5074/06, צימר נ' מדינת ישראל (2007). הצדדים חלוקים ביניהם בכל הנוגע לפרשנות פסק הדין הנ"ל ועצם האפשרות להורות כי עונש מאסר המרוצה בעבודות שרות, ירוצה בחופף לעונש מאסר אחר. ואולם, במקרה שלפנינו, אין כל צורך להדרש למחלוקת זו, זאת מהטעם שממילא לא ניתן היה להורות על גזירת עונשי מאסר בחופף זה לזה במקרה שבפנינו, זאת גם אם היה מדובר בעונשי מאסר אשר שניהם מרוצים במתקן כליאה, כמאסר של ממש.  אבהיר להלן.

סעיף 45(ב) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל עונשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה כי ישא את עונשי המאסר, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה ביותר." ההדגשה הוספה - ר.ש.).

גזר דינו של בית משפט קמא ניתן ביום 28/1/07. במועד זה לא הושלם גזר הדין ובית המשפט דחה את השלמת גזר הדין לצורך קבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השרות. מכאן, שבמועד זה לא יכול היה בית המשפט ליתן כל הוראה בדבר חפיפת עונשי מאסר.

גזר דינו של בית משפט השלום בנצרת ניתן ביום 22/3/07. במועד זה טרם הושלם הדיון וטרם ניתן גזר דין סופי בבית המשפט קמא. בנסיבות אלו, לא יכול היה גם בית משפט השלום בנצרת להורות על חפיפה של עונש המאסר שנגזר שם עם עונש המאסר שגזר בית המשפט קמא.

גזר דינו של בית המשפט קמא הושלם בהחלטתו מיום 21/10/07, כאשר הורה כי המערער ירצה את עונש המאסר במתקן כליאה. במועד זה כבר סיים המערער לרצות את עונש המאסר שגזר עליו בית משפט השלום בנצרת.

ניתן לראות מהשתלשלות העובדות כי בית המשפט שדן את המערער לאחרונה לריצוי עונש של מאסר הוא בית המשפט קמא, אשר השלים את גזר דינו ביום 21/1/07. ראה לעניין זה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 1271/06, משה חן נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 11/1/07). במועד בו השלים בית משפט קמא את גזר דינו השלים המערער לרצות את עונש המאסר שגזר עליו בית משפט השלום בנצרת. מכאן שלא נקיים התנאי שבסעיף 45(4)  לפיו " מי שנידון למאסר ולפני שנשא כל עונשו חזר ונידון למאסר...". כאשר נדון המערער שוב למאסר, בבית משפט קמא, היה זה אחרי שנשא את כל עונשו על פי גזר דינו של בית משפט השלום במנצרת בת"פ 4414/04 הנ"ל. מכאן שבית משפט קמא לא היה מוסמך ליתן כל הוראה שענינה יצירת זיקה בין תקופת המאסר שגזר לבין תקופת המאסר שנגזרה על המערער בבית משפט השלום בנצרת, אשר את ריצויה כבר השלים. 

אוסיף עוד כי גם אם היינו הולכים לשיטתה של דעת המיעוט בע"פ  1271/06, משה חן נ' מדינת ישראל וקובעים כי בית משפט השלום בנצרת הוא זה שגזר את דינו של המערער באחרונה (ודעתי, כאמור לעיל וכאמור בע"פ 1271/06 הנ"ל, שונה), גם אז היינו מגיעים לאותה תוצאה, מאחר שבעת שגזר בית משפט השלום בנצרת את דינו של המערער טרם נשא המערער בעונש מאסר כל שהוא וממילא לא ניתן היה ליתן הוראה כל שהיא בגזר דינו של בית המשפט בנצרת בזיקה לגזר דינו של בית משפט קמא.

מכאן שדין טענתו בדבר חפיפת עונשי המאסר להדחות ועל המערער לרצות את עונש המאסר, כפי שגזר עליו בית משפט קמא, דהיינו, שישה חודשי מאסר.

שאלה נפרדת היא האם ראוי היה לאפשר למערער לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בעבודות שירות. מעיון בגזר דינו של בית משפט קמא מיום 28/1/07 עולה כי בית משפט קמא סבר שיש מקום לאפשר למערער לרצות את עונשו בעבודות שירות, זאת לאחר שהתרשם כי מאז שנת 2003 לא ביצע המערער עבירות נוספות (עמ' 10 ש' 29-30 לגזר הדין). בהמשך, בהחלטתו אשר השלימה את גזר הדין ביום 21/10/07, ציין שוב בית משפט קמא כי סבר, עם כי לאחר לבטים, שראוי לאפשר את ריצוי עונש המאסר שנגזר על המערער בעבודות שירות (עמ' 21 ש' 4-5). הטעם בגינו החליט להורות על ריצוי עונש המאסר כמאסר בפועל במתקן כליאה היה אחד, אי התיצבותו של המערער לראיון אצל הממונה על עבודות שירות. אמנם בית משפט קמא הדגיש כי אירוע זה הוא בהמשך להעדרויות רבות של המערער ודחיות של ישיבות באשמתו. עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שבסופו של יום הוחלט על ריצוי עונש של מאסר במתקן כליאה, ולא בעבודות שירות כפי שסבר בית משפט קמא, רק מהטעם שלא התייצב לראיון אצל הממונה על עבודות שירות.

תוצאה זו אליה הגיע בית משפט קמא אינה יכולה לעמוד, ולו מהטעם שהסניגור הצהיר בישיבה מיום 21/10/07 (עמ' 20 ש' 16-17) כי " זימון הנאשם באמצעות הפקס לראיון ביום 27/8/07 נעשה במשרדנו. אנו כאמור לא הצלחנו ליצור קשר עם הנאשם". יוצא איפה כי ההחלטה לפיה עונש המאסר ירוצה כמאסר בפועל ולא בדרך של עבודות שירות נגזרה על המערער כתוצאה מתקלה בתקשורת בינו לבין הסניגור, שלא באשמתו של המערער.

טוענת ב"כ המאשימה כי בכל מקרה לא היה מקום לגזור עונש של מאסר בעבודות שירות בשים לב לחומרת העבירה וכן בהתחשב בעובדה כי בית משפט קמא גזר את ששת חודשי המאסר בחופץ לחמישה חודשי מאסר מותנה שהופעל. גם בהביאי בחשבון נתון זה סבור אני כי בנסיבות העניין ראוי הוא לקבל את הערעור ולאפשר למערער לרצות את עונשו בעבודות שירות, לאחר אישורו של הממונה על עבודות שירות. בית משפט קמא נימק כי החליט להקל בעונשו של המערער בשים לב לתקופה הממושכת בה נמנע המערער מביצוע עבירות. בית משפט קמא קבע כי בכך יש לראות כסימן לחזרת המערער לחברה הנורמטיבית. המאשימה לא ערערה על גזר הדין. לא הובאו בפנינו ראיות כי נפלה, בעניין זה, טעות תחת ידו של בית משפט קמא. לא ידוע לנו כי המערער היה מעורב בפלילים משנת 2003 ואילך. בנסיבות אלו, והגם שהעונש שגזר בית משפט קמא נוטה לקולא, לא ניתן לומר כי נפלה שגגה תחת ידו כאשר החליט ליתן משקל להתנהגותו החיובית של המערער בשנים האחרונות ולא למצות עימו את הדין.

אשר על כן, ואם תישמע דעתי, אציע לחברי לקבוע כי הערעור, ככל שהוא נוגע לגזר הדין מיום 28/1/07 ידחה ויהיה על המערער לרצות שישה חודשי מאסר, כפי שקבע בית משפט קמא. עם זאת נורה לבטל את החלטת בית משפט קמא מיום 21/10/07, אשר קבעה כי המערער ירצה את מאסרו כמאסר בפועל במתקן כליאה. נורה עוד כי הממונה על עבודות שירות יזמן את המערער לראיון, לשם קביעת התאמתו לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות וזאת בתוך 30 ימים מהיום. לאחר קבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות נחליט אם יש לאפשר למערער לרצות את עונשו בעבודות שירות.

נבהיר למערער כי עליו לפנות בדחיפות, באמצעות ב"כ, לממונה על עבודות שירות כדי לתאם את מועד הראיון בפרק הזמן שנקצב, ועליו להתיצב לראיון. אם עד למועד הישיבה הבאה לא תהיה בפנינו חוות דעת הממונה על עבודות שירות, לא תינתן למערער הזדמנות נוספת ויהיה עליו לרצות את מאסרו במתקן כליאה.