המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ נ' מועצה מקומית אעבלין ואח'

החלטה

בפני בקשה להחזרת ערבות בנקאית.

ביום 10.6.12 ניתן פסק דינו של בימ"ש השלום בקריות בת"א 24939-04-11 לפיו קיבל את תביעת המשיבה והורה על פינוי המבקשת מהמבנה נשוא התביעה (להלן: "בית הספר")

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא. בד בבד פנתה המבקשת בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין נשוא הערעור.

בית משפט קמא דחה את בקשת העיכוב ולפיכך פנתה המבקשת בבקשה לבית משפט זה.

ביום 10.7.12 הורה בימ"ש המחוזי (כבוד השופטת ר. פוקס) על מתן צו ארעי המעכב את פסק דינו של בימ"ש השלום בכפוף להפקדת סך של 150,000 ₪ בקופת בימ"ש. המבקשת הפקידה את הערבות בהתאם להחלטה ולפיכך נכנס לתוקף עיכוב ביצוע פסק הדין.

החלטת כבוד השופטת פוקס ניתנה במעמד צד אחד. לאחר קבלת תגובת המשיבה דחתה כבוד השופטת י. וילנר את בקשת העיכוב.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד השופטת י. וילנר (רע"א 5864/12) וביום 9.8.12 נדחתה הבקשה על ידי כבוד השופטת ע. ארבל.

ביום 30.10.12 נמחק הערעור לבקשת המבקשת.

המבקשת הגישה בקשתה זו להחזיר לה את הערבות הבנקאית שהפקידה. המבקשת טענה בבקשתה כי ביום 9.8.12 הופקע הצו הזמני, ומכיוון שחלפו 60 יום מהמועד שפקע הצו הזמני והמשיבה לא הגישה בקשה לחילוט, יש להחזירו למבקשת. יתרה מכך, המבקשת טענה כי המשיבה לא הוכיחה קיומו של הנזק ולא הביאה כל ראייה לקיומו של הנזק כלשהו.

המשיבה התנגדה להחזרת הערבות וביקשה להורות על חילוטה לטובתה.המשיבה טענה בתגובתה כי התנהלותה של המבקשת (הגשת בקשות רבות לעיכוב ביצוע פסק הדין ועיון חוזר) גרמה לה לעיכוב ניכר בקבלת הבניין להפעלת בית הספר ולנזקים כספיים גדולים, העולים על סכום הערבות. המשיבה טענה כי מניעת פינויו של הנכס על פי פסק הדין מיום 10.7.12 ומסירתו למשיבה ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים מנע מהמשיבה פניה מסודרת למשרד החינוך לקבלת אישור תקציב מתאים לביצוע השיפוצים והכשרת הבניין ותפעולו כבית ספר, דבר שהכריח את המשיבה לחפש מקורות מימון אחרים ועל חשבון דברים אחרים ובסופו של יום נאלמה המשיבה להישען על "תקציב בלתי רגיל" מהכספים המגיעים לה מהועדה לתכנון ובניה גבעת אלונים, כספים שמיועדים לפיצוח הישוב. לטענתה, סכום זה הסתכם בסך של 588,095 ₪ אותם יכלה המשיבה לקבל ממשרד החינוך. לפיכך, המשיבה ביקשה המשיבה, כאמור,לדחות את הבקשה, לפסוק לה את הפיצוי בסכום של 588,095 ₪, ולהורות על חילוט הערבות לטובתה וזאת על חשבון הפיצויים המגיעים לה.

ביום 17.3.13 הוריתי לב"כ הצדדים ליתן התייחסותם לשאלה מדוע מבקשת המשיבה את חילוט הערבות כאשר הצו לעיכוב ביצוע ההחלטה פקע.

בתגובתה, חזרה המבקשת וטענה כי המשיבה לא הגישה בקשה עצמאית ונפרדת למימוש הערבות וכי די בטעם זה כדי לדחות את בקשת החילוט שהגישה. כן טענה כי מאחר והצו פקע ביום 9.8.12 ועברו 60 יום ממועד פקיעתו ולא הוגשה בקשה לחלטו- יש להחזיר למבקשת את הערבות ללא תנאי. כן טענה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופו של ענין לאחר שלא הוכח קיומו של נזק שנגרם למשיבה. המבקשת גם טענה כי יש לעשות אבחנה בין "ערבון" ו"ערובה" וכי הסכום שהופקד מהוה "ערבון" ולא "ערבות" וכי בהחלטת בית המשפט בדבר מחיקת הערעור נקבע כי יוחזר הערבון אך לא נקבע דבר בענין הערבות.

המשיבה טענה בתגובתה כי מדובר ב"ערבות", כאשר התנאים לחילוטה נקבעו בתקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי יש להגיש את הבקשה לחילוט הערבות תוך 6 חודשים ממועד פקיעת הסעד הזמני. לטענת המשיבה, הצו פקע ביום 9.8.12 והיא הגישה בקשתה ביום 21.2.13, דהיינו במסגרת המועד הקבוע בתקנה זו. המשיבה גם טענה כי התמלאו תנאי התקנה- דהיינו – הצו פקע ונגרם נזק עקב מתן הצו. המשיבה חזרה ופרטה בטיעוניה את הנזק שנגרם לה

אני מסכימה עם גרסת המשיבה לפיה עסקינן ב"ערבות" ולא ב"ערבון". מאידך, דוקא בשל כך אין המשיבה יכולה להסתמך על הוראות תקנה 371 לתקנות – שעניינה "ערבון" ולא "ערובה".

יחד עם זאת, גם אם בקשת המשיבה הוגשה במועד – הרי שאין להעתר לה, מאחר ולא הובאו על ידי המשיבה כל ראיות שהן אודות נזקים שנגרמו לה ובקשתה לא נתמכה בכל מסמך, חוות דעת מקצועית או כל מסמך אחר שמבסס טיעוניה . המשיבה גם לא נתנה הסבר מניח את הדעת לטענתה בדבר העדר היכולת לפנות למשרד החינוך, ולבטח שלא הביאה כל מסמכים התומכים בטענתה זו.

אשר על כן – אני מקבלת את בקשת המבקשת ומורה להשיב לידיה את הערבות הבנקאית שהופקדה על ידה בתיק זה.

הערבות תושב לידי המבקשת, באמצעות בא כוחה, לאחר חלוף 7 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ג, 23 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.