המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית נ' שחר ואח'

פסק דין

השופט א' אליקים [אב"ד]

מבוא ומהותה של המחלוקת

1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה שניתן במסגרת המרצת פתיחה 12254-09-12 (כבוד השופטת נסרין עדוי) בו נקבע כי כספים שהפקיד בחייו המנוח שמואל שחר ז"ל (להלן-המנוח) בקופת גמל, אינם בכלל עזבונו וכי כספים אלו שייכים למשיבה 1 (להלן-המשיבה), אלמנתו של המנוח שהינה המוטבת לענין אותם כספים.

2.המערער שלבקשתו הוטל עקול זמני על כספי קופת הגמל עוד במהלך חייו של המנוח, מבקש לבטל את פסק הדין ולקבוע כי העיקול על כספי החסכון שהפקיד המנוח בקופת הגמל, גובר על זכויות המשיבה כמוטבת ולכן הכספים מהווים חלק מעזבונו, זו גם עמדת משיב 2, מנהל העזבון. המשיבה בהסתמך על הוראות סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן-חוק הירושה) דרשה את הכספים כמוטבת, (בפועל הכספים הועברו לידה לאחר פסק דינו של בית משפט קמא).

רקע עובדתי

3.ביום 5.2.1996 עת היה המנוח שכיר במשרד המשפטים, הוא הצטרף לקופת גמל לתגמולים ופיצויים שבניהול המשיב 3 והורה לשלם לאחר פטירתו את הסכומים שיצטברו בקופה לאשתו, המשיבה (חלק מנספח ו' למוצגי מנהל העזבון).

4.בשנת 2003 הואשמו המנוח ושלושה שמאים אחרים בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים ואיסור הלבנת הון וזאת בגין שכר טרחה שגבו עת עבדו עבור המערער (ת"פ 219/03 של בית המשפט המחוזי בחיפה). במסגרת ההליכים הפלילים בהסכמת המנוח ואשתו רוכז ביום 23.2.2003 סכום של 9,423,785 ש"ח בחשבון בנק הרשום על שם המנוח ואשתו ואשר מתנהל בסניף הבנק הבינלאומי הראשון בחיפה והוסכם כי הכספים בו יוקפאו, (בתאריך 30.9.2003 קבע בית המשפט במסגרת ההליך הפלילי כי הסכום המוקפא יעמוד על 6,450,337 ש"ח, נספח 7 למוצגי המערער).

5.המערער הגיש ביום 30.10.2003 תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המנוח ושלושה נתבעים אחרים (ת.א. 921/03), ביחד עימה ביקש להטיל עיקולים זמניים אצל מחזיקים שונים ביניהם, כספים המוחזקים בסניף הנ"ל של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (נספח 3 למוצגי המערער) וכספי קופת גמל המנוהלת ע"י המשיב 3. בהסכמה הועמד סכום העקול הזמני על הכספים שבחשבון הבנק הבינלאומי בגובה הסכום המוקפא, 6,450,337 ש"ח, (נספח 8 למוצגי המערער), התביעה עדיין מתבררת בבית המשפט.

6.לימים הורשע המנוח ביחד עם האחרים והוא נדון לעונש מאסר בפועל. בגזר הדין נקבע בין השאר כי מתוך כספי החשבון המוקפא יחולט סכום של 2,395,974.5 ש"ח אותו יש להעביר למערער.

7.המנוח נפטר בתאריך 11.11.2008 וביום 26.2.2012, ניתן צו ירושה על ידי בית המשפט לענייני משפחה במסגרת ת.ע. 43554-08-11 ות.ע. 43562-08-11 (נספח ב' למוצגי מנהל העזבון) לפיו נקבעה המשיבה כיורשת היחידה של המנוח, כספי העזבון טרם חולקו בשל מחלוקות שונות שבין מנהל העזבון, המשיבה והמערער.

8.לאחר פטירת המנוח, בשנת 2009 הפכו הכספים בקופת הגמל לנזילים (ראו מכתבו של בנק יהב מיום 20.5.2013 חלק מנספח ו למוצגי מנהל העזבון). בקופת הגמל לא נצברו סכומים לתשלום פיצויים ונכון ליום 31.12.2011 היה בקופה "חסכון מצטבר להון בקופה לתגמולים" בסכום של 125,497.86 ש"ח, לאחר פסק הדין של בית משפט קמא הסכום במלואו הועבר למשיבה.

קביעותיו של בית משפט קמא

מדובר בקופת גמל לתגמולים שהינה קופת חסכון וצבירה, שהעמית זכאי לקבל הכספים בתום תקופה מסוימת, במקרה של פטירה המוטב זכאי לקבל הכספים. בהסתמך על סעיף 147 לחוק הירושה וההלכה שנפסקה בע"א 477/79 עזבון בכר שלום נגד בכר (27.7.1981), כספי התגמולים אינם בכלל העזבון.

להבחנה בין כספי חסכון לבין כספי ריסק, הנטענת על ידי המערער, אין כל תוקף כשמדובר בקופת תגמולים, המחוקק התכוון להוציא מכלל העזבון את הכספים המשולמים על פי קופת תגמולים עם פטירת העמית, חיזוק לקביעה זו מצא בית משפט קמא בעובדה כי הכספים לא היו נזילים במועד הפטירה, אלא רק בשנת 2009.

דיון

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור כי דין הערעור להידחות.

9.הסוגייה שבמחלוקת טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון וכל צד מוצא תמיכה לטענותיו בפסקי דין שונים של בתי המשפט המחוזי או השלום, בהם התבררו מסגרות עובדתיות שונות (לעיתים דומות). עוד יצוין כי ביום 1.9.2013 ענין דומה הובא להכרעה בבית המשפט העליון במסגרת רע"א 2083/12 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ניצה פדן, אלא שברוב דעות הוחלט שלא לתת רשות ערעור, כך שקביעותיו של כב' השופט י' דנציגר נותרו כדעת יחיד שלא שימשה להכרעה במחלוקת (הצדדים לא איזכרו פסק דין זה בטיעוניהם, ייתכן בשל עיתוי קבלתו-1.9.2013 וייתכן משום שאין בו קביעה מחייבת שניתן להסתמך עליה). כב' השופט דנציגר מנתח בצורה מקיפה את המצב המשפטי הקיים וניתן להסתמך על ניתוח זה גם בעת בחינת טענות הצדדים.

10.לטעמי השאלה המרכזית שעל הפרק הינה משמעותו של עיקול זמני בעת פטירת החייב, שכן זכויותיו של המערער בדיון שבפנינו הן מכח עיקול זמני ולא מעבר לכך.

אזכיר מושכלות יסוד בענין מהותו של עיקול. עיקול מקנה למעקל זכות דיונית בלבד, הוא לא מקבל מעמד קניני מועדף בנכסי החייב ואין לו עדיפות כלפי צדדים שלישיים, זכותו מתמצית בנושא אחד בלבד, מרגע הטלת העיקול, לא יכול החייב לבצע דיספוזיציה בנכס. רק לאחר שיזכה המעקל בתביעתו והעיקול הזמני ייהפך לקבוע, יוכל לבקש לממש את העיקול ולהעביר לבעלותו את הנכס המעוקל (בכפוף להתקיימות תנאים שונים, למשל התמודדות מול מעקלים אחרים).