המחוזי קיבל חלקית תביעת עורכי דין לתשלום פיצויי ציפייה בשל הפרת הסכם שכ"ט

א.       כללי:

1.         לפניי תביעה כספית לתשלום פיצויי ציפייה בשל הפרת הסכם שכר טרחה ולתשלום שכר טרחה ראוי, נוסף, בגין פעולות משפטיות אחרות ובסך כולל של כ- 4,000,000 ש"ח. כמו כן, עתירה לפסק-דין הצהרתי לזכויות חייב בדירות מגורים, מכוח סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן - חוק ההוצאה לפועל) ובמניות של חברה פרטית ובניגוד לרישום הזכויות במרשמים הרלבנטיים.

ב.       על העובדות, הטענות וההליכים:

2.         התובעים הינם עורכי-דין במקצועם (להלן - עו"ד בייניש ו- עו"ד שמחוני), שהתקשרו עם הנתבע 1 (להלן - הנתבע) בהסכם לייצוג משפטי, ופעלו עבור הנתבע משך כשנה וחצי עד להפסקה חד צדדית של ההתקשרות על-ידי הנתבע. הנתבעת 2 (להלן - הנתבעת) הנה אשתו של הנתבע. הנתבעים 7-3 הנם בני משפחתו (להלן - בני המשפחה). הנתבעת 8 הנה חברה פרטית אשר הוקמה ביום 10.5.2010 (להלן - החברה) על-ידי גיסו ואחיינו של הנתבע עבורו ואשר על-פי הנטען, הקמתה נועדה לצורך הסתרת והברחת כספים של הנתבע מרשויות המס בחו"ל.

3.         ביום 13.6.2010 התקשרו התובעים והנתבע בהסכם שכר טרחה (להלן - ההסכם - מוצג ג' לתצהיר עדותו הראשית של עו"ד בייניש. מכאן ואילך, הנספחים הנם בתיק המוצגים מטעם התובעים, אלא אם כן צוין מפורשות אחרת). על-פי ההסכם, התובעים ייצגו את הנתבע בעניין שחרור כספים שנתפסו על-ידי משטרת ישראל, באמצעות היחידה לחקירות בינלאומיות, במסגרת חקירה בחשד לביצוע עבירות על חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, שיוחסו לנתבע ולחשודים נוספים (מוצג ב/1 עד מוצג ב/4 שעניינם הודעות הנתבע לפני גורמי החקירה במשטרת ישראל). במהלך החקירה נתפסו בחשבונות בנקאיים של החשודים (כמפורט במוצג ו'), שהתנהלו בחלקם על שם הנתבע (באופן ישיר ובנאמנות) והחברה, בבנק המזרחי בע"מ (להלן - בנק מזרחי) ובבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - בנק לאומי), כספים בסך כולל של 95,505,311 ש"ח (להלן - התפוסים). בהסכם נקבע, כי שיעור שכר הטרחה של התובעים בגין הטיפול המשפטי, כאמור, יעמוד על 10% (עשרה אחוזים) משווי התפוסים שיוחזרו בכל דרך שהיא לנתבע, כולל מע"מ (להלן - שכר הטרחה). עוד נקבע, כי שכר הטרחה ישולם בתוך 10 ימים ממועד החזרתו של כל תפוס לידי הנתבע.

4.         קודם לחתימת ההסכם נחתם הסכם שכר טרחה אחר מיום 7.6.2010 (מוצג ד') בגין ייצוג משפטי לנתבע, שעניינו ליווי בשלבי החקירה הפלילית מול הגורמים הרלבנטיים עד לקבלת החלטה בדבר העמדה לדין, לרבות שימוע במידת הצורך. שכר הטרחה בגין הייצוג המשפטי-הפלילי, נקבע בסך השווה בשקלים ל- 30,000 יורו בתוספת מע"מ. עוד נקבע, כי ככל שיוגש כתב אישום יסוכם שכר הטרחה בגין הייצוג המשפטי, בנפרד.

5.         על-פי הנטען, פעלו התובעים עבור הנתבע וניהלו מגעים עם הגורמים הרלבנטיים לעניין שחרור התפוסים במשך כשנה וחצי. התובעים הדגישו, כי נדרשו לשעות רבות של טיפול משפטי, כולל פגישות, הגשת מסמכים לבית-המשפט, ניהול משא ומתן עם נציגי המדינה, התכתבויות שונות לרבות ייצוג הנתבע בהליכים שהתנהלו במדינת צרפת על-ידי שופט חוקר וכן ייצוגו מול מוסדות בנקאיים והכל, כדי להשיג שחרור מקסימלי מסכום התפוסים.

6.         במהלך תקופת ההסכם נפגשו התובעים עם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטים הממונים מטעמו על ניהול החקירה בפרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) ובפרקליטות המדינה, והכל על פי בקשת הנתבע ובמסגרת הנחיותיו, כדי לקבל את ההצעה המיטבית לעניין שחרור התפוסים, אשר לטענתו כולם בבעלותו (להמחשת הפעולות שנקטו התובעים, מוצג ז'). כחלק מהפעולות שננקטו, נסעו התובעים לצרפת ונפגשו עם שופט חוקר מקומי כדי לאפשר את כניסתו של הנתבע לצרפת מבלי שייעצר (מוצג ח').

7.         לטענת התובעים, הפעולות שנקטו גרמו להצלחה ראשונית ולשחרור סך של כ-26,000,000 ש"ח מהתפוסים המהווים כ-26% (להלן - הסדר הביניים) ולהשיבם לנתבע (מוצג ט/1 - הוראה של משטרת ישראל לבנק מזרחי מיום 7.9.2010 לשחרור סכום של 1,000,000 ש"ח, מוצג ט/2 - החלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 6.3.2011, המורה על שחרור 25,000,000 ש"ח). בגין שחרור הסכום האמור, שולם שכרם של התובעים בהתאם להסכם ובשיעור של 10%. התובעים המשיכו לפעול לשחרור סכומים נוספים מהתפוסים וניהלו משא ומתן אינטנסיבי עם גורמי המדינה. בתחילת חודש יולי 2011 העבירה המדינה לידיהם הצעה לפיה -מיתרת הכספים התפוסים (63,935,944 ש"ח) תחולט מחצית, ואילו המחצית הנותרת (31,967,972 ש"ח) תשוחרר ותושב לידי הנתבע. לטענתם, הנתבע דחה את ההצעה וביקש מהתובעים להמשיך לנהל משא ומתן על-מנת לשפרה. התובעים המשיכו וניהלו משא ומתן בעניין זה, קיימו פגישות רבות עם הגורמים מטעם המדינה בהתאם להנחיותיו של הנתבע ותוך תיאום עמו, ולא חסכו בזמן ובמאמצים, לרבות פגישות עם גורמים בכירים בפרקליטות המדינה.

8.         ביום 29.1.2012 ללא כל התראה מוקדמת, ולתדהמת התובעים, בשעה שעסקו במרץ בטיפול וייצוג הנתבע במסגרת משא ומתן לשחרור יתרת התפוסים ולגיבוש הסדר כולל בתיק, התקבל במשרדם מכתב הכולל את הודעת עו"ד איתן לירז (להלן - עו"ד לירז) לפיה, מונה משרדו לטפל בנושאים שבטיפולם, כאשר למכתב צורף ייפוי כוח חתום על-ידי הנתבע מיום 26.1.2012 (מוצג י'). התובעים הדגישו, כי הודעת עו"ד לירז נמסרה לאחר שהובאה לפני הנתבע הצעת המדינה לשחרור מחצית מיתרת הכספים התפוסים. בנסיבות אלה נטען, כי הנתבע העביר את המשך הייצוג בעניינו לעו"ד לירז בחוסר תום לב, לאחר שהתובעים, בעמל רב, העבירו לידיעתו את הצעת המדינה, והכל מתוך כוונה להשתחרר מההסכם (להלן - הפסקת ההתקשרות). התובעים הדגישו, כי על פי הסכם שכר הטרחה שנכרת בין הנתבע לבין עו"ד לירז (מוצג יב') התחייב הנתבע לשלם שכר טרחה בשיעור של 5% בלבד. זאת, לאחר שמרבית העבודה בעניינו הושלמה, בטרם העברת הייצוג והגשת כתב האישום בעניינו, במסגרת הסדר טיעון ושחרור חלק נכבד מיתרת התפוסים, אירעה זמן קצר לאחריה. בנסיבות אלה ניצל הנתבע את המצב שנוצר, וכדי להשתמט מתשלום שכר הטרחה על-פי ההסכם המגיע לתובעים, פנה לעו"ד לירז, שלאחר ימים ספורים בלבד גיבש הסדר כולל בין המדינה לנתבע, עליו עמלו התובעים, ואף שהשיג שיפור מסוים במהלך המשא ומתן עם המדינה, זה מהווה קצירת פירות והחוליה האחרונה על בסיס תהליך ארוך וממושך שניהלו התובעים עבור הנתבע. התובעים הטעימו, כי הנתבע פעל להפסקת ההתקשרות מבלי שפנה תחילה אליהם בטענה או בטרוניה כלשהי ומבלי שניתנה להם הזדמנות להוסיף או לתקן את מה שסבר שטעון תיקון.

9.         נוכח האמור טענו, כי יש לאכוף על הנתבע את ההסכם ולחייבו בשיעור שכר הטרחה שנקבע, על יסוד הצעת המדינה (עובר להפסקת ההתקשרות) לשחרר את מחצית יתרת הכספים התפוסים לידיו ובסך כולל של 3,196,797 ש"ח (כולל מע"מ), המהווים פיצויי קיום  כדי מלוא שכר הטרחה עליו הוסכם. לחלופין נטען, כי השכר הראוי המגיע לתובעים בגין השירות המשפטי שניתן לנתבע עבור שחרור התפוסים, עד למועד ביטול ההסכם, שקול לשיעור שכר הטרחה.

10.       התובעים הוסיפו וטענו כי לצד ההסכם ולבקשת הנתבע, ניתן טיפול משפטי נוסף בעניינן של שתי תביעות שהוגשו נגד חברה בניהולו ובשליטתו (מוצגים יא/1-יא/2) שבגינם לא שולם שכר טרחה המתחייב מהטיפול שהזמין (כעולה ממוצג יד'), בסך של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ לכל אחת מהן. כמו כן, נטען לתשלום שכר טרחה ראוי, בגין ניהול כספים של הנתבע, בארץ ובחו"ל, בדיקת הסכמי השקעות ומשא ומתן עם בנקים בארץ ובחו"ל וכן, ביצוע פעולות כספיות בנקאיות רבות. התובעים העריכו את שכר הטרחה עבור פעולותיהם בסך של 580,000 ש"ח המהווה שכר ראוי לשירות שניתן, כאמור, וכמקובל בפעולות מעין אלה. התובעים הוסיפו וטענו לשכר טרחה ראוי נוסף בשיעור של 88,160 ש"ח (כולל מע"מ) בגין ייצוג הנתבע על פי בקשתו לפני שופט חוקר בצרפת, במסגרת התיק הפלילי שהתנהל בעניינו שם, ועל-מנת לאפשר את כניסתו למדינה חרף ההליכים הפליליים שננקטו כנגדו באותה עת.

11.       לסיכום נטען, כי על הנתבע לפצות את התובעים ויש לחייבו בתשלום פיצויי קיום בגין הפרת ההסכם בשיעור שכר הטרחה, וכן לשלם שכר טרחה ראוי בגין הפעולות המשפטיות הנוספות (כפי שפורטו בסעיף 51 לכתב התביעה), ובסך כולל של 3,911,357 ש"ח.

12.       בעניינם של הנתבעת, בני המשפחה והחברה נטען, כי הנתבע רכש בכספים ששוחררו מהתפוסים (מוצג טז') שתי דירות מגורים (להלן - הדירות) ברחוב יהודה 40 בירושלים (כמפורט בהסכמי המכר - מוצגים יט/3-יט/4), שנרשמו על שם בני המשפחה (כעולה מנסח רישום לשכת המקרקעין - מוצגים יט/1-יט/2), וזאת במטרה להבריח נכסים אלה מנושיו הרבים. בית-המשפט התבקש להצהיר כי הדירות הנן בבעלותו של הנתבע, חרף רישום נוגד בלשכת רישום המקרקעין, כקבוע בסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל. התובעים הוסיפו וטענו, כי החברה הוקמה על-ידי הנתבע לצורך הברחת רכוש, ובעלי מניותיה מחזיקים במניות החברה מטעמו. לפיכך, התבקש בית-המשפט להצהיר, כי החברה הנה בבעלות הנתבע, על אף הרישום ברשם החברות.

13.       בהגנתם, טענו הנתבעים, כי התביעה הוגשה נוכח טענות רבות שהפנה הנתבע לתובעים, הן בעניין התנהלותם לשחרור התפוסים והן בקשר לפעולות שעשה עו"ד בייניש, ללא הרשאה, בכספים ששוחררו מהתפוסים והוחזקו בידיו בנאמנות, בטרם הפסקת ההתקשרות. בתמצית נטען, כי בתקופת ההסכם איבד הנתבע בהדרגה את אמונו בתובעים ופקפק ביכולתם לייצגו נאמנה מול גורמי המדינה ולגבש עבורו הסדר כולל בגדר הסדר טיעון נוכח החקירה הפלילית שהתנהלה כנגדו וכן בעניין שחרור התפוסים. הנתבע הדגיש, כי לא נתן את הסכמתו להסדר הביניים, לפיו הוחרגו לטובתו מתוך התפוסים סך של 25,000,000 ש"ח בלבד. כמו כן הלין על גביית שכר טרחתם של התובעים מכספים שהופקדו בידיהם הנאמנות (בחשבון נאמנות שניהל עו"ד בייניש) במסגרת עניין אחר, להלן. בנוסף טען לעיכוב ניכר בהעברת מלוא הכספים ששוחררו לידיו בשלבים, בניגוד לדרישתו וללא פירוט ודיווח על שנעשה בכספו עת הוחזק בידיהם. לטענתו, בעת שהתקבלו אצל עו"ד בייניש מקצת מהתפוסים ששוחררו על-ידי המדינה (26,000,000 ש"ח), פעל עו"ד בייניש בכספים אלו כראות עיניו, בין היתר, העביר את הכספים לחשבון שפתח במדינת שוויץ, שלא על פי בקשתו והנחיותיו של הנתבע.

14.       הנתבע הטעים, כי התובעים מיהרו לגבות סך של 2,500,000 ש"ח שכר טרחתם (המהווים 10% מהתפוסים ששוחררו), מתוך כספי תמורה שהגיעו לידיו הנאמנות של עו"ד בייניש מצד שלישי במסגרת עסקת מכר במקרקעין, המצויים ברח' כרמלית בתל-אביב           (להלן -  עסקת כרמלית), אף שאין כל קשר בין התמורה ששולמה בגין עסקת כרמלית, לבין ייצוג הנתבע לעניין שחרור התפוסים, בטרם אלה הועברו לידיו, בפועל. הנתבע פנה לתובעים פעמים רבות בטענות על חוסר שביעות רצונו מהתנהלותם, לרבות בעניין היעדר דיווח בחשבונות הנאמנות שניהל עו"ד בייניש, בקשר לכספים ששוחררו מהתפוסים ואשר הועברו לחשבון נאמנות בארץ ובחו"ל (בשוויץ), שלא על-פי הרשאתו, ואף ציין בפניהם, כי בכוונתו להפסיק את ההתקשרות עימם ולפנות לקבלת שירותים משפטיים מעו"ד לירז. בסופו של דבר, לאחר שהוצג לפניו הסדר טיעון כולל בעניינו, אשר כלל החזרת מחצית מיתרת הכספים התפוסים (בסך של כ-32,000,000 ש"ח) בלבד, דחה את ההצעה, חרף התנהלות התובעים אשר דחקו בו לקבלה, לאחר שטענו, כי לא ניתן להשיג הצעה טובה יותר עבורו ולאחר שהבהירו לפניו שככל שלא ייתן הסכמתו, לא יהיה בידם להמשיך את ייצוגו. בנסיבות אלה, לא נותרה בידו הברירה, אלא להודיע על הפסקת ההתקשרות עם התובעים.

15.       ואכן, כחודש לאחר סיום ההתקשרות, ופנייה לעו"ד לירז, הושג הסדר טוב יותר בהסכמת נציגי המדינה לפיו יחולט סך של 22,000,000 ש"ח בלבד והנתבע יקבל כ- 67% מיתרת הכספים התפוסים. נוכח האמור טען, כי הפסקת ההתקשרות עם התובעים נעשתה בתום לב, זאת לאחר שסבר כי ניתן לקבל תוצאה טובה יותר באמצעות טיפול של עורך-דין אחר, ולאחר שפקפק ביכולתם לייצגו, משאיבד את אמונו בהם, בין היתר, נוכח התנהלותם בכל הנוגע לניהול חשבונות הנאמנות וקבלת כספו.

16.       הנתבעים הדגישו, כי התובעים קיבלו שכר טרחה כולל בשיעור של 2,600,000 ש"ח ויש בו להוות שכר ראוי בגין פעולותיהם עד למועד הפסקת ההתקשרות. לחלופין נטען כי יש לקזז משכר הטרחה שייקבע את הכספים המוחזקים על-ידי התובעים בנאמנות אשר טרם הועברו לידי הנתבע. בהקשר זה יוער, כי במהלך הדיון הוגשה תביעה נפרדת בבית-משפט זה (ת"א 64489-10-13) כנגד עו"ד בייניש, על סך של 3,259,877 ש"ח, בטענה להפרת החובות המוטלים עליו, בין היתר, כנאמן על כספי הנתבע, ובשעה שלא השיב חלק מהכספים שהוחזקו בידיו הנאמנות, לנתבע. עוד יצוין, כי בעניין החברה, לא כפרו הנתבעים בטענות התובעים, ממילא לא הובאה כל טענת הגנה בכתבי הטענות (בתצהיר הנתבע, ובסיכומיהם). לפיכך ומטעם זה בלבד יש מקום לקבל את התביעה, כנגדה (תקנה 83 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) וליתן את הסעד המבוקש, בעניינה.

17.       בעניין הדירות נטען, כי אף שהנתבע יזם ומימן את רכישתן, אלה נרשמו על שם הנתבעת ובני המשפחה "...במסגרת התחשבנות בין בני המשפחה" ולא לצורך הברחת נכסים. הנתבע הכחיש את טענות התובעים לעניין שכר טרחה נוסף, בגין שירות משפטי אחר כנטען, זאת משלא נכרת כל הסכם שכר טרחה ומשלא נעשו פעולות של ממש בעניין זה. נוכח האמור, טען כי יש לדחות את התביעה.