הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעת שיבוב על סך של 5,000 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב של מבוטחה (להלן "המאזדה") בתאונה שארעה ביום 24.3.2010. לטענת התובעת, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, הרי שבאותו מועד נסע רכב המאזדה במעגל תנועה, כאשר מימינו נסע רכב מבוטח הנתבעת (להלן "רכב הנתבעת"), אליו מחוברת עגלה. רכב הנתבעת "לקח את הסיבוב חד מדי" ועקב כך העגלה הוסטה לכיוון המאזדה ופגע בה. לטענת התובעת, שילמה למבוטחה סך של 4,416 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לרכבה.

2.הנתבעת התגוננה בפני התביעה, הכחישה את נסיבות האירוע ואת מעורבותו של רכב מבוטחה בכל אירוע תאונתי אולם, לא נתנה גרסה עובדתית נוספת מעבר לכך.

3.במהלך הדיון שהתקיים בפני כעת, נחקרו הנהגים והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

4.כפי שעולה מעדותה של גב' סער, נהגת המאזדה, הרי שנסעה בכיכר המשטרה בחדרה מכיוון דרום לכיוון צפון, בנתיב השמאלי, כאשר לפניה בנתיב הימני, נסע רכב הנתבעת, כשאליו מחוברת עגלה. בשלב כלשהו, סטה החלק האחורי של רכב הנתבעת ושרט את רכבה. לטענתה, הנהג כלל לא הבחין בה ובמקרה עצר כדי לאכול, והיא עצרה אחריו והודיעה לו שפגע ברכבה. עדות זו תואמת את האמור בכתב התביעה, כמו גם את ההודעה על מקרה תאונה שהוגשה לתובעת. גב' סער הציגה במהלך עדותה תמונה של החלק האחורי של העגלה, בה ניתן להבחין בפין בולט לצד שמאל. הנזקים שנגרמו לרכב המאזדה, הינם נזקי חריצה ושפשוף, התואמים את מיקום הרכבים, כפי שתואר על ידי גב' סער ואת העובדה שבחלק האחורי שמאלי של העגלה היה פין בולט. עדותה של גב' סער לא נסתרה בחקירתה הנגדית, היא נתמכת בתמונות הנזק ואף בשרטוטים שערכה (נ/1), היא עשתה עלי רושם אמין ואני מקבל את גרסתה.

5.מר שרון יוסי, נהג רכב הנתבעת, אישר כי נסע במקום התאונה מדרום לצפון בנתיב הימני וטען ששמר על הנתיב הימני. לאחר הכיכר עצר לאכול, ואז נעצרה לידו נהגת התובעת ואמרה לו שפגע בה. מר שרון טען כי העגלה המחוברת לרכבו הולכת אחרי הרכב (בניגוד לעגלה מפרקית). לטענתו, לא סטה מנתיבו. כאמור, הנתבעת כלל לא נתנה בכתב ההגנה גרסה עובדתית לאירוע התאונה. מר שרון אישר בעדותו כי כלל לא הרגיש את אירוע התאונה וכי נודע לו אודותיה רק לאחר שעצר לאכול בסמוך למקום האירוע 0אין בכך כדי לשלול את הארוע, שעה שמדובר בפגיעה של העגלה ולא של רכב הנתבעת עצמו). אמנם, אני מאמין למר שרון כי לא הרגיש בפגיעה. עם זאת, אני מקבל את טענתו של ב"כ התובעת, לפיה במצב דברים זה, לא יכול גם העד לזכור או לדעת האם במהלך נסיעתו בכיכר, אכן סטה מנתיבו. אם כלל לא הרגיש באירוע התאונתי, הרי שסביר להניח שלא נחרטה בזיכרונו עובדה מעין זו ובהחלט ייתכן שסטה מהנתיב, מבלי ששם לב לכך, כפי שטענה גב' סער בעדותה.

6.לאור האמור לעיל, אני קובע כי התאונה ארעה בשל סטיית רכב הנתבעת לנתיב נסיעתה של רכב התובעת, במהלך תנועת הרכבים בכיכר. בנסיבות שתוארו על ידי גב' סער, הרי שלא היה בידה כדי למנוע את אירוע התאונה, מאחר ולא היה לרכבה מקום לצורך סטיה שמאלה. לפיכך, אין מקום להשית עליה אשם תורם לתאונה.

7.אני מקבל, אפוא, את התביעה במלואה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,416 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 10.5.2010 (30 ימים לאחר מועד מתן חוות דעת השמאי) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות המשפט, הוצאות העדה מטעמה וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 870 ₪.

8.התובעת תפעל לתשלום המחצית השניה של האגרה בתוך 10 ימים מהיום.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"א, 30 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.