הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלקשר ואח'

החלטה

מחלוקת לעניין קיומו או העדרו של השתק פלוגתא.

1.תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בגין הנזקים שנגרמו לשתי המשאיות המעורבות בתאונה נשוא התביעה. הן התביעה העיקרית והן התביעה הנגדית, הן תביעות שיבוב שהוגשו על ידי מבטחות הרכבים, לאחר ששילמו תגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים.

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לנסיבות התאונה ולאחריות לה. אין מחלוקת כי עובר לתאונה נסעו שתי המשאית זו מול זו בנתיבים נגדיים. התובעת בתביעה העיקרית (להלן: "התובעת") טוענת כי משאית הנתבעים בתביעה העיקרית (להלן: "הנתבעים"), סטתה לנתיב נסיעתה, ופגעה ברכבה עת היה בעצירה מוחלטת. הנתבעים טוענים ששתי המשאית החליקו, ומשאית התובעת החליקה לכיוון משאיתם ופגעה בה.

2.בגין אותה תאונה התנהל הליך קודם בבית משפט השלום בבאר שבע, בו תבעה מבוטחת התובעת (החברה, בעלת המשאית) מהנתבעים פיצוי בגין הנזקים הנוספים שנגרמו לה ואשר בגינם לא פוצתה על ידי המבטחת (ת.א. 48106-10-11; להלן: "ההליך הקודם"). באותו הליך העידו עדים ובסיומו ניתן פסק דין מנומק הדוחה את התביעה, כשהנימוק לכך הוא שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה.

3.הנתבעים טוענים כי פסק הדין הדוחה את תביעת המבוטחת יצר פלוגתא פסוקה, כי התובעת מושתקת מלטעון בהליך זה שנהג הנתבעים התרשל כלפיה, וכי אין לאפשר לה לנהל תביעתה בה היא מבקשת לשוב ולעורר את אותה פלוגתא עצמה.

התובעת טוענת כי בפסק הדין שניתן בהליך הקודם לא נקבעה כל פלוגתא, אין בו כל ממצא בשאלה מי מבין הנהגים המעורבים אחראי לתאונה, ולפיכך אין הוא חוסם את תביעתה.

4. וכך נקבע בפסק הדין בהליך הקודם:

"ב"כ הנתבעים הצביע על סתירות ותמיהות לכאורה, בגרסת התובעת ..... אבל, הקושי העיקרי שבפניו ניצבה התובעת, נעוץ בעובדה, שלא הצליחה לשכנע במאזן ההסתברויות הדרוש בשדה האזרחי, שיש לבכר את גרסתו של הנהג "שלה". אדרבא, אותן סתירות ותמיהות עליהן הצביע בא כח הנתבעים, מכרסמות כרסום של ממש ב"איכות" הגרסה של התובעת.

דינה של התביעה, איפוא, להדחות מכיוון, שהתובעת לא עמדה בנטל לשכנע, שהתאונה הנטענת, נגרמה דווקא באשמו של הנהג הנתבע".

בחינת פסק הדין מלמדת, כי לא נקבעה בו כל קביעה פוזיטיבית בשאלה מי משני הנהגים המעורבים התרשל, ומי מהם אחראי לקרות התאונה. אומנם בית משפט מצביע על תמיהות שונות בגרסת נהג התובעת (היא מבוטחת התובעת בהליך זה), אולם ההכרעה בדבר דחיית התביעה נסמכת על כך שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.

5.בהתאם לפסיקה הנוהגת, השתק פלוגתא מתקיים כאשר פסק הדין בהליך הראשון ניתן על ידי בית משפט מוסמך, ונתקיימו ארבעה תנאים מצטברים, והם:

- קיימת זהות בפלוגתא המתעוררת בשני ההליכים;

-הפלוגתא נדונה במסגרת ההליך הראשון, והוכרעה בו במפורש או מכללא;

- ההכרעה בה היתה חיונית לצורך פסק הדין;

-הצדדים לשני ההליכים בהם מתעוררת הפלוגתא, הם אותם צדדים או חליפיהם.

(ראה למשל פסק דינו המנחה של כב' הנשיא אגרנט, בעניין ע"א 246/66 קלוז'נר נ. שמעוני: ע"א 1041/97 סררו נ. נעלי תומרס בע"מ; ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ. בנק מזרחי – טפחות; ורבים אחרים).

6.המחלוקת בענייננו היא לעניין התקיימותו של התנאי השני, היינו בשאלה אם הפלוגתא שבמחלוקת נדונה והוכרעה לגופה במסגרת ההליך הראשון. ביתר דיוק, המחלוקת היא אם קביעת בית המשפט בהליך הראשון, לפיה יש לדחות את התביעה בהיעדר הוכחה, מהווה קביעה פוזיטיבית, או שהכרעה זו, שאין בה כל ממצא, אין בכוחה להשתיק את התובעת מלנסות להוכיח גרסתה פעם נוספת, במסגרת הליך זה.

יש להדגיש שעל שני הצדדים מוסכם שיש לראות בצדדים להליך זה, צדדים ישירים או חליפיים לצדדים בהליך הקודם (התנאי הרביעי). על כן אינני נדרשת לשאלה אימתי יש לראות במבטח צד חליף למבוטח, ואצא אף אני מההנחה, אותה הניחו הצדדים, כי התובעת (המבטחת) בהליך זה היא צד חליף לתובעת (המבוטחת) בהליך הקודם.

7.במספר פסקי דין נקבע כי פסק דין הדוחה תביעה בהיעדר הוכחה, אינו יוצר השתק מחמת פלוגתא פסוקה (ראה למשל ע"א 2576/03 וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, סעיף 24 לפסק הדין, והאסמכתאות שם). באותם פסקי דין הודגש שתנאי לקיומו של השתק פלוגתא, הוא קביעת ממצא חיובי, מפורש או משתמע, ובממצא של העדר הוכחה, אין די.