בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות. הנאשם כפר באשמה, ושמיעת הראיות החלה ביום 9.2.12, מועד בו העידו השוטרים גב' נפתלי ומר ג'מאל. העדים הנוספים לא התייצבו לישיבה זו והתיק נקבע להמשך לחודש מאי, מועד שבוטל עקב מחלת הסנגור. בישיבה מיום 12.7.12 נשמעו עדי התביעה הנוספים השוטרים פקד אסיאג וגב' ביאלוסטוצקי, וכן העיד הנאשם עצמו. מועד הסיכומים שנועד לחודש אוקטובר נדחה עקב מחלת הסנגור והם נשמעו לבסוף ביום 2.12.12. לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, שקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שבתיק, השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, ולפיכך אני מרשיע אותו בביצועה.
אין מחלוקת כי הנאשם נהג ברכבו ביום 19.2.11 בשעה 00:10 בלילה ונעצר לבדיקה. מאחר ומהנאשם עלה, לפי התרשמות השוטרים, ריח אלכוהול הוא התבקש לעבור בדיקת נשיפון, אשר אישרה כי קיימת אינדיקציה לשתיית אלכוהול. בהמשך עבר הנאשם בדיקת נשיפה במכשיר "הינשוף" ונמצא אצלו ריכוז אלכוהול ברמה של 320 מגאללא"נ, וזאת לעומת רמה של 240 שנקבעה בחוק, וסף אכיפה של 290 מגאללא"נ שנקבע בפסיקת ובהנחיות המשטרה.
הנאשם הודה בנהיגה, אולם כפר בתקינות המכשיר בו נבדק, כמפורט בתשובתו לכתב האישום בדיון מיום 29.6.11. יחד עם זאת, המסמכים הנוגעים לתקינות המכשיר, לרבות תע"צ ומסמכי המעבדה נמסרו לסנגור בישיבה מיום 9.2.12, ולאחר קבלתם הודיע הסנגור כי אם יבקש לזמן לחקירה את עורך המסמכים יודיע בתוך 21 יום. כל הודעה לא נמסרה.
בסיכומיו טען הסנגור כי המאשימה לא הוכיחה את תקינות המכשיר. אינני מקבל טענה זו. כל המסמכים הרלוונטיים הוצגו לבית המשפט ונמסרו לסניגור אשר קיבל הזדמנות להודיע האם הוא מבקש לזמן את עורך המסמכים לחקירה. משלא פעל הסנגור בהתאם להודעתו ולא ביקש במועד, או אף לאחר מכן, לחקור את רס"מ דקל על המסמכים שערך, יש לראותו כמי שוויתר על טענתו בדבר אי תקינות המכשיר.
טענה זו של הנאשם בדבר אי תקינות, לא בוססה בעדותו ולא נתמכה בכל מימצא פרט לטענה הכללית כי הנטל הוא על המאשימה. המסמכים הרלוונטיים הוצגו ונמסרו לסנגור, אשר וויתר על חקירת עורכם. סבורני כי בהצגת המסמכים עמדה המאשימה בנטל הראשוני להראות כי המכשיר היה תקין במועד הרלוונטי. אם סבר הסנגור כי המסמכים אינם קבילים או כי קיימת בהם ראייה על תקלה במכשיר, היה עליו להודיע על הצורך בזימון עורכם לחקירה, אך הוא וויתר על אפשרות זו.
טענה אחרת של הנאשם הייתה כי בעת שהמתין לבדיקה שתה מיץ ענבים ועישן. כמו כן טען הנאשם כי ביצע את הבדיקה מיד לאחר סיום בדיקתו של נבדק אחר: "שאלתי איך מוציאים את הצינור מהפה של הבחור ושמו לי באותו זמן. איך אני יודע שהתשובה שלי או שלו?"
אינני מקבל טענות הנאשם בעניין זה ואני מעדיף באופן ברור את עדויות השוטרים על עדות הנאשם. התרשמתי כי גרסה זו של הנאשם נולדה לצרכי משפט בלבד לאור ייעוץ שקיבל. השוטרת נפתלי רשמה בדוח שערכה (ת/1) כי הבהירה לנאשם שאסור לו לשתות לאכול ולעשן עד הבדיקה וכי מרגע שנעצר בשעה 00:10 ועד לבדיקת הנשיפה שהחלה בשעה 00:33 היה תחת השגחתה. השוטרת לא נחקרה בחקירה הנגדית על דברים אלה ולא עומתה עם טענת הנאשם כי שתה ועישן בזמן ההמתנה. בנסיבות אלה, איני מוצא מקום לפקפק בגרסת העדה.
טענות הנאשם בעניין זה הועלו לראשונה בעת חקירת השוטרת ביאלוסטוצקי, אשר לא היא שהשגיחה עליו, אלא אך ווידאה עובדה זו עם השוטרת נפתלי. השוטרת ביאלוסטוצקי ציינה בדין וחשבון על בדיקת שכרות (ת/6) כי עשתה שימוש בפיה חדשה עבור כל נשיפה. עדה זו נשאלה שאלות כלליות בלבד אודות החלפת הפיה ולא עומתה עם טענת הנאשם כי נבדק באמצעות פיה ששימשה אף לבדיקת חשוד אחר.
מעבר לשתי טענות אלה, העלה הסנגור בסיכומיו טענות רבות כרימון, אשר לא מצאתי להן בסיס.
כך נטען כי חובה על מפעילת הינשוף להמתין 15 דקות בטרם בדיקת חשוד, טענה שאינה נכונה. מפעיל המכשיר צריך לוודא כי הנבדק לא אכל, שתה, עישן או הקיא פרק זמן של 15 דקות בטרם הבדיקה, אולם הווידוא יכול להיעשות עם השוטר שהשגיח עליו ואין צורך כי יפקח על הנבדק באופן אישי בזמן ההמתנה.
הסנגור טען כי אין די בבדיקת הינשוף כדי להרשיע אדם בנהיגה בשכרות ויש צורך ב"מימצאי התנהגותו". הסנגור הפנה בעניין זה לר"ע 666/86 עודה נ' מדינת ישראל. טענה זו אינה נכונה ומסקנתו של הסנגור אינה תואמת את האמור בפסק הדין. ההלכה היא כי ניתן להרשיע אדם על סמך מימצאי התנהגותו וזאת כדרך נוספת להוכחת השכרות וזאת מעבר לבדיקה המדעית. ראו לעניין זה בין השאר ע"פ 140/98 אליהו חוג'ה נ' מדינת ישראל, 2073/08 חיים ברבי נ' מדינת ישראל ופסקי דין רבים אחרים, ביניהם ע"פ 5002/94 ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל שם נקבע בידי בית המשפט העליון כי " די בקביעה כי נמצא בדמו של המערער, בשעת אירוע התאונה, שיעור אלכוהול העולה על "המידה הקבועה" כמשמעותה בתקנה 169 א לתקנות התעבורה, כדי לבסס הרשעה על-פיה; ואין נפקא מינה מה הייתה בפועל מידת השפעתו של האלכוהול על המערער".
טענות נוספות של הסנגור מוטב היה לולא היו נטענות כגון טענה כי לא ניתן לסמוך על פלט הכיול שכן המסמך שהוגש לתיק היה העתק צילומי, וזאת על אף שהצהיר לפרוטוקול (עמ' 15) כי המקור שהוצג בפניו זהה לצילום שהוגש וחזר בסיכומיו כי "אני מאשר שראיתי את המקור"; טענה שלא ברור מדוע נטענה כי על הפלט לא מופיע ערך בדיקת הכיול הגם שאישר "לשאלת בית המשפט האם לא רשום 345.85 - רשום" וטענה כי לא ניתן להסתמך על בדיקת הכיול שכן נעשתה 3-4 שעות לפני הבדיקה לנאשם.
מנגד, הנאשם וסנגורו אישרו כי הנאשם שתה בקבוק וחצי או שניים של בירה בטרם נהיגה "עצרתי את השתייה כי ידעתי שאני צריך לנסוע חזרה ברכב. בגלל שאני לא רגיל לשתייה, אז כנראה הבקבוק וחצי דפק לי את הראש". לעומת הודאתו בפניי בשתיית כמות זו, הרי לשוטרים מסר הנאשם כי שתה 3 בקבוקים של 330 מ"ל של בירה מסוג קרלסברג עם חבר בכפר יאסיף. דברים אלה נרשמו הן בידי השוטרת נפתלי והן בידי פקד אסייאג שערך לנאשם שימוע בטרם פסילת רשיון ורשם מפיו "זאת הפעם הראשונה בחיים שאני שותה ונפלתי בזה. שתיתי 3 בקבוקים". למותר לציין כי הנאשם לא טרח להביא לעדות את חברו, שיכול היה להעיד כי שתה עימו כמות קטנה בלבד.
לאור כל האמור לעיל, התרשמותי החיובית מעדי המאשימה והרושם ההפוך שעורר בי הנאשם, הודאתו של הנאשם בשתיית אלכוהול, בדיקת הנשיפה ושאר המסמכים שבתיק, השתכנעתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה במשפט פלילי להוכיח אשמתו של הנאשם מעבר לספק הסביר, ולפיכך אני מרשיע אותו בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
נדחה לטיעון לעונש ליום 19.2 בשעה 10:00. הנאשם יהיה ערוך להפקדת רשיונו במועד זה.
ניתנה היום, 6 בינואר 2013, במעמד הנאשם, בא-כוחו עו"ד חליל וב"כ המאשימה רס"ב שקולניק.