הכרעת דין בתיק תיק צבאי 325/12

על פי הודאתו באשמה בכתב האישום המתוקן ובפרטים הנוספים, מורשע הנאשם בעבירות של:

1. שימוש בסם מסוכן לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, [נוסח חדש], תשל"ג- 1973.
2. התנהגות מבישה לפי סעיף 129 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

ניתנה והודעה היום, י"ב אלול תשע"ב, 30/08/2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_____( - )_____

שופטת

גזר דין

הנאשם, רב"ט ש.ט, הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן אשר ייחס לו עבירות של שימוש בסם מסוכן והתנהגות מבישה.

מכתב האישום המתוקן והפרטים הנוספים עלה, כי הנאשם השתמש בסם מסוג קנאביס בארבע הזדמנויות שונות במועדים שבין אפריל 2012 למאי 2012. שניים מהשימושים, באפריל ובראשית מאי 2012, נערכו בנסיבות אזרחיות - הראשון בהם ביחד עם אזרחים נוספים והשני ביחד עם שני חיילים נוספים (רב"ט א.ל. ורב"ט א.כ.). שני השימושים המאוחרים יותר בסם, במחצית ובסוף מאי 2012, נערכו בביסל"ח xx, ביחד עם החיילים רב"ט א.ל., רב"ט מ.ר. ורב"ט מ.ר..

כמו כן עלה מכתב האישום, כי הנאשם צרך חומר סינתטי המכונה "נייס גאי" בשלוש הזדמנויות שונות, במועדים שבין מרץ למאי 2012, ביחד עם רב"ט א.ל.. במרץ ובאפריל 2012 נערך השימוש בחומר האמור במוצב בחרמון ובמאי 2012 - בבסיס ביסל"ח xx.

החקירה כנגד הנאשם החלה בעקבות קבלת מידע מודיעיני שהחשידו בשימוש והחזקה בסמים. בחיפוש במכשירו הסלולארי נמצאו הודעות ותמונה הקושרות אותו לעולם הסמים. הנאשם מצוי במעצר סגור בגין תיק זה החל מיום 31/7/2012.

הצדדים הציגו בפני גם שני גזרי דין שניתנו בעניין שותפיו של הנאשם לשימוש בסם, רב"ט מ.ר. ורב"ט א.ל., במסגרת הסדרי טיעון. בתיק דר/326/12 נידון רב"ט א.ל. ל-53 ימי מאסר בפועל, מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי, וזאת בגין שלושה שימושים בקנאביס, ממאי 2012, האחד בנסיבות אזרחיות והשניים הנוספים בנסיבות צבאיות. בתיק דר/329/12 נידון רב"ט מ.ר. לעונש של 50 ימי מאסר, מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי בגין שני שימושים בקנאביס בנסיבות צבאיות במהלך מאי ויוני 2012 וניסיון להשתמש בסם מסוג נייס גאי בחודש מרץ 2012 בנסיבות צבאיות.

הנאשם התגייס לצה"ל והוא משרת כלוחם בחטיבת גבעתי. אין לחובתו של הנאשם עבירות משמעת, וחוות דעת מפקדיו (ס/1) משבחות את תפקודו. כך ציין מפקד המחלקה שלו, סג"ם יוסף אשכנזי, כי הנאשם הוכיח עצמו כחייל מצטיין אשר היה אף מיועד לצאת לקורס מ"כים. כן צוין כי מעולם לא ניכרו בנאשם סימני השימוש בסמים וכי הוא מבקש לאפשר לנאשם להמשיך ולשרת ביחידה. דברים דומים עולים מחוות דעת נוספות שצורפו.

עוד עלה ממסמכי ההגנה (ס/2), כי הנאשם נאבק על מנת להתגייס לשירות קרבי, לאחר שהותאם לו פרופיל שלא אפשר זאת, תוך שעבר לשם כך בדיקות רפואיות והביע את רצונו העז לשרת ביחידה לוחמת.

הנאשם הביע בפני את חרטתו, תוך שעמד על הקשיים שהובילו אותו לשימוש בסמים.

הצדדים נחלקו בסוגיית עונש המאסר שראוי לגזור על הנאשם, וזאת במידה רבה נוכח השפעת משכו של עונש המאסר על עניין הרישום הפלילי, כפי שיפורט להלן. התביעה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ממשי, העולה במשכו על זה שנגזר למעורבים האחרים בפרשה ומשכו מעל ל-60 ימים, בצד עונשי מאסר מותנה, הורדה לדרגת טוראי ופסילת רנצ"א. ההגנה לא התנגדה לכלל בקשות התביעה האמורות (אף כי ציינה כי הנאשם אינו מחזיק בפועל ברישיון נהיגה), למעט, כאמור, בנוגע למשכו של עונש המאסר. ההגנה אינה מתעלמת מכך שעניינו של הנאשם חמור מזה של חבריו, באופן הנדרש להתבטא גם במשכו של עונש המאסר שיוטל עליו, אולם ביקשה לנקוט בעניינו בפרקטיקה אשר כבר נדונה בעבר בפסיקת בית דין זה, ולהימנע מניכוי כ-30 ימי מעצרו מעונש המאסר המוטל (לעניין זה - ר' דיון מקיף בתיק דר/128/12 התובע הצבאי נ' סמ"ר נאור טוהמי, סעיפים 20-23, שם עמד בית הדין על כך שעל פי סעיף 491 לחש"צ רשאי בית הדין הצבאי לכלול בתקופת העונש גם כל תקופה שבה היה הנאשם נתון במעצר בנוגע לתיק; זאת תוך הפניה לפסיקת בית המשפט העליון (ר' רע"פ 165/05 צומן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 735), ממנה עלה, כי היו אף מקרים בהם בחר בית המשפט העליון לערוך שימוש באפשרות של אי ניכוי ימי המעצר כפתרון המאזן הקלה בעונש המאסר ותוך שהובהר כי סוגיית ניכוי ימי המעצר מהווה אחד משיקולי הענישה שעל בית המשפט לבחנם במסגרת קביעת מידת הענישה הראויה לנאשם). 

על הקושי בסוגיית היחס שבין הרישום הפלילי למשך המאסר, יחס שנוצר עקב תיקון 63 לחש"צ, מיום 28/3/2011, עמדתי אך לאחרונה בהרחבה בגזר דין שניתן בתיק מט/500/12 בעניין התובע הצבאי נ' רב"ט עמית דנינו. כידוע, בהתאם לתיקון האמור  נקבע בסעיף 404א' לחש"צ, כי מקום בו הורשע הנאשם בעבירה מסוג עוון, בגינה הטיל בית הדין הצבאי עונש שאינו עולה על שני חודשי מאסר בפועל, לא יימסר מידע מהמרשם הפלילי על העבירה, אלא לגופים המנויים בסעיף 13 רישא לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי") או לגופים המפורטים בסעיפים כו' וכז' לתוספת הראשונה לחוק, לצורך מילוי תפקידיהם. עוד נקבע, כי תקופת המחיקה במקרים אלה תוגבל לחמש שנים ממועד מתן פסק הדין.

תיקון החש"צ בהיבט זה נערך לאחר שנים רבות בהן נידונה סוגיית הרישום הפלילי והשלכותיו לא אחת בבתי הדין הצבאיים ואף בבית המשפט העליון (ר' בג"צ 5000/95 ברטלה נ' הפצ"ר , פ"ד מט(5) 64, ע/52/06 התצ"ר נ' רב"ט חוסיין שרקאוי). זאת לאור הקושי שנוצר עקב העדרם של אמצעים ענישתיים הגוררים רישום מופחת המצויים במערכת השיפוט האזרחית (כגון מתן צו מבחן ללא הרשעה בהתאם לסעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969) ומתוך הרצון להימנע, במקרים המתאימים, מתיוגם כעבריינים פליליים של נאשמים המבצעים עבירות בעלי חומרה צבאית ייחודית. יש בתיקון האמור, כדי לגשר בין הצורך מחד גיסא בענישה מתאימה לצורך מימוש שיקולי ההרתעה והגמול כמו גם השלטת המשמעת הצבאית ובין הרצון, מאידך גיסא, להתחשב בשיקולי השיקום, בשים לב לכך שמרבית הנאשמים במערכת הצבאית הינם חיילים צעירים, המצויים בראשית דרכם ורישום פלילי "מלא" המתמשך למשך שנים ארוכות עשוי להגביל באופן ניכר את סיכויי השיקום ובניית חיים נורמטיביים לאחר שחרורם מצה"ל.

עמדתי עוד בעניין דנינו על כך, שמטבע הדברים, לאור הקשר שיצר המחוקק בין משך המאסר לבין סוגיית הרישום הפלילי, גורר הדבר מחלוקות בין התביעה להגנה, ובעיקר כאשר עסקינן באירועים, כדוגמת זה של הנאשם, בו רמת הענישה המקובלת בהתאם לפסיקת בית הדין הצבאי לערעורים עולה על 60 ימים, אך לא באופן ניכר (אעיר לעניין זה, כי בעניין דנינו נדון מקרה שיש בו דמיון לענייננו - נאשם אשר הורשע בשימושים בסמים בנסיבות צבאיות בהיקף שאינו נרחב).