המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בהתאם להסכמת הצדדים התביעה נדחית, וכל אשר נותר לי לדון הינו בשאלת ההוצאות בגין הדחיה.

המדובר בתביעת שיבוב מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי שהגיש התובע בגין תשלומים ששילם לנפגע תאונת דרכים מיום 11.7.03 בסכום של למעלה מחצי מליון ₪. התאונה ארעה בעת שהנפגע נהג ברכב מ.ר. 1940315, שהיה מבוטח באותה העת על ידי הנתבעת.

המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים נגעה לשאלה באם הרכב שבו נפגע התובע היה בגדר "רכב מעביד", חרף העובדה כי היה רשום במועד התאונה על שם חברת רם צח תברואה בע"מ (להלן: "צד ג'"), שלא היתה מעבידתו של הנפגע במועד התאונה.

לטענת הנתבעת יש לחייב את התובע בהוצאותיה בגין ההליך המשפטי המיותר שנקט התובע, שכן אילו היה התובע מברר מלכתחילה את מלוא העובדות הרלבנטיות היה מגיע למסקנה שמדובר ברכב שהיה ב"שירות המעביד", על אף שהרישום היה על שם צד ג', ולא היתה מוגשת תביעה זו. מה גם שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, יממה אחת לפני התיישנותה, דבר המסביר מדוע הוגשה ללא עריכת בירור מספק.

לעומתו טוען התובע כי הסוגיה של הגדרת "רכב מעביד" כך שיכלול גם רכב שאינו רשום על שם המעביד אולם יוכח כי הבעלות הקניינית בו היא של המעביד, הוכרעה רק במהלך שנת 2011 ברע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2.6.11), כך שבמועד הגשת התביעה בחודש 7/10 עדיין לא היתה פסיקה מחייבת בסוגיה זו אשר הועמדה להכרעת בית המשפט העליון על ידי התובע במספר בקשות שאוחדו.

התובע מוסיף וטוען כי בעקבות פניה שנעשתה לנתבעת בחודש 12/09 ותשובתה של זו האחרונה כי מדובר ב"רכב מעביד", ערך התובע בירור אצל המעביד וקיבל תשובות שמהן לא היה ברור כי הבעלות ברכב אכן הועברה למעביד קודם לתאונה, ולפיכך לאור תחולת ההתיישנות היה צורך בהגשת התביעה ללא השלמת הבירור.

התובע עוד טוען כי לאחר הגשת התביעה ניתנו על ידו לנתבעת ארכות להגשת כתב הגנה עד למיצוי הבירור על ידו, אולם פניותיו לב"כ הנתבעת לקבל את מלוא המסמכים והמידע שיסייע לו בבירור לא נענו עד לאחר החלטתי מיום 5.3.12, החלטה אשר הביאה לגילוי מלוא המסמכים הנדרשים כך שהתובע השתכנע כי אכן מדובר ב"רכב מעביד".

לאור כל האמור לעיל, ובדומה לקביעת כב' השופט דאוד מאזן בת.א. 53406-08-10 (29.11.12), גם אני סבורה כי אין מקום לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, על אף שאין ספק כי נגרמו לה הוצאות בגין ההליך המשפטי. ראשית, ובעיקר, בשל העובדה כי במועד הגשת התביעה טרם היתה הכרעה בביהמ"ש העליון ולפיכך היה מוצדק, מבחינת התובע, להגיש את התביעה כדי למנוע התיישנותה.

שנית, במקרה דנן התרשמתי כי הנתבעת לא הקלה עם התובע ולא סיפקה את המידע שהיה נדרש לבירור הסוגיה לגופה עד לאחר החלטתי מיום 5.3.12. אמנם נכון כי פניית התובע, ככל הנראה לראשונה, כבר היתה בסמוך למועד ההתיישנות כך שלא היה סיפק לברר את מלוא המידע הנדרש ולייתר הגשת התביעה, אולם מנגד, המידע שמסר המעביד (שהנתבעת באה בנעליו למעשה כמבטחת רכבו) לא היה מלא באופן שאיפשר לתובע להגיע למסקנה נחרצת בענין הבעלות ברכב.

משכך, אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ב, 12 מאי 2012, בהעדר הצדדים.