על פי הודאתו באשמה, מורשע הנאשם בעבירות הבאות:
1. שימוש בלתי חוקי בנשק, לפי סעיף 85 רישא לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.
2. שיבוש הליכי חקירה, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, תשל"ז -1977.
ניתנה והודעה היום, כ"ח תמוז תשע"ב, 18/07/2012, בפומבי ובמעמד הצדדים.
____(_-_)______
____(_-_)____
____(_-_)____
שופט אב"ד שופטת
גזר - דין
הנאשם, טור' א.מ, נותן את הדין בגין עבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק ושיבוש הליכי חקירה, שעניינן אירועים באוהל מגורי החיילים ביחידתו, ביום 30/06/12.
באותו יום, ישן הנאשם באוהל, בעוד שמספר חיילים נוספים נכחו במקום והקימו רעש. הנאשם, שהתקשה לישון, קם ממיטתו, הרים את נשקו האישי (מסוג "תבור"), הכניס אל הנשק מחסנית מלאה בכדורים, ודרך חלקית את הנשק, כאשר הנשק מוטה מטה לכיוונו הכללי של אחד החיילים, טור' בן חמו, ותוך שהנאשם מפעיל את סמן הלייזר בנשק. במהלך הדברים, אמר הנאשם לחבריו "תסתמו את הפה, תנו לישון". הללו נזפו בנאשם וביקשו ממנו להניח את נשקו. הוא עשה כן, הוציא את המחסנית ושב לישון, מבלי שפרק את נשקו. בדיעבד, הסתבר כי אכן לא נגרף כדור אל בית הבליעה.
לאחר האירוע, פנה הנאשם לטור' בן חמו והפציר בו שלא לדווח על האירוע לחוקרי מצ"ח. בעקבות הבקשה, נמנע אכן טור' בן חמו מלמסור בחקירתו הראשונה במצ"ח את פרטי האירוע המלאים.
הנאשם גויס לצה"ל ביום 12/03/12, והוא משרת כלוחם בחטיבת גבעתי, ללא תלונות קודמות כלשהן. האירוע התרחש במהלך קורס אימון מתקדם בו נטל חלק, ובמסגרתו הועברו לו שיעורי בטיחות בנשק, והועלו לדיון אירועי משחק בנשק שהובילו לפציעות.
נסיבותיו המשפחתיות אינן קלות. הוריו גרושים. האם סובלת מבעיות רפואיות שונות ועתידה לעבור שני ניתוחים. משכורתה זעומה, והיא מקבלת קצבת נכות. תביעה שהגישה לביטוח הלאומי להבטחת הכנסה מצויה בטיפול.
במכתבה, מתארת האם כיצד סייע ומסייע לה הנאשם במטלות שונות, עקב מצבה הרפואי. חרף הקשיים מבית, חינכה את כל ילדיה לתרום ולשרת שירות משמעותי. האם הביעה חשש מפני השלכותיו של עונש מאסר על המשך דרכו הצבאית של בנה, ועל עתידו התעסוקתי בעתיד. היא הדגישה, כי האירוע התרחש ימים ספורים לאחר שאביו של הנאשם נעלם, מבלי להותיר עקבות (הסנגורית מסרה, כי היה זה לאחר פרידה מבת זוגו). כנמסר, האב טרם אותר.
הנאשם עצמו לא העיד לפנינו. בדברו האחרון, ציין כי הוא מודע לחומרת המעשים, והדגיש כי ברצונו להמשיך ולשרת כלוחם עם חבריו ליחידה.
הצדדים אינם חלוקים על כך שהנאשם ראוי לעונש של מאסר, בכליאה ממשית. המחלוקת ביניהם מתמצה בשאלת משך המאסר.
התביעה הדגישה את הסיכון הרב שנשקף ממעשיו של הנאשם, ואת החומרה שבשיבוש החקירה; את הזלזול בכללי הבטיחות בנשק ובלקחי אירועים קודמים, כפי שהוסברו לו באותם ימים ממש, בקורס אותו עבר; ואת העובדה כי גם באירוע חד פעמי עלולות להיגרם תוצאות הרות אסון.
הסניגורית אף היא לא המעיטה בחומרת המעשים, אך הדגישה את הנסיבות האישיות, וציינה כי המדובר בחוסר שיקול דעת במהלך שניות בודדות. לטעמה, יש לקצר עד מאוד בעונש המאסר, על מנת לאפשר לנאשם לשוב לקורס האימון המתקדם הנוכחי.
דיון והכרעה
אין להקל ראש בסיכון שהסבה התנהגותו של הנאשם. כדי להביא להשתקתם של חבריו, לא נמנע ממספר פעולות מכוונות בנשקו האישי - הכוללות הכנסת מחסנית ודריכה חלקית, ובעיקר כיוון של הנשק, תוך הפעלת סמן הלייזר, לעבר כיוונו הכללי של חייל אחר. אכן, כפי שציינה הסנגורית ועולה מן הפרטים הנוספים, שלושה מבין הנוכחים במקום סברו כי המדובר בהלצה. ברם, המתלונן עצמו זז לאחור, והתרחק מן הנאשם. בנוסף, איננו סבורים, כטענת הסנגורית, כי האפשרות שכדור ייגרף אל בית הבליעה כתוצאה מדריכה חלקית איננה קיימת. מכל מקום, היה על הנאשם לוודא זאת, באמצעות פריקת הנשק, בתום האירוע - ומשנמנע גם מכך, והסתפק בהוצאת המחסנית, המשיך וסיכן את חבריו לאוהל.
הנאשם אף הוא הבין את החומרה שבמעשיו, משהפציר במתלונן שלא לדווח עליהם - התנהגות הראויה להוקעה בפני עצמה, ובמיוחד משאינטרס גילוי האמת ועשיית משפט אמת אכן נפגע בתחילה, עם בחירתו של המתלונן שלא לדווח על מלוא המעשים בחקירה (וראו רע"פ 7153/99
אלגד נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 729, בעמ' 750-751 (2001); (ע/19,21/11
התצ"ר נ' טור' וקנין וערעור שכנגד (2011), בעמ' 9 לפסק הדין, והאסמכתאות שם).