הכרעת דין בתיק תיק צבאי 602/12

הנאשם מורשע, על פי הודאתו, בעבירה של היעדרות מן השירות שלא ברשות, לפי  סעיף 94 לחש"צ, התשט"ו-1955, בכך שנעדר מיחידתו מפק' אוג' xxxמיום 02/08/2012 ועד יום 31/08/2012  למשך 30 ימים, בהתאם לכתב האישום ולפרטים הנוספים.

ניתנה והודעה היום, 4 בספטבר 2012, י"ז באלול התשע"ב, בפומבי ובמעמד הנאשם והצדדים.

­­­­­_________

אב"ד

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בהיעדרות ללא רשות מיחידתו לתקופה בת 30 ימים, שבסופה התייצב.

הנאשם החל את שירותו הצבאי בחודש אוגוסט 2012 ומשרת כחייל בתפקיד כללי ביחידתו. על פי תדפיסו האישי של הנאשם, לחובתו ארבע היעדרויות קודמות מן השירות הצבאי בגינן נידון לכאורה בהליכים משמעתיים.

בפניי טענו הצדדים באשר למידת העונש שיש לגזור על הנאשם בנסיבות העניין ובנסיבותיו.

התביעה עתרה להשתת עונש הולם וההגנה בקשה להקל עם הנאשם הוכח נסיבותיו החריגות.

על פי האמור בתיקון 113 לחוק העונשין, על בית הדין לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם לגביי העבירה המיוחסת לנאשם בהתאם לנסיבות כאשר העיקרון המנחה הנו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש שיוטל עליו.

דהיינו, עיקרון ההלימה כשיקול ענישה הוא העיקרון המנחה והוא זה שמעמיד את העבירה במרכז הדיון לקביעת מתחם העונש ההולם.

כאמור בדין, יש לבחון תחילה את הערך החברתי שנפגע וכן את מידת הפגיעה בערך זה כאשר ברור שהיעדרות ללא רשות מן השירות פוגעת ביכולת של צה"ל לקיים את שגרת עבודתו שאינה אלא הגנה על המדינה. כל היעדרות מן השירות פוגעת בחלוקת הנטל בין החיילים אשר משרתים בצה"ל שירות חובה. ברור כי ככל שההיעדרות מממושכת יותר מידת הפגיעה בערך החברתי הנה גבוהה יותר והיעדרותו של הנאשם איננה מן הארוכות. באשר למדיניות הענישה הנהוגה, הרי שבמקרים כגון אלו, ולצד רכיב ההורדה בדרגה, מוטלים עונשי מאסר לריצוי בפועל כנגזרת ממשך ההיעדרות. כאמור, ולשם בחינת המתחם יש להידרש לנזק שצפוי היה להיגרם מהמעשה של הנאשם ואשר נגרם בסופו של יום ובמקרה זה אפשר לציין כי כל היעדרות פוגעת בהליך השירות התקין של החיילים ושל היחידות, כן יש להתחשב בנסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה ובמקרה זה שוכנעתי כי בבסיס היעדרותו של הנאשם  מן השירות עומדות נסיבות משפחתיות קשות שעה שהנאשם הנו נשוי ואב לשני ילדים וכן מסייע לאמו אשר חולה במחלה קשה.

לטעמי, ובהתאם לאמות המידה שציינתי לעיל, ושעה שנבחן רכיב הענישה הדומיננטי והעיקרי, מתחם העונש ההולם בנסיבות מעשה העבירה הינו בן שבוע מאסר לריצוי בפועל לשלושה שבועות מאסר לריצוי בפועל.

בבואי לקבוע את העונש שיוטל על הנאשם בסופו של יום סברתי כי אין מקום לסטות מן המתחם לקולא או לחומרא לאור המסקנה שלא מתקיימים השיקולים שמאפשרים זאת.

לשם קביעת העונש בתוך המתחם יש להתחשב בין היתר במידת הפגיעה של העונש שיוטל על הנאשם לרבות בשל גילו וכן מידת הפגיעה של העונש במשפחתו של הנאשם. נוכח נסיבותיו של הנאשם סברתי כי תהיה פגיעה משמעותית בו ובמשפחתו. כן יש להתייחס להודאת הנאשם ונטילת האחריות על המעשה, לסיבות הקשות מבית, וכן לעובדה שזוהי עמידתו הראשונה של הנאשם לדין בפני בית דין צבאי. יש להידרש לכך שמדובר במי שכשל בהיעדרויות קודמות מספר פעמים ובגין כך נידון בדין משמעתי.

לאחר שבחנתי את הנסיבות בכללותן, מצאתי להשית על הנאשם את העונשים הבאים:

א.     14 ימי מאסר לריצוי בפועל, מניינם מיום מעצרו.

ב.      60 ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה שעניינה היעדר מן השירות.

ג.       הורדה לדרגת טוראי.