הלאומית בארץ ישראל ואח' נ' קואופרטיב הנמל החדש

החלטה

1.בפני בית הדין בקשה לסעד קבוע שהוגשה במסגרת תיק ס"ק 3386-12-09. במסגרת הבקשה לסעד העיקרי הוגשה גם בקשה לסעד זמני שנדונה ובמסגרתה ניתנו שתי החלטות של בית הדין שכמו כל החלטה בסעד זמני הממצאים העובדתיים שנקבעו בהן היו ממצאים לכאוריים. עד לרגע זה הבקשה לסעד עיקרי תלויה ועומדת בפני בית הדין.

2.הבקשה לסעד עיקרי נקבעה לדיון בפני בית הדין בסופו של דבר ליום 25.02.10. יום אחד טרם מועד הדיון, ביום 24.02.10, ניתנה החלטת בית הדין אשר לפיה מאחר שעלה מתצהירי עדות שהוגשו על ידי הצדדים במסגרת הבקשה העיקרית שמצויינים שם עובדות ואירועים אשר מועדם לאחר המועדים הרלוונטיים לתיק העיקרי – מופנית תשומת לב הצדדים שבמסגרת הדיון בבקשה לסעד עיקרי ידונו רק העובדות הרלוונטיות לבקשה זו ולא אירועים שהתרחשו לאחר מכן ואשר ייתכן שאינם רלוונטיים לדיון בסעד העיקרי המבוקש.

בסופו של דבר, התקיים ביום 25.02.10 דיון בבית הדין בפני המותב במלואו ובנוכחות באות כוח הצדדים בלבד, כאשר במסגרת הדיון שנוהל כולו מחוץ לפרוטוקול הוא נמשך למעלה משלוש שעות, נעשה ניסיון לגבש מתווה שיפתור את לב הסכסוך שבין ארגון העובדים מחד (המבקש בבקשה) והמעביד מאידך (המשיב בבקשה).

בסופו של אותו דיון ביקשו הצדדים לבחון את האפשרות ליישם את המתווה. למרבה הצער, לפני ימים אחדים הודיע כל צד בנפרד שלמעשה אין הסכמה ביניהם שהיא מייתרת את הצורך בדיון בתיק העיקרי או בסעד הזמני בבקשה שהוגשה על ידי המבקשים ביום 26.01.10.

3.לכן, בהחלטת בית הדין, מיום 04.03.10, נקבע שאין מנוס אלא לקיים דיון בבקשה לסעד זמני והדיון בבקשה לסעד זמני נקבע להיום. יצוין, שבמסגרת הבקשה לסעד זמני כמובן ישנם תצהירים ונספחים התומכים בה ובמסגרת תצהירו של מר בן-הרוש מיום 22.02.10, גם כן ישנה התייחסות לאמור בבקשה לסעד זמני.

4.בפתח הדיון לבקשת הצדדים הבהיר בית הדין במה לדעתו יש לדון במסגרת הבקשה לסעד זמני (ראו הבהרת בית הדין לעיל בתחילת הפרוטוקול). או אז טוענת ב"כ המשיבה שלמעשה אין מקום לדון בבקשה שכן הבירורים המוזכרים בבקשה לסעד זמני כאותם בירורים שבגללם הוגשה היא כבר התקיימו ב-27.01.10; ולכן הסעד המבוקש בבקשה למנוע את קיום הבירורים אינו רלוונטי נכון להיום.

5.ב"כ המבקשת השיבה מדוע לדעתה הבקשה לסעד זמני עדיין רלוונטית תוך הדגשה שבסמכותו של בית הדין להחליט על סעד גם אם זה לא מתבקש.

6.לטעמנו יש מקום לדון בבקשה ואלו נימוקינו:

א.אמנם ב-27.01.10, כאמור בבקשה וגם כאמור בתצהירו של מר בן-הרוש מנכ"ל המשיבה, זומנו הצדדים לבירור. אולם, מהאמור בהמשך תצהירו של מר בן-הרוש שכאמור ניתן ביום 22.02.10 הבירורים התקיימו רק לגבי חמישה נהגים מתוך תשעה. הבירור לגבי מר אמיגה טרם הסתיים (ראו סעיפים 35 ו-42 לתצהירו); הבירור בעניינו של מר ליאור פרץ טרם הסתיים עד למועד כתיבת התצהיר (ראו סעיפים 37 עד 39 לתצהירו).

הנה כי כן, ככל הנראה עד היום לא נסתיים הבירור (תהא משמעותו אשר תהא) לגבי כל תשעת הנהגים שבגינם הוגשה הבקשה לסעד זמני. די בכך כדי לקבוע שלפחות בפן הזה יש מקום לברר האם יש ליתן סעד של מניעת המשך הבירור והבאתו לידי סיום – הנה לנו טעם אחד לדיון בבקשה, טעם העולה מתצהירו של מנכ"ל המשיבה.

ב.ככל בקשה לסעד זמני גם הבקשה שבפנינו כוללת לא רק את הסעדים המבוקשים בה אלא את התשתית העובדתית הלכאורית להגשתה, תשתית שכל מגיש בקשה לסעד זמני סבור שאם תוכח לכאורה יהא מקום למנוע קיום הליך שכלפיו הוא מלין. בענייננו, המונח לפתחנו בשלב זה הוא האם הבירור שאין ספק וכעולה מתצהירו של מר בן-הרוש מצוין במפורש שכך הוא – הבירור המשמעתי בענייניהם של עובדים – נעשה כדין ועל פי המתחייב בין מהוראות ההסכם הקיבוצי ובין מהוראות המחייבות ביחסים שבין ארגון עובדים אחד לבין מעביד מאידך.

ידוע ונפוץ הוא שכאשר מוגשת בקשה לסעד זמני מפרט המבקש את עתירותיו לסעד זמני ומותיר דרך כלל סעד כללי שמנוסח בנוסח "או ליתן כל סעד אחר שבית הדין ימצא לנכון לאחר הדיון בבקשה".

הנה כי כן, הנסיבות והראיות לכאורה במסגרת הבקשה לסעד זמני בנוסף לתשתית המחייבת מהדין ומיחסים בין צדדים לבקשה שכזו, הם החלק הראשון שבכל בקשה לסעד זמני ועל פי הקביעות בעניינים אלה נקבע הסעד אשר בית הדין ימצא לנכון להושיט על פי ממצאיו הלכאוריים.

סמכותה של ערכאת השיפוט בהליך זמני, אפוא, ליתן את הסעד שנראה לה נכון בנסיבות שהוכחו בפניה לכאורה ולאו דווקא את הסעד שהצדדים עתרו אליו במסגרתו.

ג.הנה כי כן, גם בענייננו, ככל שימצא – ובכפוף לכך שימצא – לכאורה, שהזימון של עובדי המשיבה לבירור משמעתי כזה שאליו הם זומנו אינו נכון מהבחינה המשפטית, יוכל בית הדין לאחר שיקבע כך לקבוע איזה סעד ראוי להושיטו בנסיבות העובדתיות הקיימות במועד שבו יכריע גורלה של בקשה.

7.יושם אל לב. כל עוד הבקשה לסעד העיקרי תלויה ועומדת בפני בית הדין ויתירה מכך, כאשר ניתנו במסגרת סעד זמני אחד שהוגש במסגרת התיק העיקרי החלטות לכאוריות של בית הדין הדנות גם במתווה היחסים שבין ארגון עובדים ובין המשיבה וגם בין עובדים ספציפיים לבין המשיבה – הבקשה לסעד זמני התלויה ועומדת בפנינו, אכן הוגשה במסגרת הנכונה להליך העיקרי שעדיין כאמור תלוי ועומד.

8.אשר על כן, ובהמשך להחלטתנו מיום 04.03.10, אנחנו נקיים דיון בבקשה.

9.לא נוכל לסיים החלטתנו זו מבלי שנעיר גם זאת. ככל שסבורה המשיבה שאין עוד מקום וצורך לדון בתיק העיקרי וניתן להפוך את ההחלטות שניתנו בו שהן החלטות שקובעות ממצאים לכאורה, לפסק דין בתיק העיקרי, אין כל מניעה שהמשיבה באמצעות באי כוחה כך תצהיר ואנו נעשה כבקשתה.

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר תש"ע, 11/03/2010 במעמד הנוכחים.

החלטה