הכרעת דין בתיק תת"ע 23966-10

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.  עבירה לפי סעיפים 62(3) ,64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה התשכ"א - 1961. והוראת תקנה 169א לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961.

מעיון בכתב האישום עולה, כי ביום 07.01.10 בשעה 19:00 או בסמוך לכך, נהג הנאשם במכוניתו ברחוב יצחק שדה בתל אביב , כאשר הוא שיכור, וכאשר בליטר אוויר נשוף נמצאו 510 מיקרו גרם  אלכוהול.

בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום  13.06.10, השיב בא כוח הנאשם לאשמה, כדלהלן: "כופרים בשכרות, אמינות, תקינות המכשיר, מיומנות המפעיל".

להוכחת האשמה המיוחסת לנאשם נשמעו העדים הבאים:

עת/1, רס"ל כפיר חולי, מפעיל ינשוף מוסמך, שהציג תעודה מיום 16.06.09. העד כייל המכשיר. הפעילו וקיבל הפלטים. העד בדק הנאשם למאפייני שכרות. לתיק ביהמ"ש הוגשו המסמכים הבאים: כיול. פלטים. דו"ח מאפיינים.  דין וחשבון לבדיקת שכרות ודו"ח הפעלת ינשוף. המסמכים הוגשו וסומנו ת/1-ת/5.

עת/2, רס"ב הרצל כהן, טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה, העיד על תקינות המכשיר. העד ערך תע"צ תקינות,שהוגש וסומן ת/6.

עת/3, סמ"ר ורה איסרסקי, שערכה את הדו"ח, שהוא כתב האישום, דו"ח פעולה, זכ"ד, ודו"ח עיכוב, שהוגשו וסומנו ת/7-ת10.

הנאשם העיד להגנתו. הוא לא היה שיכור. הוא השתתף בארוחת צהריים, בה שתה שתי בירות בסביבות השעה 14:00-15:00. הוא לא נוהג לשתות, ולא אוהב אלכוהול.  הנאשם לא טען, ששתה, הקיא או עישן, בפרק הזמן מעת שנעצר לבדיקה, ועד לבדיקה.

לאחר שמיעת הצדדים ובחינת הראיות, הגעתי למסקנות הבאות: הנאשם נהג ברכב בהיותו שיכור. בדיקת נשיפה, שנערכה לפי כל הכללים ובהתאם להוראות, ואשר תוצאתה 510 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף, מעידה באופן חד משמעי על היותו של הנאשם שיכור, זאת בנוסף לריח האלכוהול החריף שנדף מפיו,  ולהודאתו בשתיית שתי בירות.

סמ"ר ורה איסרסקי (עת/3) מציינת בדו"ח הפעולה (ת/8), שהבחינה בנאשם מבצע עבירת תנועה של אי ציות לתמרור ב-37. העדה הורתה לנאשם לעצור. הנאשם הדיף ריח אלכוהול. הנאשם נדרש לבדיקה במכשיר "הנשיפון". התוצאה חיובית. הנאשם נדרש להיבדק ב"ינשוף".

הנאשם הודה בשתיית: " שתי בירות עם חברים במסיבה". (ת/8).

הנאשם אומר:"הלכתי לאכול ארוחת ערב. לא היה בדעתי שום דבר אחר רק ליהנות עם חברים. אני מצטער. זה היה ארוחת צהריים" (ת/9).

בעת שנעצר, נרשמו מפיו הדברים הבאים: "אני מצטער השוטרת. אני נכה, לא התכוונתי". (ת/7).

ב-ת/3 נרשמו מפי הנאשם הדברים הבאים: "2 וחצי בירות" ,ובהמשך: "2 וחצי כוסות".

בהבעת הצער, יש משום "ראשית הודאה".

מבדיקת המאפיינים (ת/3), שנערכה לנאשם עולה, כי פיו מדיף ריח חזק של אלכוהול. הופעתו מסודרת., מגיב לעניין. עמידתו יציבה. צלח במבחן הבאת האצבע לאף. התרשמותו הכללית של הינה, שהנאשם נראה תחת השפעת אלכוהול כבדה.

מהימנה עלי עדותו של עת/1. העד מפעיל ינשוף מוסמך ומיומן. המכשיר כוייל (ת/1).  הוחלפה פיה לכל נשיפה (ת/5) . הבדיקות בוצעו בהתאם לנהלים תוך הקפדה על המתנה של 15 דקות כנדרש (ת/5). פלטי הינשוף, ובהם תוצאת הבדיקה, 510 מיקרו גרם לליטר אוויר נשוף (ת/2), מהווים ראייה חד משמעית לשכרותו של הנאשם.

מהימנה עלי עדותו של עת/2, טכנאי מעבדת מכשור ואכיפה. העד ערך ביקורת שגרה למכשיר. פעל בהתאם לנוהל. העד מסכים כי על פי כרטיס המכשיר נראה כי הייתה תקלה שחזרה, אולם, מוסיף: "כשיש תקלה למכשיר, המכשיר נחסם למדידה.  אין אפשרות לבצע בדיקת נשיפה של הנבדק, ויתרה מזאת, המכשיר מתריע על התקלה". (עמ' 2. שורות 28-30).

תקנה 169א (1) לתקנות התעבורה קובעת  רף אכיפה של  240 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.