פסק דין
1.לפני תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי לשיפוי המוסד בסך 30,974 ₪ בגין גמלאות שמשתלמות לנפגע תאונת דרכים מכוח ההסכם שהיה נוהג שנים רבות בין המוסד לבין חברות הביטוח, ואשר הסדיר את זכות שיבוב של המוסד בגין הגמלאות המשולמות לנפגע.
2.לפי ההסכם, מחוייבת הנתבעת לפצות את התובע בשיעור 55% בגין תשלומים ששילם לנפגע באותם מקרים בהם עשויה הנתבעת להיות אחראית מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי.
3.ביום 20.9.06 בדרכו לעבודה עת נהג ברכב מס' רישוי 66-743-28, נפגע מר יעקב ריבקין (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים. כתוצאה מן התאונה נחבל הנפגע בכל חלקי גופו ופונה לבית החולים איכילוב, ובעקבותיה סבל בין היתר מבעיות נפשיות.
4.בהיות התאונה תאונת עבודה הגיש הנפגע תביעה לקביעת דרגת נכות למחלקת נפגעי עבודה של התובע, שם נקבעה לו ביום 24.2.10 נכות נפשית בשל התאונה בשיעור 10% על פי תקנה 34 (ב).
5.בנוסף לאחר התאונה, פנה המבקש במקביל בתביעה גם לענף הנכות הכללית של המוסד לביטוח לאומי. במסגרת זו עבר המבקש שורה של בדיקות, ובסופו של דבר נקבעה לו נכות רפואית בגין בעיותיו השונות, וביניהן נכות בשיעור של 40% בגין תסמונת פוסט טראומטית PTSD)), והוא החל מקבל גמלת נכות כללית.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובע:
6.התובע טוען בסיכומיו כי כתוצאה מהתאונה הוא שילם וישלם לנפגע סכומי כסף במסגרת זכאותו לקצבת נכות, וכי מכוח ההסכם והחוק, כאמור, על הנתבעות לפצותו בסך 55% בגין הקצבאות שהועברו ויועברו על ידיו לנפגעת. התובע מאשר כי הועבר לידיו מידי הנתבעת עד היום סכום של 12,491 ₪ בגין נכות שנקבעה לנפגע בענף נפגעי עבודה של התובע, אך טרם הועבר הפרש הפיצוי בגין קצבאות הנכות הכללית שמשלם לנפגע בשל נכותו הנפשית בשיעור 40% עקב התאונה, כפי שנקבע בענף נכות כללית של התובע.
7.התובע מסביר, כי אין ספק שהנכות הנפשית ממנה סובל הנפגע שנקבעה בענף נכות כללית קשורה במלואה לתאונה. הקשר הסיבתי בין הנכויות שנקבעו לבין התאונה, כך נטען, הינו ברור ועולה הן מתוך המסמכים הרפואיים בעניינו של המבקש, הן מעצם היעדר עבר רפואי רלבנטי, והן מתוך הפרוטוקולים של הועדות הרפואיות במוסד. התובע אף מפנה לפסיקה עניפה ממנה עולה כי בתביעות שיבוב על בתי המשפט לראות בקביעות הרופאים בועדות המל"ל השונות קביעות מחייבות כל אימת שעולה קשר סיבתי בין הנכות לתאונה. (ראה למשל רע"א 436/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי 11.5.09).
8.בנוסף סבור התובע בנוגע לגובה הנכות כי על בתי המשפט לבכר את גובה הנכות כפי שנקבעה באותו ענף אליו מתייחסת התביעה, קרי במקרה הנוכחי ענף נכות כללית. גם בהקשר לסוגיה זו מפנה התובע לפסיקה ענפה, לפיה בתי משפט ביכרו את גובה הנכות כפי שנקבע בענף נכות כללית על פני גובה הנכות שנקבעה בועדה לנפגעי עבודה (ראה למשל ת"א (י-ם) 8773/07 המוסד לביטוח לאומי נגד נגה חברה לביטוח בע"מ 4.2.10).
9.אי לכך לטענת התובע, הנתבעת חייבת לפצותו בסך נוסף של 30,974 ₪ וכן, ריבית על פי ההסכם בין הצדדים.
טענות הנתבעת
10.לטענת הנתבעת, בראש ובראשונה המוסד לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין גמלת הנכות הכללית המשולמת על ידיו לבין התאונה, וקביעת נכות בענף נכות כללית אינה נופלת בגדר הוראות סעיף 6 ב לחוק הפלת"ד.
11.לטענת הנתבעת, הפסיקה, אשר הובאה על ידי התובע, לפיה לקביעות רופאי המל"ל עדיפות על פני מומחי ביהמ"ש ככל שניתן להסיק קשר סיבתי בין הנכות לתאונה, וכי בתי המשפט מבכרים את הנכות כפי שנקבעה בענף נכות כללית על פני ענף לנפגעי עבודה, אינה רלוונטית לאור הלכה חדשה אשר נקבעה בשורת פסקי דין חדשים מהעת האחרונה. לפי הלכה חדשה זו, כשתביעת הניזוק כנגד המזיק נידונה ראשונה, ונתקבלה במסגרת ההליך קביעה שיפוטית ביחס לנכות, תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי. (רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המל"ל 21.8.12, ע"א 4921/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ 29.1.09), ע"א 2135/06 בולוטין נ' הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' 29.6.08.
אי לכך, לטענת הנתבעת, קביעות מומחי ביהמ"ש גוברות על הנכות הכללית שנקבעה במל"ל, ויש להוכיח את הקשר הסיבתי בין התאונה לנכות ככל עניין שברפואה, ע"י המצאת "חוות דעת רפואית" ערוכה כדין לפי התקנות, אך הוא לא עשה כן. יתרה מזאת, לטענתה, בעניינו ניתנה קביעה ע"פ דין ע"י ועדת המל"ל בענף נפגעי עבודה, אשר הינה שוות ערך לקביעת מומחה ביהמ"ש, ואשר שימשה את הנפגע בתביעתו ללא שאיש חלק עליה, ואי לכך קביעה זו, לאורה ניתנה לנפגע נכות בשיעור 10% בלבד, תשמש גם את תביעת השיבוב.
12.הנתבעת אף מדגישה כי לעומת הוועדה הרפואית הפועלת במסגרת ענף נפגעי עבודה, עליה חלה החובה להתייחס לזיקה הסיבתית שבין הפגיעות השונות מהן סובלים הנפגעים, ובהיעדרה אין נקבעת נכות, הרי בענף נכות כללית אין הוועדה נדרשת לקשר שבין הנכויות השונות לבין אירוע מסוים, ומשכך בכל מקרה קביעות הועדה לא מבססות קשר סיבתי בין הנכות לתאונה. הנתבעת אף דוחה את טענות המוסד כי ביהמ"ש ישים עצמו במקרה דנן כמומחה רפואי ויקבע את הקשר בין הנכות לתאונה.
13.בנוסף, בבואה לשלול את הקשר הסיבתי בין הנכות הכללית לתאונה, הנתבעת נסמכת אף על המועד שבו נקבעה הנכות הכללית כמתחילה החל מיום 1.1.11, ולא מיום התאונה.
14.זאת ועוד, לטענת הנתבעת, במקרה הנדון אף מתקיים השתק שיפוטי, באשר התובע מבקש לסתור בתביעתו את קביעותיו שלו, לפיהן, נכותו של הנפגע בשל התאונה עומדת על 10% בלבד. מאחר ובהליך תביעת נכות מעבודה שהוגשה על ידי הנפגע קבע המוסד לביטוח לאומי כי הנכות הינה בשיעור 10% בלבד, הוא מושתק מלטעון אחרת בהליך דנן בפני בית המשפט.
15.הנתבעת אף מוסיפה כי ניכר שדרכו של התובע נגועה בחוסר תום לב, וכי היא מהווה ניצול לרעה של הליכי המשפט. הנתבעת הפנתה לפסיקה אשר הדגישה את חובת תום הלב, היושר וההגינות הנדרשים מצד להליך בכלל ומרשות מרשויות המדינה בפרט.