הכשרת היישוב חברה לביטוח בעמ ואח' נ' זידמן ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 6.12.09 בין שני רכבים פרטיים בכביש גהה.

הצדדים:

התובעת והנתבעת שכנגד הינה המבטחת של הרכב מסוג הונדה סיביק (להלן: "הרכב") . מטעם התובעת העיד בדיון הנהג מר גבריאל קנדוב (להלן:"הנהג").

הנתבעת 1 הייתה הנהגת ברכב השני (להלן: "הרכב השני). הנתבעת 2 והתובעת שכנגד הינה המבטחת של הרכב השני שהיה מעורב בתאונה.

תמצית טענות התובעת והנתבעת שכנגד כפי שהעיד עליהם הנהג:

לטענת הנהג הוא היה בנסיעה בכביש גהה בדרכו מהלימודים בראשון לציון לביתו שבפתח תקווה. בעודו נוסע בנתיב נסיעתו הבחין ברכב שעמד באמצע נתיב הנסיעה מבלי ששם משולש או איתות המעידים על מצוקה ועצירה. הנהג לא הספיק לבלום ולסטות כך שתימנע התאונה והוא נפגע מהרכב העומד באמצע הנתיב. לטענתו רכב שמלפניו סטה וגם הוא התחיל לסטות , אך לא הספיק ופגע ברכב העומד. פגיעה זו גרמה לפיצוץ בגלגל הרכב וסיחרורו. לטענתו, התאונה נגרמה למרות ששמר מרחק וזאת מאחר ולא יכול היה לראות את הרכב שעצר כי היה עוד רכב מלפניו שהספיק לסטות ימינה.

תמצית גרסת הנתבעות והתובעת שכנגד כפי שהעידה הנתבעת שנהגה ברכב השני:

לטענת הנתבעת היא הייתה בדרכה מראשון לציון כאשר בערך מול תחנת הדלק "הסיירים" הרגישה שקיימת בעיה ברכבה והוא נעצר. הנתבעת ציינה שהיה מדובר ברכב ידני לא אוטומטי והיא לא יודעת מה היה מקור התקלה. הנתבעת איננה מכחישה כי נעצרה באמצע נתיב הנסיעה ולא הצליחה להגיע לשולי הכביש, אך לטענתה היא מיד אותתה על מצוקתה, אך תוך שניות אירעה התאונה כאשר הרכב הראשון פגע ברכבה שהיה כאמור בעצירה מחולטת. רכב הנתבעות נפגע בעיקר בחלקו האחורי שמאלי.

דיון והכרעה:

בדיון שהתקיים בפניי העידו שני הנהגים בלבד. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כי הרכב השני נעצר באמצע נתיב הנסיעה כתוצאה מתקלה ונפגע על ידי הרכב הראשון שנסע מאחוריו ולא הספיק לסטות לנתיב הימני. אין גם מחלוקת על כי הנתבעת לא שמה משולש אזהרה, אך יש מחלוקת לגבי איתות האזהרה אשר הנתבעת טוענת שאותתה בעוד נהג התובעת טוען שלא ראה כל איתות. מכל מקום לאור תיאור התאונה לא נראה שגם אם היה רואה את האיתות היה מצליח למנוע את התאונה.

עיקר המחלוקת היא למעשה אם קיימת לנהג התובעת חבות כתוצאה מכך שלא שמר מרחק מספיק ולכן לא הספיק לעצור או לסטות כאשר גילה שהרכב שמלפניו עומד ולא נוסע. שני הנהגים מעידים על כי היו בנסיעה מהירה של כ- 80- 90 קמ"ש. חובת שמירת מרחק באה למנוע גם תאונות מסוג זה, אך מקרה זה אינו דומה למקרה של עומס תנועה רגיל שנהג יכול לראות ממרחק רב יותר. במקרה הנדון אכן מדובר במפגע פתאומי ובלתי צפוי, יחד עם זאת קיימת חובה של שמירת מרחק ובמקרה הנדון הגעתי למסקנה שחובה זו לא בוצעה במלואה. הנתבעת מצדה לא יכלה לצפות את התרחשות התאונה אך לא ברור מדוע לא סטתה לשולי הכביש כאשר התחילה להרגיש את התקלה, שכן אין ספק שרכב עומד באמצע נתיב נסיעה בכביש גהה, שהוא כביש מהיר, מהווה מפגע בלתי צפוי.

בנסיבות אלו אני קובעת כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים כך שהנתבעת והתובעת שכנגד תישא ב- 60% מהנזקים שנגרמו לתובעת בהתאם לחוות הדעת שצורפה לתביעה הראשית, והתובעת והנתבעת שכנגד תישא ב- 40% מהנזק שנגרם לנתבעת והתובעת שכנגד בתביעה שכנגד בהתאם לחוות הדעת שצורפה .

סוף דבר:

מאחר ולא הייתה מחלוקת לגבי גובה הנזק אני קובעת כדלקמן:

הנתבעת (הראל) תשלם לתובעת (הכשרת הישוב ) סך של 9,706 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ וזאת תוך 30 יום.

התובעת והנתבעת שכנגד (הכשרת הישוב) תשלום לנתבעת והתובעת שכנגד (שכנגד) סך של 4,654 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה מיום 14.4.10 ועד התשלום בפועל ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

לאור התוצאות יישא כל צד בשכר העדים שזימן ובאגרה ששילם.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ג, 04 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.