תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים
|
1456-01-12
23/07/2012
|
בפני השופט:
מרים קסלסי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
אהרון ארז
עו"ד יוני שניאור
|
| הכרעת דין |
מהות האישום
1. בכתב אישום מואשם הנאשם כמי שהתיר לאחר לנהוג ברכב שבשליטת הנאשם, מבלי שלאותו אחר יש רישיון נהיגה מתאים, וכשהנאשם
יודע על כך, עובדות שאם הוכחו מהוות עבירה על
סעיף 10 ב' לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961.
2. סעיף 10ב' קובע כדלקמן:
"בעל רכב
ומי שהשליטה על הרכב בידו לא ירשה לנהוג ברכב למי שאינו רשאי לפי סעיף קטן (א) לנהוג בו, ובלבד שלא יהיה בעל רכב או מי שהשליטה על הרכב בידו, אחראי בעד נהיגתו על ידי אדם שאינו רשאי לנהוג בו,
אם הוכיח שנקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאותו אדם לא יוכל לנהוג ברכב. (הדגשות שלי- מ.ק.)
כבר ב- 1967 נקבע כי האחריות הפלילית הקבועה בסעיף 10(ב) לפקודת התעבורה הינה מסוג
אחריות קפידה. ראה ע
"פ 502/66
גדליהו דויטש שם נפסק כי:
"הרישא של סעיף 10(ב) אינה קובעת צורך בכוונה או בידיעה כלשהי. האיסור נראה מוחלט, והוא מתחזק על ידי הסיפא הקובעת הגנה אפשרית אחת, היינו שהנאשם נקט בכל האמצעים הסבירים כדי שאדם שאינו בעל רישיון נהיגה לא יוכל לנהוג ברכב"
ב
רע"פ 4184/02
שאול לוי קבע בית המשפט העליון כי ההלכה שנקבעה ב
פרשת דויטש תקפה גם כיום. ראה גם דברי כב' השופטת ד.בייניש כתוארה אז ב
רע"פ 26/97
לקס, וכן
תת"ע (תא) 33278/07
אטיאס שרון ותת"ע (נתניה) 9413/04
גפן דוד.
3. הנה כי כן היסוד הנפשי של ידיעה בדבר העדר רישיון לנוהג אינו הכרחי בעבירה זו, אולם במידה ומוכח יסוד נפשי כזה, כי אז רשאית המאשימה, היה ויורשע הנאשם, לדרוש להשית עליו עונש של מאסר בפועל.
כתב אישום מתוקן
4. בכתב האישום שלפני הוספה "הידיעה" של הנאשם אודות העדר רישיון לנהג, בישיבת ההקראה הראשונה מיום 6/2/12 , בטרם השיב הנאשם לכתב האישום, ואילו תיקונים נוספים בדמות הוספת שמו של הנהג הלא מורשה (אביחי אטיה) והוספת שם העד: אלון משה והמזכר שרשם, התבקשו רק במועד ההוכחות. בתחילה הסנגור התנגד, על אף שהמאשימה הסכימה כמובן כי ראיות ההגנה יישמעו במועד אחר, לאחר מחשבה נוספת חזר בו הסנגור מהתנגדותו ועל כן התקבלה הבקשה לתיקון כתב האישום כמבוקש. (ראה פרוטוקול עמ' 2).
תשובת הנאשם
5. תשובת הנאשם לכתב האישום הייתה כפירה כללית ונמסרה על ידי הסנגור בהאי לישנה: "
כופר בעובדות נבקש לחקור את כל עורכי המסמכים" (פרוטוקול מיום 25/3/12.
השאלות שבמחלוקת
6. הסנגור כפר בכל העובדות המגדירות את העבירה ועל כן לטענתו, על המאשימה להוכיח את העובדות הבאות: ברכב נהג אביחי אטיה, לאביחי אין רישיון נהיגה, לנאשם הייתה השליטה ברכב, הנאשם ידע אודות היעדר רישיון לנהג.
7. בסיכומיו טען הסנגור כי מרגע שהנאשם כפר בעובדות, על המאשימה להוכיח כל יסוד ויסוד של העבירה ואם לא הצליחה בכך - דין מרשו לצאת זכאי לטעמו, אין כל חשיבות ראייתית לכך שהסכים לתיקון כתב האישום ע"י הוספת שמו של אביחי אטיה כמי שנהג והיה על המאשימה להביא את אטיה לעדות ולהציג תע"צ משרד הרישוי אודות היעדר רישיון נהיגה לגביו. עוד הבהיר הסנגור כי הכפירה מתייחסת לעובדות כתב האישום ולא לחלק המתאר את פרטי הנאשם ופרטי הרכב ולכן פרטים אלו אינם דרושים הוכחה.
הראיות והליכי המשפט
8. מטעם המאשימה העיד השוטר רס"מ כהן אורון (להלן:
"השוטר") שהבחין בעבירה וערך את ההזמנה לדין (
ת/1), כמו כן הוגש בהסכמה מזכר שערך החייל אלון משה שהתלווה לשוטר (
ת/2).
9.
הנאשם בחר שלא להעיד ולא הביא כל ראיה או עד מטעמו. לאחר עדויות המאשימה טען הסנגור ש"אין להשיב על האשמה", הטענה נדחתה על ידי. בנסיבות אלו ביקש הסנגור לדחות את מועד שמיעת פרשת ההגנה. על אף התנגדות המאשימה הבעתי הסכמתי לכך, נוכח התיקונים המהותיים של כתב האישום, אולם לאחר הפסקה בה התייעץ הסנגור עם הנאשם שנוכח בדיון, חזר והודיע כי "
חוזר בי מבקשתי לדחות את הדיון, אבקש להכריז אלו עדי" והצדדים סיכמו.
ניתוח הראיות והכרעה