הלמן נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

המינוי:

אני ממנה בזאת את ד"ר תמיר גפן, מרח' מקדונלד 20/28 רמת גן, לשמש מומחה –יועץ רפואי (להלן: המומחה) כדי ליתן חוות דעתו בעניינו של מר יהושע הלמן (להלן: התובע) בשאלות שיפורטו להלן וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה.

מערכת העובדות המוסכמות אשר על בסיסן מתבקשת חוות דעתו של המומחה:

התובע יליד 17.10.1949.

בין השנים 1978 – 2011 הועסק התובע במפעל בתעשייה האווירית בבנין F110 כטכנאי מטוסים.

תפקיד התובע היה תיקון ושיפוץ אבזרי מנוע.

התובע עבד חמישה ימים בשבוע, כתשע שעות ביום, וכן שעות נוספות מידי פעם.

במסגרת עבודתו נחשף התובע באופן יומיומי לחומרים רעילים ומסוכנים מסוגים שונים: דלק סילונים, טריכלורואתילן, דלק, נפט, בנזן וממסים אורגניים שונים (מצ"ב גליונות הבטיחות ומפרטי החומרים).

החשיפה לחומרים היתה דרך מערכת הנשימה, ודרך מגע עם העור (התובע לא עבד עם ככפות מכיוון שזה הפריעלו בעבודה). החומרים מגיעים למפעל במיכלים סגורים של 200 ליטרים, ומוזרמים באמצעות משאבה לתוך חלקי המטוסים הנבדקים. במהלך התיקון חלקי המטוסים פתוחים, והחומרים שמוזרמים אליהם נשאפים על העת על ידי הטכנאים.

מבקרים שהגיעו למקום, התלוננו על סירחון כבד כאשר פתחו את הדלתות הסגורות והתקשו לנשום.

אופי העבודה כטכנאי דרש חשיפה לחומרים אלו בביצוע פעולות שונות: חומר מסוג SPIRDANE BT – נוזל כיול אשר שימש בעת ניסוי הכלים; KEROSENE, TRICHLOTOETHELENE אשר משמשים לניקוי החלקים לאחר שפורקו; מסיר שומנים כגון קלינסון וכן חומרים אחרים כמפורט במפרטים המצורפים.

על גבי החומרים קיימת אזהרה כי יש לעבוד במקום מאוורר, אולם משנת 1978 – 2002 עבד התובע במקום סגור. רק לאחר ביקורת של משרד העבודה שהתקיימה בשנת 2002 נבנתה מערכת איוורור מיוחדת המותאמת לשימוש בחומרים אלה.

התובע עבר במבנה שגודלו כחמישים מטרים על עשרים מטרים, ללא חלוקה לאגפים. הדלתות היו סגורות כל העת, משום שהעבודה על החלקים השונים חייבה שמירה על טמפרטורה קבועה ולכן הייתה במקום מערכת קירור – ולא איוורור! – ששמרה על הטמפרטורה הקבועה.

עד לשנת 2002 לא הותקנה במקום מערכת איוורור! למעשה מערכת הקירור שעבדה על אידוי, הרעה את המצב ופיזרה את אדי החומרים בכל המבנה, על שלוש קומותיו.

מרבית שעות העבודה של התובע חייבו חשיפה לחומרים המסוכנים, משום שזו מהות העבודה. התובע לא עסק בעבודה משרדית. במהלך יום העבודה היתה הפסקה אחת לארוחת צהריים בת כשעה.

יש לזכור שהתובע עבד לצד טכנאים נוספים באותו מבנה (כשנים עשר טכנאים), וגם כאשר התובע לא עסק באותו רגע בניקוי או כיול, הרי שהטכנאים שלצידו עסקו בכך (הדבר דומה לחלל בו מעשנים וחשופים לעישון פסיבי).

חשיפתו של התובע לחומרים מסוכנים מוערכת כ-6 שעות נטו בכל יום עבודה.

בשנת 2004 לערך, לאחר שהתובע חלה במחלת פרקינסון כתוצאה מתנאי עבודתו, הופחתה משרתו לחצי משרה, עד לפיטוריו בשנת 2011. מחלת הפרקינסון הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי. מחלת הריאות לא הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

השאלות בהסכמת הצדדים עליהן מתבקש כב' המומחה לענות: