הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חכים ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לשני כלי רכב שהיו מעורבים באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה, כי רכב הנתבעים, אשר לא ציית לתמרור עצור פגע ברכב התובעת. בטופס ההודעה, שצורף לכתב התביעה נכתב כי התאונה ארעה בחניון של הדואר הראשי. רכב הנתבעים לא עצר לאור תמרור תן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתו ופגע ברכב התובעת בצדו הימני קדמי.

בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי התאונה התרחשה עת רכבה הוסע ישר בנתיב נסיעתו והחל בחציית צומת פנוי במתחם החניון. לפתע, התפרץ משמאל רכבה של התובעת, מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הבא מימין ופגע בדופן שמאלי קדמי של הרכב.

הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בגין הנזקים לרכב. בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה שכנגד, נכתב כי בנסיעה בחניון יצא הנהג ממפרץ החניה לכביש הנסיעה בחניון וכי רכב שנסע בכביש פגע בו בחלק השמאלי קדמי.

בדיון שמעתי את עדותו של נהג התובעת ושל הנתבע 1. בדיון הוצגו תמונות של מקום האירוע.

נהג התובעת טען, כי על הנתבע היה לתת לו זכות קדימה שכן הוא זה שנסע בכביש הראשי.

מנגד טען הנתבע, כי מבחינתו הוא נסע בנתיב הראשי בחניון. לדבריו, הוא היה בתוך הצומת והרכב פגע בו בדלת השמאלית בחלק הקדמי. הוא הסביר שכאשר כתב בהודעה, שהוא יצא ממפרץ החניה, הכוונה הייתה שהוא הגיע מהכיוון בו חנו רכבים וכי הוא עצמו לא עמד בחנייה אלא היה בתנועה. הוא טען שמאחר שהוא מגיע מימין הרי שלא נתונה זכות הקדימה.

בדיון התברר, כי מכיוון הנסיעה של רכב הנתבעים לא היה תמרור עצור או תן זכות קדימה, כנטען על ידי התובעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות, החלטתי לחלק את האחריות לתאונה בין שני הנהגים.

אינני סבור כי יש לקבל את טענת מי מהנהגים בדבר נסיעה בכביש הראשי. בתמונות שהוצגו בדיון נראה שמדובר בכבישים בעלי אופי דומה. משני צדי הכביש בו נסע הנתבע, מצויות חניות של הרכב. אין לומר שבשל כך הכביש שבו הוא נסע הינו פחות ראשי. מכל מקום אין בכך כדי לקבוע למי מהנהגים נתונה זכות הקדימה.

זאת ועוד, כאמור לעיל ושלא כנטען בכתב התביעה ובטופס ההודעה מטעם התובעת, לא היה כל תמרור בכיוון הנסיעה של רכב הנתבעים, אשר בגינו על הנתבע היה ליתן זכות קדימה לרכב התובעת. בנסיבות אלה, נכון יותר לומר שזכות הקדימה נתונה לרכב המגיע דווקא מימין, הוא רכב הנתבעים. בעניין זה, ראה תקנה 64 (א) (1).

יתרה מכך, מיקום הפגיעה ברכב הנתבעים בצדו השמאלי דווקא, מלמד כי הוא הקדים את נהג התובעת בכניסה לצומת.

עם זאת יש לקחת בחשבון שמדובר בנסיעה בתוך חניון בו יש תנועה של כלי רכב רבים. הדבר מחייב היה נקיטת זהירות מיוחדת על ידי שני הנהגים. התרשמתי ששני הנהגים לא פעלו בזהירות המתחייבת מנסיעה בחניון.

לאחר ששקלתי את כל נסיבות האירוע, אני סבור שיש להטיל אחריות מעט גדולה יותר על הנהג הרכב התובעת, כך שנהג התובעת יהיה אחראי בשיעור של 60% ואילו הנתבע יהיה אחראי בשיעור של 40%.

לאור החלוקה שקבעתי זכאית התובעת בתביעה העיקרית ל-40% מנזקיה, קרי הנתבעים ישלמו לה סך של 2,931 ₪ צמוד ונושא ריבית כדין מיום 28/04/11, אגרת בית משפט, שכר העד ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,200 ₪.

בתביעה שכנגד, תשלם הנתבעת שכנגד לתובעת שכנגד 60% מנזקיה, קרי, סך של 17,626 ₪ צמוד ונושא ריבית כדין מיום 21/06/11, אגרת בית משפט, שכר העד (הנתבע) בסך של 300 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 2,200 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.