הכרעת דין בתיק תת"ע 5239-07-11

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק, מעבירת השכרות בה הואשם בשל פגם ראייתי של המאשימה בכל הנוגע לבדיקת הכיול היומית של מכשיר הינשוף בו נבדק הנאשם, הכל כמפורט להלן

האישום

1.                 הנאשם הואשם בנהיגה בשכרות, כאשר בבדיקתו בינשוף נמצאו 500 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף, עבירה על סעיפים 62(3) ו-64(א) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 ותקנה 169(א) לתקנות התעבורה התשכ"א -1961 (להלן: "הפקודה" ו "התקנות" בהתאמה).

הראיות

2.                 מטעם המאשימה העיד מפעיל הנישוף אופיר קרמר, אשר באמצעותו הוגשו פלטי הינשוף, פלט הכיול, דו"ח המאפיינים, דו"ח פעולה ומזכר. 

3.                 מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד, אשר העיד כי שתה בביתו משקה אלכוהולי שדומה לבירה שחורה. 

טענות המאשימה

4.                 המאשימה טוענת כי לא הוטל דופי בתקינות המכשיר ובמיומנות הפעלתו ולאחר שנמצא הנאשם שיכור ברמה של 500 מ"ג יש להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות.

5.                 המאשימה טוענת כי על פי הראיות הוכחה אשמתו של הנאשם וכי על אף שהנאשם אינו דובר עברית רהוטה, הרי שהוא מבין עברית באופן חלקי ואין בהבנתו או אי הבנתו את ההליך כדי לזכותו.

טענות הסנגור

6.                 לטענת הסנגור, הנאשם לא ידע אם במשקה ששתה היה אלכוהול אם לאו. חיזוק לכך שהנאשם לא היה שיכור ניתן למצוא בטופס המאפיינים שם למעט ריח אלכוהול, הנאשם עבר המבחנים בהצלחה (ת/2).

7.                 הסנגור טוען לחוסר דיוק בזמנים, לא רק שהמפעיל לא איפס את שעונו, כי אם מחד טוען כי נכח בנהיגת הרכב ועצירתו ומאידך רשם כי הגיע למקום לאחר 14 דקות מרגע שקיבל הודעה על האירוע.  עוד מפנה הסנגור לכך שבדיקת הכיול נעשתה בדיוק באותה דקה בה סיים המפעיל לרשום את העמוד הראשון בת/2.

8.                 טענה נוספת וחשובה מתייחסת לפלט הכיול שאינו קריא ואשר לא הוצג על פי כללי הראיות. אכן הפלט שהוצג כראיה מחוק ולא ניתן לראות מה תוצאת הכיול ומה היה הערך הנקוב בבלון היחידה הרשום בכתב יד ובוודאי שלא ניתן לדעת האם המכשיר חרג מהטווח המותר.

9.                 אי סדרים נוספים מתייחסים לאפשרות לפיה בדיקת המאפיינים בוצעה לאחר בדיקת הינשוף ולא לפניה. כמו כן משכפר הנאשם במיומנות המפעיל, היה על המאשימה לשאול את המפעיל לענין מיומנותו ולהציג תעודת מפעיל. 

10.            לענין תקינות המכשיר, טען הסנגור כי המאשימה יכולה היתה לכפר על מחדלי בדיקת הכיול, לו לפחות היתה מציגה את התע"צ ומוכיחה למשל שממועד הבדיקה החצי שנתית ועד מועד בדיקת הנאשם, המכשיר כלל לא נכנס למעבדה ולא התקלקל, או אז ניתן היה לכאורה להניח כי גם במועד בדיקת הנאשם המכשיר היה תקין, אולם המאשימה לא עשתה כן.  נכון הדבר כי על פי הלכות האחרונות של בית המשפט המחוזי בי-ם בעפ"ת 21607-10-11 מלול נ' מדינת ישראל, אין חובה להציג התע"צ, אולם כאן הסנגור מצביע על כשל בבדיקת הכיול ועל האפשרות להתגבר על כך בדרך של הצגת התע"צ.

דיון והכרעה

11.            אכן צודק הסנוגר, פגם ראייתי משמעותי נפל בראיות המאשימה- לא הוצג פלט כיול אשר ממנו ניתן לבדוק כי הכיול היומי שבוצע למכשיר היה תקין.

12.            העתק צילומי של פלט הכיול שהוגש לבית המשפט אינו מהווה העתק מדוייק של המקור כאמור בסעיפים 40-41 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 ועל כן אינו יכול להתקבל כראיה. לא ניתן לדעת מתוך הצילום מה ערך בדיקת הכיול ומה ערך בלון היחידה שהוזן למכשיר.