הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' רבו ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפני תביעה על סך 8,078 ₪, וביסודה תאונת דרכים מיום 15.12.11, אשר התרחשה בשעות אחה"צ בין רכב פרטי של התובעת מסוג מאזדה לבין אוטובוס הנתבעת 2 נהוג בידי הנתבע 1. התאונה התרחשה במסלולי הנסיעה המובילים לקניון מלחה בירושלים.

לפי גרסת התובעת בכתב התביעה על הנהג מטעמה שהעיד בפניי אודות קרות האירוע התאונתי בדיון מיום 9.7.13, בעודו נוהג ישר במסלול השלישי מתוך נתיב המונה ארבעה מסלולים לכיוון קניון מלחה, הגיח לפתע אוטובוס הנתבעת 2 , עקף אותו, נכנס לנתיבו ופגע ברכבו באיזור צד ימין קדמי של הרכב.

לשיטתו, הנתבע 1 לא עצר את האוטובוס ועל כן נאלץ נהג התובעת לנסוע אחריו ולחסום את נתיבו בצמידות לתחנת האוטובוס שליד הקניון. נהג התובעת פנה בטרונייה לנתבע 1 כי פגע ברכבו אך הלה הכחיש את הפגיעה, לאחר מכן ירד את האוטובוס , ראה את סימני הפגיעה ברכב התובעת , התנצל, ומסר את פרטיו לנהג.

הנתבעים אינם מכחישים בהגנתם על עדותו של הנתבע 1 וכמפורט בטופס הודעתו לנתבעת 2 כי נהג התובעת פנה לנתבע 1 בתחנת האוטובוס והלין כלפיו כי הלה פגע ברכבו. עם זאת, לעמדתם הנתבע 1 נהג את האוטובוס ללא סטייה מנתיבו כלל, וככל שהתרחשה תאונה אזי זו נובעת מסטייתו של נהג התובעת אל עבר האוטובוס דווקא ולא להיפך.

דיון ומסקנות

בפני בית המשפט העידו אודות האירוע התאונתי נהג התובעת והנתבע 1 וזאת במסגרת דיון הוכחות מיום 9.7.13.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, סיכומי הפרקליטים ועיינתי במסמכים ובתמונות הנזק של הרכב התובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הצליחה להרים את נטל הבאת הראיות והשכנוע המוטלים עליה בכדי להוכיח כי התאונה הנדונה הינה פרי סטייתו של הנתבע 1 אל עבר רכב התובעת ועל כן ובהעדר ראייה בדבר אשם תורם מצידו, דין התביעה להתקבל במלואה ואסביר:

כבר בפתח הצגת הראיות מטעם הנתבע 1 ניתן לומר בוודאות כי הוא לא ראה את התאונה במו עיניו ועל כן אינו יכול להעיד אודותיה ממקור ראשון ועל כן מסקנותיו אודותיה הינן מתוך חוכמה שבדיעבד. עדות לכך ניתן למצוא בראשית המחלוקת שבין הצדדים כאשר הנתבע 1 התבקש לכתוב בטופס ההודעה מטעם הנתבעת 2 את גרסתו לתאונה וכתב את הדברים הבאים:

" אחרי שהגעתי לתחנה, הגיע רכב בטענה שפגעתי בו בחלק הימני קדמי של הפרטי, בטענה שפגעתי בו עם החלק האחורי שמאל של האוטובוס, אציין שלא ראיתי ולא שמתי לב לפגיעה" (הדגשה שלי-ע.ס). על עמדה זו חזר הנתבע 1 כאשר ענה לשאלה שהופנתה אליו במסגרת חקירתו הנגדית. (עמ' 3 שורות 28-29 לפרוטוקול הדיון).

הנתבע 1 הודה עם זאת כי התרחש מפגש בין הרכבים וזאת מתוקף העובדה שגילה לאחר התאונה סימן של מים טריים על גבי הרדיאטור האחורי של האוטובוס והסיק מכך שמדובר בתוצר המפגש שהתרחש אך לפני רגע ( עמ' 3 שורות 1 ו-2 לפרוטוקול הדיון). בטופס הודעתו של הנתבע 1 אין אזכור להודאה זו וזאת לצד הכחשתו הגורפת את אחריותו לתאונה הגם שניתן היה לצפות לראותה לנוכח חשיבותה במרקם החוליות המרכיבות את תיאור התאונה ואודותיה מבחינת הנתבעים.

נחזור שוב ונשאל אם כך מהי גרסתו האותנטית של הנתבע 1 שכן אם לא ראה את התאונה, כיצד הוא יכול להכחיש אחריותו לה?.

תשובה לכך ניתן למצוא בהודעתו בכתב של זה על המשך עדותו בפניי, שם גרס כי פנייתו היחידה במהלך השלבים שקדמו לתאונה היתה בעת שביצע פנייה שמאלה באופן מושלם ואף הבחין ברכב התובעת קודם לכן במראה השמאלית ( עמ' 3 שורה 25 לפרוטוקול הדיון), אז השתלב בנתיב הנסיעה המוביל ישר לכיוון תחנת האוטובוס מרחק כ- 400 מטר להערכתו (עמ' 3 שורה 27 לפרוטוקול הדיון ) עד אשר הגיע נהג התובעת לתחנה בה עצר וטען שפגע בו עם האוטובוס שבחזקתו.

מכאן שגרסת הנתבע 1 הינה שלא רק שלא פגע ברכב התובעת כי אם הוא כלל לא יכל לפגוע בו שכן בהינתן העובדה לגביה אין מחלוקת בין הצדדים, לפיה התאונה התרחשה בנתיב הנסיעה הישר ( כעדותו גם של נהג התובעת- בעמ' 1 שורה 12 לפרוטוקול הדיון) אזי לא היתה לנתבע 1 כל סיבה לסטות לכיוון רכב התובעת ולפגוע בו. הנתבע 1 מסיק איפוא כפי שציינתי לעיל מתוך ניסיונו כנהג אוטובוס ומתוך הבנה כללית בדבר העדרה של סיבה לסטייה לנתיב אחר מפאת צורתו של הכביש שבו התרחשה התאונה.

אומר כבר עתה כי מקובלת עלי כאמינה עדותו של הנתבע 1 כי לא ראה את התאונה בעת התרחשותה ואמונתו הסובייקטיבית כי לא היתה לו סיבה לסטות אל עבר רכבה של התובעת. עם זאת אין פירושו של דבר כי לא ניתן להסיק מכך שבמקרה זה שלפנינו רכבו של זה לא סטה אל עבר רכב התובעת גם בעת נסיעה ישר, כפי שאנמק עתה.

בענייננו, עדותו של נהג התובעת שהתגלתה כקוהרנטית לטופס הודעתו בכתב, היתה מתוקף דברים שראו עיניו ושונה במהותה מעדותו של הנתבע 1 אשר העיד כאמור מתוך ההסיק ולא מתוך ידיעה אישית על דברים שראה עובר לתאונה. בהתאם לעדות זו שהובאה בפתח הפרוטוקול, מתאר נהג התובעת כי במהלך נהיגתו ישר הבחין באוטובוס הנתבעת 2 עוקף אותו נכנס לנתיבו ואז פוגע בו. נהג התובעת גם העיד כי משעצר את האוטובוס בתחנה ופנה לנתבע 1 בעניין זה, הלה טען בפניו כי הוא לא שם לב לפגיעה כלשהי ובאותה נשימה טען כי הוא לא פגע בו (עמ' 1 שורה 15 לפרוטוקול הדיון). עדותו הישירה של נהג התובעת לא נסתרה ולא ניתן לומר כי קיימים בה בקיעים שיעידו על סטייה של רכב התובעת אל עבר רכב הנתבעת 2, דווקא.

נהפוך הוא, דווקא עדותו באשר להכחשתו של הנתבע 1 במעמד התאונה את התרחשותה תואמת את גרסתו המאוחרת של זה כי אינו יכול להעיד על דברים שלא ראו עיניו אך באותה נשימה היא מחזקת את גרסת התובעת כי נהגה אשר כן ראה את שהתרחש לנגד עיניו יכל למסור פרטים אותנטיים אודותיהם וזאת ביחס למפגש ההתרחשות שבין שני הרכבים, פרטים אשר אף התגלו מאוחר יותר כתואמים את נזקי רכב התובעת לאחר התאונה, כפי שאפרט בהמשך.

סבורני כי פתרון מוצלח יותר לפתרון האניגמה מבחינת הנתבע 1 הטוען מבחינתו לחוסר סיכוי לסטות עם האוטובוס בעת נסיעה ישר, יכול ומצוי מבין השיטין, וזאת מתוקף שאלה שנשאל במסגרת חקירתו הנגדית והיא הכיצד זה לא הרגיש באימפקט שבין המכוניות. כך ענה הנתבע 1:

" הכביש באותה תקופה היה מאד משובש ובאוטובוס רועד שאתה לא יכול לשמוע נגיעה כזו" (עמ' 3, שורה 29-30 לפרוטוקול הדיון).