התובע עותר לסעד להסרת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, בגדרו הוא מבקש למנותו כמנהל פעיל בנתבעת 1, להורות לנתבעים לפרוע לו את שטר ההון בו הוא אוחז, ולשלם לידיו "חלוקת רווחים ו/או דוידנדים והפסד הכנסות" בסכום כולל של למעלה משלושה מיליון ש"ח.
רקע עובדתי
1. הנתבעת 1 (להלן -
החברה) נוסדה בשנת 1983 ע"י האחים פסח: יצחק (להלן -
יצחק), משה (להלן -
משה) ואביהם ז"ל. בשנת 1989, כתוצאה מסכסוכים עם בעל מניות נוסף בשם אברהם גולדרייך (להלן -
גולדרייך) נכנסה החברה להליכי פירוק ומונה לה מפרק זמני. פנייה לתובע הולידה הסדר, שעוד ידובר בו להלן, לפיו נרכשו מניותיו של גולדרייך ע"י התובע והאחים פסח, התובע הפך לבעלים של 40% ממניות החברה, הן המניות הרגילות והן מניות ההנהלה, החוב לבנק לאומי נפרע, והחברה עלתה על דרך המלך.
רקע דיוני
2. בשנת 2001 הגיש התובע, שלא היה מיוצג, תביעה, הזהה במתכונתה לתביעה שבפני (ה"פ 1383/01, מחוזי ת"א). הנתבעים טוענים כי "
המרצת הפתיחה נמחקה על ידי התובע עצמו כעבור שלוש
שנים של דיונים" (סעיף 1 לכתב ההגנה).
3. טרם ניתוב התיק לשמיעת ראיות, הצעתי לצדדים כי התביעה תסתיים בהסדר לפיו ירכשו הנתבעים את מניות התובע, כאשר לצורך כך ימונה מעריך שווי אשר ישום את ערך החברה ואת מניות התובע. בעלי הדין קבלו את הצעתי, אלא שלאחר קבלת חוות דעת המומחה, שנעזר לצורך חוות דעת גם בשמאי מקרקעין, הודיע ב"כ הנתבעים כי
"חווה"ד מהווה בסיס כלשהו למתן הצעה לרכישה עבור מרשי. כמות שהיא כרגע אנו חוזרים למסלול ההוכחות. הוא לא יכול לקנות את זה במחיר הזה".
גם הליך גישור שנוהל בין הצדדים לא הביא לפתרון המיוחל, ונדרשת הכרעה על פי הדין.
טענות התובע
4. התובע טוען כי הגם שהינו הבעלים של 40% ממניות החברה, והגם שהוא ערב כלפי הבנקים לחובות החברה, משה ויצחק מתעלמים ממנו לחלוטין, כל הצעה המועלית על ידו נדחית בהעדר רוב, והנתבעים עושים בחברה כבתוך שלהם. משה ויצחק מרעיפים על עצמם ועל בני משפחותיהם משכורות נאות, אחזקת רכב והפרשות לקרנות שונות, בעוד שפניותיו החוזרות והנשנות להיות מועסק אף הוא בחברה נדחות שוב ושוב. התובע טוען כי הוא נאלץ להסתפק בנזיד עדשים בדמות תשלום חודשי בסך 2,500 ש"ח, עת משה ויצחק משלשלים לכיסם גם עשרות אלפי ש"ח מדי חודש, וגם סכום חודשי של 4,000 ש"ח - המקביל יחסית לסך של 2,500 ש"ח המשולם לו. לחברה רווחים נצברים בסך העולה על 4,000,000 ש"ח, היא רכשה שני נכסי מקרקעין וכן את המקרקעין עליהם ניצב המפעל, מעסיקה עובדים רבים, כך שמצבה מאפשר לה לשלם משכורת גם לתובע, גם לחלק רווחים וגם לפרוע לו את שטר ההון.
משכך מתבקש בית המשפט לחייב את הנתבעים "
למנות את המבקש התובע כמנהל פעיל בחברה" וכן
"
להורות על תשלום שטר ההון, חלוקת רווחים ו/או דיוידנדים והפסד הכנסות כולל בסך של 3,126,018 ש"ח".
טענות הנתבעים
5. הנתבעים מכחישים קיפוחו של התובע בכל אופן שהוא, וטוענים כי תביעתו נוגדת את טובת החברה, וקבלתה אחת דינה - לגרום לקריסתה. הנתבעים מדגישים כי הם עושים לילות כימים למען החברה, פועלים לטובתה ומשיאים את רווחיה. שכרם משתלם להם בגין עבודה מקצועית, מאומצת ורווחית ואין הוא חורג מהשכר המקובל. התובע לעומת זאת, אינו עובד בחברה ואינו זכאי לשכר. כישוריו המוגבלים והעדר ניסיון ניהולי מצידו אינם מאפשרים למנותו כמנהל, מה גם שהתובע פועל בניגוד עניינים עם טובת החברה, ולחובתו אף עבר פלילי.
באשר לדרישה לחלוקת דיבידנדים - המדובר בהחלטה המסורה למוסדות החברה ושבית משפט נמנע מהתערבות בעניינה; מצב החברה אינו מאפשר חלוקת דיבידנדים; די בתשלום של כ- 30,000 ש"ח המשתלם לתובע מדי שנה בשנה; מה גם שחלק התביעה, המתייחס לשנים 97-98, התיישן, בהיותו חורג משבע השנים שלפני הגשת התביעה.
באשר לדרישה לפירעון שטר החוב טוענים הנתבעים כי השטר התיישן משחלפו יותר מ-7 שנים ממועד הפירעון, כי אין מדובר בשטר לתשלום, אלא ב"
אמצעי על מנת להקטין את חבות המס של התובע והנתבעים 2 ו-3"; כי השטר פקע משהתובע נמנע מלהאריכו, וכי הדרישה לפירעונו נוגדת את טובת החברה, שהרי גם משה ויצחק אוחזים בשטר דומה ואין הם דורשים פירעונו.
אופן רכישת המניות ע"י התובע
6. הגם שעובדת אחזקותיו של התובע ב- 40% ממניות החברה אינה שנויה במחלוקת, מצאתי לנכון להתעכב בקצירת האומר על האופן בו קיבל התובע את מניותיו, ולו בגלל טענת יצחק לפיה התובע "
...נתן כמעט כלום...אני הייתי ערב מבלי שהוא שילם שקל...מבחינתי התובע לא עשה כלום...רציתי להפעיל את החברה, קיבלתי את הכסף וממילא הוא לא יכל לתרום כלום לחברה ולא רציתי לפוצץ עניינים. רציתי להריץ את החברה" (עמוד 44 לפרוטוקול).
7. גישה זו עושה עוול לתובע ושוכחת לו את סיועו בחילוץ החברה מפירוק. בשנת 1989, עקב תביעה שהגיש גולדרייך ועקב הליך נוסף שניהל נגד האחים פסח, נכנסה החברה להליכי פירוק וכמפרק זמני לה מונה רו"ח פנחס שכטר (ת"פ 704/88, מחוזי באר שבע). באמצעות התקשרות משולשת בין גולדרייך - מצד אחד, החברה והאחים פסח - מצד שני, והתובע - מצד שלישי, הומחו זכויותיו וחובותיו של גולדרייך לתובע, ליצחק ולמשה תמורת 280,000 דולר, עת, בין היתר, ערב התובע, חלף גולדרייך, לבנק לאומי בגין הלוואה שנטלה החברה, שיעבד את בית מגוריו הנמצא במבשרת ציון בירושלים, ואף שיעבד חנות שבבעלותו. כן העמיד התובע לטובת החברה הלוואה בעשרות אלפי דולרים, וחתם כערב לחוב החברה לבנק הפועלים. כך נחלצה החברה מגורל הפירוק, רכשה את מניותיו של גולדרייך ועלתה על דרך המלך.
הגם שהנתבעים ממעיטים בערך השעבודים שנטל התובע על עצמו, הרי הוברר כי שעבודים אלו לא הוסרו עד עצם היום הזה, ואף ערבותו של התובע בגין חוב החברה לבנק הפועלים (למעלה מ 3 מיליון ש"ח) - שרירה וקיימת.
הגישה המבטלת בה נוקטים הנתבעים כלפי התובע אינה במקומה.
