המוסד לביטוח לאומי ירושלים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

ביום 16.4.03 נפגע מר קורין יהושע (להלן: "הנפגע") בתאונת דרכים, בעת שנסע ברכב בכביש 444. הנפגע קיבל משכורת מחברת יחיעם שירותי שדה בע"מ (להלן: "שירותי שדה"), והבעלות ברכב היתה רשומה על שם חברת יחיעם יבוא ושיווק חלקים בע"מ (להלן: "יבוא ושיווק"). בעקבות התאונה שילם התובע וימשיך לשלם לנפגע גמלאות נכות בסכום כולל של 1,840,228 ₪. הנתבעות הן חברות הביטוח שביטחו את הרכב.

התובע פנה אל הנתבעות בדרישה כי ישפו אותו בשיעור של 80% מסכום הגמלאות ששילם וישלם לנפגע, וזאת לפי הסכם השיפוי שנכרת בין התובע לבין חברות הביטוח בשנת 1979 (להלן: "הסכם השיפוי"). משנדחתה דרישתו של התובע, הוגשה התביעה שבפניי, לתשלום סך של 1,783,303 ש"ח.

בבסיס המחלוקת בין הצדדים עומדת שאלת פרשנותו של מסמך הבנות מיום 12.11.1990, שנועד להבהיר סוגיות מסויימות בהסכם השיפוי.

אין חולק כי כאשר עובד נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ברכב המעביד, כשהנסיעה היא לצרכי המעביד, קיים פטור מחובת שיפוי כלפי התובע. המחלוקת היא בשאלה מהו "רכב המעביד".

לדידו של התובע, כאשר עובד שנפגע בתאונת דרכים נהג ברכב שאינו רשום במשרד הרישוי על שמו של המעביד, עומדת לתובע זכות שיפוי לפי הסכם השיפוי. על כן, במקרה דנן, הואיל והרכב בו נסע הנפגע היה רשום על שמה של חברת יבוא ושיווק, ולא על שמה של חברת שירותי שדה, המעביד, זכאי התובע לשיפוי מאת הנתבעות.

לדידן של הנתבעות, מה שקובע הוא הבעלות הקניינית ברכב בו נהג הנפגע, ולא הרישום הפורמלי במשרד הרישוי. על כן, אם הבעלות הקניינית ברכב נתונה למעביד, פטורות הנתבעות מחובת השיפוי כלפי התובע, גם אם הרכב רשום במשרד הרישוי על שמו של צד ג'.

דיון והכרעה

ס' 4(א) להסכם השיפוי קובע:

"מוסכם בין הצדדים כי כאשר הנפגע, נפגע בתאונת עבודה כמשמעה בחוק והוא זכאי לגמלאות לפי פרק ג' לחוק, והחברה היא המבטחת של מעבידו- לא תהא החברה חייבת לפצות את המוסד".

במרוצת השנים התגלעו מחלוקות בענין אופן יישומו של ס' 4(א) להסכם השיפוי. נוהל בין הצדדים משא ומתן שהבשיל לכדי הסכמות, שהועלו על הכתב במכתב מיום 12.11.1990 (להלן: "מסמך ההבנות").

סעיף ג' למסמך ההבנות קובע:

"נפגע עובד בתאונת דרכים שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, תוך כדי נסיעתו – כנוהג או כנוסע – בין אם ברכב שלו, או ברכב המעביד, ובין אם ברכב שכור על ידו או ע"י המעביד, או עקב השימוש בו- כשלמעביד יש ענין בנסיעה זו והנסיעה היא לצרכי המעביד- אין ולא תהיה למוסד זכות שיבוב- והוא לא יגיש דרישות או תביעות שיבוב- מהמבטח של רכב המעביד, או מהמבטח של השימוש ברכב הפרטי, בגין הגמלאות לעובד שנפגע כאמור."

לדידי יש לפרש את הסכם השיפוי ומסמך ההבהרות כדרך שמפרשים כל חוזה.

חוזה מתפרש על פי כוונת הצדדים לו, ולא על יסוד האופן בו פורש בפסיקה דבר חקיקה כזה או אחר, גם אם הוא עוסק בסוגיות דומות.

הכלל הוא שחוזה מתפרש על פי המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים בקשו במשותף להגשים. בראש ובראשונה מתחקים אחר אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף, ואם זה אינו ברור, או אינו קיים, אזיי יתפרש החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית:

"כידוע, חוזה מתפרש על פי תכליתו, ותכלית זו היא בראש ובראשונה, התכלית הסובייקטיבית המבטאת את אומד דעתם של הצדדים לחוזה, לאמור: "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים בקשו במשותף להגשים" ... אולם לעתים נתקלים אנו בקשיים לאתר את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, ואז נוהגים לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות ללמוד באמצעותה על ה"המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים", וממנה מנסים להקיש למקרה המסוים העומד לדיון" (ע"א 5483/02 שיכון עובדים בע"מ ואח' נ' עיריית חולון").

ראה גם ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ ואח' נ' סונול בע"מ:

"... ובהעדר נתונים כדי לעמוד על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, נוהגים לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות לאתר את "המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים". במסגרת זו נבדקת, בין היתר, תכליתו העסקית-כלכלית של החוזה...".