הכרעת דין בתיק תת"ע 7857-12-11

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען שבעת שהנאשם נהג במכונית בצומת הרחובות גולדה מאיר ודוד אלעזר בעיר חולון, ובעת שהמכונית בה נהג הנאשם היתה בתנועה, השתמש הנאשם, עפ"י הטענה, בטלפון שלא באמצעות דיבורית, וזאת בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

לישיבת ההקראה הראשונה התקבלה בקשת דחיה ע"י עורך דין בשמו של הנאשם ובישיבת ההקראה הנוספת שנקבעה כמבוקש התייצב הנאשם עצמו וציין כי אין הוא מיוצג עוד וכי הוא מייצג את עצמו ותשובתו לכתב האישום הינה שהוא כופר במיוחס לו.

לנוכח כך נקבע התיק להוכחות ובמועד ההוכחות הוצגו הראיות והעדויות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר איציק לוי ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך (סומן ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

מסקנתי בעקבות התרשמותי הישירה מן העדויות, מתן הדעת לדו"ח ולסיכומי הצדדים הינה שהתביעה עמדה כנדרש בנטל הוכחת המיוחס לנאשם.

ולהלן נימוקיה של הכרעת הדין:

השוטר ערך דו"ח מפורט אשר מן הפרטים המצויים בו עולה כי תצפיתו היתה טובה.

לא היתה מחלוקת בפי הנאשם כי האירוע התרחש באור יום (בשעה 15:34) וכי מזג האויר היה תקין.

מעדותו של הנאשם עולה כי הוא מאשר למעשה שמסלול נסיעתו עם מכוניתו היה בדיוק כפי שתיאר השוטר.

לא זו אף זו: מעדותו של הנאשם עצמו אף עולה חיזוק רב לכך שלשוטר היתה תצפית ראויה אל עבר מכוניתו של הנאשם ואל עבר מעשי הנאשם במכוניתו שכן הנאשם סיפר בעדותו כי בחר לנהוג שם בצומת וברחובה של עיר כאשר הוא מחזיק ומשעין לדבריו את ידו השמאלית על אוזנו השמאלית וזאת, לדבריו, כי " פשוט בא לי לשים את היד בכיף על הראש, על האוזן, בתנוחה של מנוחה, נסיעה איטית". (ציטוט מתוך עדותו של הנאשם בעמ' 4 שורות 18-19 לפרוטוקול).

הנאשם התקשה אגב להסביר האם דרך נהיגה שכזו, אשר בה הוא מספר לבית המשפט שתוך כדי תנועה ברחובה של עיר בוחר הוא לנהוג במכונית כאשר הוא משעין את ראשו על ידו, היא נהיגה בטוחה לשיטתו, ואולם זאת אך נאמר כאן בשולי הכרעת הדין ובאמירת אגב בלבד, שכן בצדק גם ציין הנאשם כי הוא מואשם בעבירה מסוימת ולא באחרת.

אלא שהמשמעות של דבריו הנ"ל של הנאשם בקשר עם תנוחת ידו השמאלית על אוזנו השמאלית, היא כאמור חיזוק לכך שהשוטר היה בעל תצפית טובה אל עבר התנהלתו של הנאשם ברכבו שכן גירסת השוטר כאמור היא שהנאשם החזיק במכשיר טלפון ביד שמאל צמוד לאוזן שמאל.

ובמילים אחרות : ניכר שקשה אם כך לחלוק על כך שהוכח שהשוטר היה בעל יכולת לראות את פעולותיו הפיזיות של הנאשם בתוך מכוניתו.

הנאשם גם העיד שכלל לא ראה את השוטר במקום ובזמן שבו השוטר ראה את ביצוע העבירה (בצומת הרחובות גולדה מאיר ודוד אלעזר) וכן ציין הנאשם כי לא ראה בכלל לדבריו מהיכן הגיע השוטר, ועוד ציין הנאשם בעדותו שהגעת השוטר היתה בגדר הפתעה עבורו. (ראה גם את עדותו של הנאשם בעמ' 4 שורה 1 לפרוטוקול).

הנה כי כן, מטבע הדברים לא יכול הנאשם להעיד אם כך היכן היה השוטר בעיתוי הרלבנטי ולא יכול היה גם לסתור את דבר תצפיתו של השוטר בעיתוי הרלבנטי ובמיקום הרלבנטי כמיוחס בכתב האישום, שהרי, כאמור, הנאשם כלל לא ראה את השוטר - אלא בשלב מאוחר יותר.

לא נסתרה גירסת השוטר על כי נשמר קשר עין רצוף.

הנאשם אישר למעשה כי הוא אכן קיים שיחה במכשיר בעת הרלוונטית.

הנאשם גם אישר כי באמצעות מכשיר המירס אשר בו טען כי שוחח בעת הרלבנטית, ניתן גם לעשות שימוש כמכשיר טלפון.