1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 7.06.2011, שעה 11:19, שעה שנהג ברחוב הרצל נהרייה, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, עבירה לפי תקנה 28 (ב )לתקנות התעבורה.
2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.
3. התביעה הביאה כעד מטעמה את המתנדב אשש דרורי, עורך הדו"ח, הגישה באמצעותו את הדו"ח וכך נכתב בדו"ח:
"במהלך נסיעה שגרתית הבחנתי בנ"ל שהגיע מולי שהוא אוחז ביד שמאל צמוד לאוזן שמאל מכשיר נייד צבע שחור. הבהבתי לו ובמקביל צפרתי לו שיבחין בי הנ"ל המשיך להשתמש בפלאפון אני ניגשתי אל הנהג לאחר שעצר כשאני עומד ליד הרכב ולא נוגע ברכב כלל הנ"ל הגיש לי את הרישיונות הוסבר לו מהות העבירה ושירשם דו"ח לאחר שהנ"ל הבין כי אני לא יסלח לו הנ"ל הצהיר שהוא יטען שטרקתי לו את הדלת על היד ושהוא יתבע אותי ושהוא הולך לבית החולים. הנ"ל היה לבדו ברכב. מזג אוויר נאה ראות טובה מאוד."
עפ"י הרישום בדו"ח הגיב הנאשם ואמר:
"אנחנו נופיע בבית משפט ואני... ואתה יותר לא תתנדב. אני לא מודה לא דיברתי בטלפון והשוטר שבא לבקש רישיונות טרק את הדלת על היד שלי."
בחקירתו הנגדית העד ציין, כי רק לאחר שהוא עצר במקביל אליו , וצפצף לנאשם ,הוריד הנאשם את המכשיר מידו.
העד עוד ציין
"יחד איתי היה עוד מתנדבת, אתי מואיסי, היא לא הייתה עדה לעבירה ולכן לא לקחתי ממנה מזכר."
לשאלה
"באת מולי נסיעה. הרחוב שאנו נמצאים בו היה פקק, זה מרחק של 50 מטר מהרמזור. באת ממול, השוטרת ישבה לידך. הסתובבת והגעת אלי. השוטרת שישבה לידך ידעה ודיברה והתעניינה , היא לא עדה בתיק זה. אני אפילו דיברתי אתה. היא ג'ינג'ית." השיב
"היא הייתה עסוקה בשלה, היא לא ירדה מהניידת. כשהבנת שלא אוותר לך יצאת מהאוטו ובאת לניידת ואז אתי שאלה מה קרה. אני אמרתי לה מה קרה."
5. מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.
בעדותו בבית המשפט ציין
"באותו יום, נהגתי ברכב מסוג פסאט, כהה, שחור. הרכב הזה הוא חדש. יש ברכב בלוטוס, דיבורית מובנית. כל שיחה שיוצאת ונכנסת, זה דרך הבלוטוס. נסעתי על כוס קפה אני מסביר- כשהייתי בעצירה מוחלטת, שתיתי כוס קפה, השוטר בא מולי. הוא הסתובב, הבהב לי, עצרתי בצד, לקחתי טיפה ימינה, עצרתי. הוא ניגש אלי וביקש רישיונות. אמר אתה דיברת בטלפון ותקבל דו"ח 1000 ש"ח. אני לא פתחתי חלון, פתחתי דלת. רציתי לצאת החוצה. לקח את הרישיונות, סגר את הדלת והלך. הלכתי ואמרתי שלא דיברתי בטלפון ושאני לא מודה בכך. כשהוא סגר את הדלת הוא פגע לי בכתף. ניגשתי אליו. הוא סגר את החלונות. פתחתי את הדלת של השוטרת שישבה לידו. היא אמרה סגור את הדלת. אז הוא כתב עלי סיפור שם. בדברי הנהג אמרתי יש שופט במדינה הזאת הוא ייתן החלטה."
בחקירתו הנגדית הנאשם ציין כי באותו יום של העבירה היה לו מירס מהצבא אשר היה מונח בבר של האוטו.
הנאשם עוד ציין כי צבע המכשיר הינו חום ולא כפי שציין העד-שחור.
לשאלה
"לא חשבת לצלם את המכשיר כי אתה מחזיר אותו לצבא, שתוכל להראות לביהמ"ש?" השיב
"המירס שקיבלתי מירס, זה רשת, והם יודעים איזה סוג מכשיר היה לי ואיזה צבע מכשיר. זה מירס 760 של צה"ל. הוא בעצם חום וכל צה"ל מקבל אותו חום."
הנאשם ציין במהלך חקירתו כי הוא עצר ברמזור, והשוטר היה בנסיעה.
לשאלה העד טען כי ראה מכשיר צמוד לאוזן שמאל, איך זה יכול להיות קפה? השיב שהשוטר ראה אותו תוך כדי נסיעה, והבהב לו לעצור.
לשאלה
"זאת אומרת שלא עמדת ברמזור כמו שטענת עד עכשיו אלא עמדת בפקק ואתה מציין- במרחק מסוים מהרמזור" השיב
"אני מתכוון, שהייתי בפקק של הרמזור ולא עמדתי ברמזור. הגדרתי את זה שהוא מסתובב אלי באזור המאפייה."
6. לאחר שבחנתי את ראיות התביעה מזה ואת ראיות ההגנה מזה, הגעתי למסקנה לפיה,
עמדה התביעה בנטל השכנוע כנדרש במשפט פלילי לעבירה המיוחסת לנאשם בכתב