הליוס סחר בינלא נ' ארמנדו מוצרי צריכה בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה כספית בסך 1,858,069 ₪, אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעים. בבסיס התביעה עומד הסכם בו התקשרו התובעת (להלן: "התובעת" ו/או "הליוס"), והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" ו/או "ארמנדו") ביום 21.9.05, לפיו ביקשו הצדדים להסדיר ביניהם יחסיהם המסחריים במסגרת מיזם משותף ליבוא של פריטים ומוצרים מסין (להלן: "ההסכם").

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "הנתבעים"), הוגשה מכח ערבותם הנטענת להתחייבויותיה של ארמנדו כלפי הליוס, כפי שהובאה לידי ביטוי במסגרת הוראות ההסכם.

בקשת רשות להתגונן הוגשה על ידי הנתבעים ונתמכה בתצהיריהם של הנתבעים 2 ו – 3 (בש"א 174838/06).

ביום 29.10.06, התקיים בפניי דיון בבקשת הרשות להתגונן שהגישו הנתבעים, במהלכו נחקרו הנתבעים 2 ו – 3, על תצהיריהם. בתום חקירת מצהירי הנתבעים, הודיעו הצדדים כי הגיעו לכדי הסכמה כי תינתן לנתבעים הרשות להתגונן באופן שהטענות שהועלו בתצהירי הנתבעים ישמשו כתב הגנה.

ביום 9.3.08, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, במסגרתו אוחד הדיון בגין כלל חובותיה הנטענים של ארמנדו כלפי הליוס. בעקבות האמור הגישה ארמנדו ביום 7.5.08, כתב הגנה מתוקן.

במסגרת הליך ההוכחות הובאו בפניי ראיות הצדדים ונשמעו העדויות כדלקמן: מטעם התובעת נשמעה עדותו בעל פה של עו"ד עוזי ברק אשר היה זה שניסח את ההסכם לפי בקשת התובעת (להלן: "עו"ד ברק"), כן נשמעה עדותו בע"פ של עובד התובעת, העד חיים עשת (להלן: "עשת"). על תצהירים שהוגשו מטעם התובעת נחקרו העדים: מר יובל בן אבא, המשמש כמנהל אצל התובעת (להלן: "יובל"), העדה נורה אליזבט פרל, המשמשת כמנהלת תיקי לקוחות אצל התובעת (להלן: "נורה"), וכן מנחם בן צבי המשמש אף הוא כמנהל אצל התובעת (להלן: "מנחם"). מטעם הנתבעת נחקרו על תצהיריהם מנהליה של ארמנדו הם הנתבע 2 (להלן: "צבי"), וכן הנתבע 3 (להלן: "שולמן").

במהלך ההליכים המקדמיים הבעתי בפניי הצדדים לא אחת דעתי לפיה ראוי כי בשל המחלוקות החשבונאיות בתיק, ישקלו להעביר את ההכרעה בעניין לרו"ח. בסופו של יום, בשל סיבות שלא פורטו בפניי, לא השכילו הצדדים לעשות כן, ובשל כך נותרה ההכרעה במחלוקת לפתחי.

בהתאם להחלטתי מיום 10.6.10, הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעת.

ב. הרקע

התובעת הינה חברה פרטית אשר עיסוקה בין היתר הינו יבוא מסין של מוצרים מתחום האמבטיה ובכלל זה מקלחונים ומוצרים נלווים.

הנתבעת 1, היא ארמנדו, הינה חברה פרטית אשר התאגדה ביום 8.7.04 (תדפיס רשם החברות של ארמנדו צורף כנספח א' לכתב התביעה המתוקן של התובעת). על פי רישומי רשם החברות המצ"ב, הנתבעים 2 ו-3, הינם בעלי מניותיה ומנהליה של ארמנדו.

ביום 21.9.05, נחתם בין הצדדים הסכם המסדיר את היחסים ביניהם במסגרת הקמת המיזם המשותף לשם יבוא לישראל של מוצרים מסין הכוללים מוצרים נלווים למקלחות. כפי המוסכם פעילות משותפת זו בוצעה במסגרתה של ארמנדו.

כפי המוסכם על הצדדים על פי ההסכם, מימנו הצדדים בחלקים שווים את כל עלות היבוא של המוצרים, כאשר מתוך מחזור המכירות של ארמנדו יש לנכות סך של 15% בגין הוצאות המכירה (להלן: "הוצאות המכירה"). בהתאם לנקבע על פי ההסכם על ארמנדו להעביר למיזם המשותף את מלוא תמורת המכירות בניכוי הוצאות המכירה בשיעור של 15% כאמור, ומתוך הסך האמור זכאית התובעת למחצית (ראה סעיפים 3 ו-5 להסכם).

על פי ההסכם, ההתחשבנות בין הצדדים אמורה היתה להיעשות בסוף כל חודש על סמך דוח מכירות מפורט שהנתבעת מסרה לתובעת ביחס לחודש הקודם. מחצית מהתמורה לפי אותו דוח, בניכוי הוצאות המכירה , היתה אמורה להימסר לידי התובעת בשקים מעותדים.(ראה סעיף 6 להסכם).

בנוסף להסדרת דרך הפעולה וכן ההתחשבנות בין הצדדים במסגרת המיזם המשותף הסכימו הצדדים על דרך הפירעון של חובות עבר שהיו לנתבעת כלפי התובעת בסך של 1,669,963 ₪ (להלן: "החוב" ו/או "חוב העבר"; פירוט החוב צורף כנספח ב' להסכם). יוער כי חובות העבר הורתם בגין סחורות שנמכרו במסגרת המיזם המשותף עד לסוף חודש יולי 2005, קרי: טרם חתימת ההסכם. בסעיף 11.3 להסכם נקבע כי חוב העבר ישולם על ידי ארמנדו: "ב – 12 תשלומים רצופים ושווים החל מחודש ספטמבר 2005 בהתאם להמחאות קיימות, כאשר ממוצע הפירעונות הוא ה – 15 לכל חודש".

כן נקבע במסגרת סעיף 12 להסכם כי לצבי וכן לשולמן ישנו חוב אישי לתובעת בסך של 140,000 ₪ (להלן: "החוב האישי"), אותו התחייבו לשלם על פי המועדים שנקבעו במסגרת הסעיף האמור.

במסגרת סעיף 13 להסכם נקבע כי צבי ו-שולמן יערבו בחתימתם: "על גבי כל שיק שנמסר ו/או יימסר להליוס בגין החוב ו/או בגין החוב האישי ו/או בגין ההתחייבות של ארמנדו כלפי הליוס ע"פ חוזה זה". בהמשך נקבע כי התחייבותם זו של השניים מהווה תנאי בהסכם, אשר הפרתו מהווה הפרה יסודית של ההסכם. בנוסף, בסיפא להסכם הצהירו צבי ו-שולמן כי הינם מקבלים על עצמם למלא את כל ההתחייבויות המוטלות עליהם ועל ארמנדו כמפורט בהסכם.

תביעה זו הוגשה על ידי התובעת לטענתה לאחר שביום 29.6.06, הודיעו הנתבעים 2 ו – 3 לתובעת כי לאור מצבה של ארמנדו, לא יוכלו לפרוע את התחייבויותיהם כלפיה, וכן לאחר שהלכה למעשה המחאות רבות אשר נמסרו לתובעת לא כובדו מסיבת א.כ.מ.