הכרעת דין בתיק תת"ע 6813-11-10

הנאשם הובא לדין באשמה של נהיגה במהירות של 154 קמ"ש בדרך שאינה עירונית בה המהירות המרבית המותרת הינה 90 קמ"ש בלבד, דהיינו 64 קמ"ש מעל המותר.

הנאשם כפר במהירות ובשעה וטען כי השוטר מתייחס, ככל הנראה, לרכב שנע משמאלו. עוד טען הנאשם כי הזמנה לדין שנמסרה לו זויפה, שכן מועד הדיון לא צוין במסמך המקורי אלא הוסף בשלב מאוחר יותר. הנאשם ביקש כי יוצג תע"צ כיול ממעבדה מוסמכת וטען כי אין סיכוי שמדובר בו.

מטעם המאשימה העיד השוטר גדי ממן (להלן: השוטר). כמו כן העידה שוטרת מתנדבת, גב' ענת נטע כהן (להלן: המתנדבת), וזאת לבקשת הנאשם. כבר בשלב זה יאמר כי המתנדבת לא היתה קשורה בכל דרך לאירוע, לא מילאה מסמכים הקשורים אליו ואין בעדותה כדי להועיל.

באשר לטענת הנאשם בדבר סתירות בגרסתה של המתנדבת לגרסתו של השוטר אתייחס בהמשכה של הכרעת הדין.

הנאשם העיד לעצמו.

שקלתי את הראיות שנשמעו לפניי ובאתי לידי מסקנה כי יש להעדיף את גרסתו של השוטר ולדחות את גרסת הנאשם.

מדובר בשוטר ותיק, מנוסה ומיומן אשר הוצב במקום לצורכי אכיפה.

לא הוצג לפני נימוק של ממש שיהיה בו לבסס הנחה כי השוטר טעה או לא דיבר אמת. בנסיבות אלו מהימנותו אינה מוטלת בספק וביהמ"ש יכול לבסס עליה קביעות עובדתיות איתנות (ע"פ (י-ם) 2416/08 גלבוע נ' מדינת ישראל).

לא מצאתי ממש בטענות ההגנה כנגד השוטר.

המתנדבת הבהירה בעדותה באופן ברור כי לא התעניינה במעשיו של השוטר קודם כניסתם לניידת, במהלכה, או לאחריה. ממילא אין בגרסתה משום סתירה לגרסתו של השוטר כי ביצע את בדיקות השגרה הדרושות בטרם תחילת המשמרת.

נכון הוא כי השוטר קרא במהלך עדותו את בדיקות השגרה מתוך פנקס כיס שברשותו, אולם אין בכך לבסס הנחה כי הוא אינו מיומן בהפעלת המכשיר. ההיפך הוא הנכון. מעשיו של השוטר מלמדים כי הוא מבקש להקפיד על הוראות ההפעלה הנחוצות, וכאשר הוא אינו בטוח במאת האחוזים בדבר, הוא מעיין בפנקס הכיס שברשותו. אציין כי פנקס הכיס שהציג השוטר בעדותו היה בלוי וניתן היה להתרשם כי השוטר עושה בו שימוש רב.

עיינתי בתמונות שהציג הנאשם באשר למקום האכיפה, ולא השתכנעתי כי קיים ספק באשר לאפשרות שעמדה לשוטר להבחין ברכב בדרך הנע בכביש. אני מקבל את עדותו של השוטר כי לא נמנע ממנו להבחין ברכב בודד הנע בכביש, וכי ניתן להבחין בבירור בין רכב הנמצא בתנועה לבין עצמים נייחים שבמקום.

זאת ועוד, מטבע הדברים התמונות שהוגשו אינן מספקות אלא מבט כללי  של המקום, בעוד היה באפשרותו של השוטר להבחין במציאות כפי שהיתה, ללא הבדלי הגודל והמימד המתחייבים מעיון בתמונות בלבד.

אציין כי גם מעיון בתמונות ניתן להסיק האם כלי רכב אחד או יותר נעים בכביש. השוטר ציין כי הוא מבחין בכלי הרכב בעת הימצאו בין שני השלטים הירוקים של הכביש, הנראים בבירור ב-נ/4. עיון בתמונה האמורה מלמד כי מדובר בקטע כביש חשוף בו שדה הראיה פתוח וברור, ואין כל מניעה כי יהיה באפשרותו של השוטר להבחין במספר כלי הרכב הנעים בו.

השוטר העיד, ולא מצאתי לפקפק בעדותו, כי שמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם. העפת מבט למראת הצד של הניידת על מנת לוודא כי הדרך פנויה בטרם כניסה לכביש, אינה מהווה ניתוק של קשר עין הרצוף עם רכב הנאשם, בדיוק כפי שעפעוף בעיניו של השוטר אינה מהווה ניתוק של קשר עין.

לעומת השוטר, הנאשם בחר שלא לומר דבר במועד האירוע. טענתו של הנאשם כי עשה זאת מן הנימוס ומאחר ומהמקום בו נטענות הטענות באופן חופשי ושווה הינו ביהמ"ש קשה. דבר לא מנע מהנאשם להימנע מלהתעמת מהשוטר אלא להסתפק בהכחשה של המהירות המיוחסת לו, של הטענה כי רכבו היה בודד בדרך, כי רכב נוסף נע לצדו וכי הנאשם לא נע בנתיב השמאלי אלא בנתיב הימני. טענת הנאשם כי השוטר התנכל לו מאחר וניתן  להסיק מתמונתו ברישיון הנהיגה כי הוא עו"ד אינה מקובלת עלי. אינני סבור כי יש בעיסוקו של הנאשם כדי לגרום ליחס קלוקל מצדו של השוטר. יש לזכור כי גם מטעמה של המאשימה מופיעים בביהמ"ש עו"ד ואין להניח כי רק בשל עיסוקם תתאנה להם המשטרה. זאת ועוד, כאמור, גם אם עיסוקו של הנאשם לא היה לרוחו של השוטר, לא היה בכך כדי למנוע ממנו למסור את גרסתו, מבלי להיכנס לעימות עם השוטר.

הנאשם העיד כי השוטר אפשר לו מספר רב של פעמים למסור את גרסתו, אולם למרות זאת בחר הנאשם למלא פיו מים.

אציין כי דבריו של הנאשם לשוטר במועד האירוע "חג היום" "אתה יכול לומר לי בוקר טוב ולשחרר אותי", אינם בעלי פוטנציאל נמוך יותר לעימות עם השוטר מאשר מסירת גרסת הנאשם באופן תמציתי.

לא למותר לציין כי על פי עדותו של הנאשם אשתו נכחה עמו ברכב במועד האירוע. כידוע, ובוודאי שהדברים ידועים לנאשם שהינו עו"ד במקצועו, הימנעותו של בעל דין מלהציג ראיה מבססת הנחה כי אילו היתה אותה ראיה מוגשת היה הדבר משמש לחובתו.